אין ספק, מסיבת העיתונאים של דונלד טראמפ שחזינו בה בליל אמש הייתה מופע ייחודי, חד פעמי ויוצא דופן אפילו בסטנדרטים של טראמפ עצמו. היא הותירה אחריה לסתות שמוטות רבות ברחבי הארץ והעולם.
כבמטה קסם ובהינף לשון, פירק טראמפ בדקות ספורות, את פצצת עזה המתקתקת לרסיסים. ופוף, ענני העשן התפזרו לכל רחבי הגלובוס. וליתר דיוק "ל- 2, 3, 4, 6, 7 או יותר יעדים" אם לצטט את טראמפ עצמו.
באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה וקורט הגיון בריא ( "common sense") הקיז טראמפ את המורסה המציקה שישבה על צווארנו מאז עליית החמאס לשלטון ב-2006. מורסה שהלכה וגדלה והכתה שורשים פנימה, מבלי שהבחנו בעומקה וחומרתה, עד שלבסוף התפוצצה היישר בפרצופנו, בשבעה באוקטובר הארור ומאז אינה נותנת מנוח לנפשותינו.
בטראמפלנד, להבדיל, עזה היא פשוט פיסת נדל"ן משובחת שמניבה לבעליה ולשכניה תשואה שלילית. כל מה שנדרש לעשות הוא, פרויקט פינוי בינוי שישביח את הנכס ויניב תשואה חיובית לכל בעלי העניין. Win win situation .
כטיעון מרכזי להצדקת תוכניתו הגרנדיוזית ניתלה טראמפ באילן גבוה. במהלך נאומו הוא חזר שוב ושוב בפרפרזות שונות על משפטו האלמותי של אלברט איינשטין, "אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה".
למען האמת הפתרון של טראמפ נראה כל כך הגיוני בפשטותו. שהוא על גבול הגאוני אפרופו אינשטיין. התגשמות הפנטזיה האולטימטיבית של מדינה אשר חוותה את הטראומה הגדולה ביותר מאז הקמתה. תעודת ביטוח הרמטית. הבעיה העיקרית בתוכניתו של טראמפ נעוצה בכך שהמציאות של החיים מורכבת בהרבה. לא שחור לבן. לא זבנג וגמרנו.
יחד עם זאת ובאותה נשימה חשוב לזכור שההיסטוריה מורכבת מאוסף של מנהיגים שהצליחו לשנותה. כדוגמת: צ'רציל, סטלין ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הצורר הנאצי הארור היטלר.
שינויי מציאות שאיש לא חזה, אפילו בדמיונו הפרוע התרחשו בהיסטוריה האנושית בכוח הרצון ויכולת הביצוע של קומץ מנהיגים נרקיסיסטיים ובעלי שגעון גדלות. לא מן הנמנע שטראמפ אכן שייך לזן המנהיגים הזה. אהבה עצמית יש לו בשפע. לכן, מן הצד השני, גם אלו שמיהרו והספידו מראש את תכנית טראמפ כדאי שיגלו מידה של צניעות ואורח רוח.
התעלומה המרכזית שנותרה איפה היא זאת: עד כמה טראמפ עצמו, מחויב לתוכניתו השאפתנית. כמה מאמצים יהיה מוכן להשקיע בה וכמה רחוק יהיה מוכן ללכת על מנת ליישם את חזון "הריביירה הצרפתית של המזרח התיכון" . וזאת בהנחה הלא מופרכת, שהעולם הערבי יתנגד למהלך ויעמוד מולו כחומה בצורה.
האם מדובר בהטרלה רגעית וגחמתית, סוג של בלון ניסוי, או בהחלטה נחושה שהוא מחויב לה בכל מאודו? את הקדנציה הנוכחית פתח טראמפ בהצלחות בלתי מבוטלות. הוא הבטיח שיחזיר את החטופים ואנו עדים למימוש הבטחתו. הוא הבטיח שיגרש מהגרים למולדתם וגם זה מבוצע. אולם כל זאת התרחש רק באמצעות איומים ששיגר ומבלי שנאלץ לעשות דבר בפועל.
טראמפ כידוע, מדבר חזק ותקיף אבל האם המילים המפוצצות יגובו גם במעשים במידת הצורך ״ will he walk the talk?""
בחינת מעשיו של טראמפ בקדנציה הקודמת מלמדת שהתשובה לשאלה זו אינה חד משמעית. טראמפ אכן ניסה ליישם את הבטחות הבחירות שנתן. בחלק מן הנושאים הצליח ( למשל קיצוץ במיסים שינויים במערכת המשפט) בחלק אחר כשל (למשל, רפורמת הבריאות).
חשוב להדגיש שבניגוד לקדנציה הקודמת שנראה שתפסה את טראמפ עצמו כמעט בהפתעה, לקדנציה הנוכחית הוא התייצב במצב צבירה אחר לחלוטין. הוא בשל יותר, בטוח יותר, מנוסה יותר ועם תאבון גדול יותר.הוא צמא להכרה, להערצה ובייחוד לפרס נובל לשלום. שלתפיסתו בקדנציה הקודמת נגזל ממנו על לא עוול בכפו.
האם טרמפ יצליח להגשים את תוכניתו החלומית. רק הזמן יעיד. מה שבטוח הוא ש "המופע של טראמפ" הוא כעת ההצגה הטובה ביותר בתבל ואם הוא במקרה גם יצליח נצטרף כולנו לבמה בשירת הללוטראמפ!
