בואו נתחיל מהסוף: למרות הפיצוץ החסר תקדים, הסכם המחצבים בין ארה"ב לבין אוקראינה עוד יכול להיחתם, משום שמעבר לאמוציות שהתפרצו בחדר הסגלגל, לשני הצדדים עדיין יש אינטרס בקיומו – לאוקראינה חשובה תמיכתה של ארה"ב במלחמה, ואילו לארה"ב יש חשיבות במשאבים הפוטנציאליים האצורים באדמת אוקראינה. אולם אם מנמיכים את המבט לאירוע עצמו, שהתרחש הערב בבית הלבן, דומה שהסיכויים לא גבוהים.
כי מה שקרה בבית הלבן הוא פיגוע דיפלומטי-מדיני, שעלולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת הרבה לעסקת המינרלים המדוברת. הפגישה החלה דווקא בחילופי דברים מנומסים למדי, על אף שסימן מדאיג – בוודאי בדיעבד – היה עוד לפני שהחלה: המיקרופונים קלטו את טראמפ מקבל את זלנסקי ואומר: "הוא התגנדר היום", בהתייחסו ללבוש החצי-צבאי שבו מסתובב זלנסקי מאז ויתר על החליפות עם הפלישה הרוסית. עוד יתברר כי הערה על לבוש שמופיעה במערכה הראשונה, תירה במערכה האחרונה.
הדברים התלהטו כאשר טראמפ דיבר על הצורך בהפסקת אש ועל כך שאוקראינה תצטרך להתפשר, אך מיאן לדבר על ערבויות ביטחוניות, שבלעדיהן קייב אינה מוכנה להמר. "פוטין הפר את הפסקות האש 25 פעמים", אמר נשיא אוקראינה וביקש להזכיר את שורשי הסכסוך ב-2014. מכאן הדברים הידרדרו במהירות. סגן הנשיא ג'יי די ואנס, מהמתנגדים הבולטים לסיוע לאוקראינה עוד מימי הקמפיין, הטיח בזלנסקי שכביכול "לא הודה אפילו פעם אחת על הסיוע". זלנסקי השיב שהוא אסיר תודה לעם האמריקני.
טראמפ הצטרף להתכתשות. "אתה לא יכול להכתיב לנו", אמר נשיא ארה"ב ומול המצלמות התחיל לחקות את זלנסקי: "אתה לא יכול להגיד רוצה או לא רוצה הפסקת אש". הוא האשים אותו בהימור על "מלחמת עולם שלישית" וטען: "אנחנו רוצים לעצור את המלחמה ולהציל את ארצך. אין לך קלפים חזקים". זלנסקי השיב: "לא הגעתי לכאן כדי לשחק קלפים". "בלי הנשק שלנו, לא הייתם מחזיקים שבועיים", המשיך טראמפ. "אמרו גם שלא נחזיק שלושה ימים. שמעתי את זה מפוטין", הגיב זלנסקי. כשהזמין את טראמפ וסגנו לבקר באוקראינה, ואנס דחה את ההזמנה בטענה שביקורי מנהיגים בקייב הם "פרופגנדה".
במשך כמה דקות נמשכה ההתכתשות, שבה עוד הספיק טראמפ לשאול את זלנסקי באופן פומבי "אם יש לו חליפה" ולהעיר לו כי "יש אמריקנים שאינם מרוצים מכך שאתה לא מכבד את קוד הלבוש הרשמי", וכשזלנסקי ביקש לומר דבר-מה, לחתוך אותו: "דיברת מספיק". לא פלא שזמן קצר אחרי התקרית המצולמת, פרסם טראמפ הודעה שלפיה זלנסקי אינו מוכן לשלום. "כשיהיה מוכן, שיחזור", סיכם. הרמז הובן – וזלנסקי עזב את הבית הלבן.
לאן כל זה הולך עכשיו עוד צריך לראות. מסקנות, שמגיעים אליהן בלהט הרגע, אינן בהכרח המטיבות ביותר לראות את הבאות. אולם שלוש הערות יהיו בכל זאת במקום.
האחת – בניסיון להגיע ללבו של טראמפ, רוב רובם של המנהיגים שנפגשו עמו ניסו לשלב חמימות ידידותית, לעתים על גבול החנופה, עם גישה עסקית. גם זלנסקי פעל כך מלכתחילה, שכן הרעיון להציע את המחצבים כבסיס להידוק היחסים עם טראמפ היה דווקא שלו. אלא שבין אם משום שאיבד שליטה מול הרטוריקה של טראמפ וסגנו והתעקשותם לבטוח בפוטין (שעמו יש לזלנסקי בפרט ולאוקראינים בכלל יש ניסיון מר מאוד), בין אם מתוך מיסקלקולציה החליט להכניס שאלות של צדק באוקראינה שהם מהממשל הנוכחי והלאה, ובין אם פשוט אופיו העקשני מאוד – זה שבזכותו סירב להתפנות מקייב עם הפלישה – עשה לו שירות דב, נשיא אוקראינה עלה על מוקש שאולי יכול היה להימנע ממנו. מנגד, אי אפשר להימנע מהתהייה שמא ואנס וטראמפ טמנו בכוונה שדה מוקשים אמוציונלי לזלנסקי. שכן יש יסודות להניח שבעיני שניהם הוא נתפס כמכשול ל"דיל יפה", שיסיים את המלחמה בסיכום אימפריאלי מעל לראשה של אוקראינה.
ההערה השנייה – אם זלנסקי עשה טעות באובדן השליטה, גם התנהגותו של טראמפ אינה עושה כבוד לחדר הסגלגל. להשתלח במנהיג אורח, לעקוץ אותו על לבושו ולאסור עליו לדבר אינם בדיוק מעשים שייחקקו באותיות של זהב בתולדות החדר. אבל צריך גם לזכור שהנשיא ה-47 ככל הנראה נוטר לזלנסקי טינה עוד מ-2018, כאשר הלה סירב לשתף פעולה עם הקמפיין מהקדנציה הראשונה נגד המועמד הדמוקרטי לנשיאות דאז, ג'ו ביידן. אז, נזכיר, הובילה חשיפת הדרישות של טראמפ להליך של הדחה נגדו, שנבלם רק בסנאט.
ונקודה שלישית ואחרונה. התקרית הקשה בבית הלבן היא גם עדות, עוד עדות, לתנועה של הלוחות הטקטוניים בעולם הגיאופוליטי. הסדר שאחרי 1945 מתפורר והולך, נשיא ארה"ב מסרב לערוב לביטחון אירופה, חושב שהסיוע לקייב היה בעצם "מתנה" מיותרת, ונמצא קרוב הרבה יותר באורח החשיבה ובתפיסת העולם לדיקטטור מהקרמלין מאשר לבעלות הברית האירופיות. במובן הזה, המפגש הערב בבית הלבן היה גם מפגש בין שני עולמות, שכמו שני לוחות קרח שהתפקע מתרחקים זה מזה במהירות. וכאשר טראמפ הראה לזלנסקי על הדלת, במידה מסוימת הוא גירש מהבית הלבן גם את העולם של אתמול.
