המכה שישראל הנחיתה על חיזבאללה בשבועות האחרונים היא חסרת תקדים בתולדות הארגון. כך העיד נסראללה בעצמו בנאומו האחרון. בישראל לא חולקים עליו, אך מכה קשה ומפתיעה אינה בהכרח גם מכרעת או אנושה. מה שעושה את ההבדל ביניהן הוא יכולתו של המוכה להתאושש: לקום על רגליו ולהמשיך בפעילותו, בזמן רלוונטי. וכאן יש מקום לדיון, שנפתח בעקבות יוזמה אמריקנית להסכם הפסקת אש למשך שלושה שבועות בין ישראל ללבנון.
צה"ל תוקף בלבנון כחלק ממבצע "חיצי הצפון" \\ דובר צה"ל
האינטרס של חיזבאללה בהפסקת האש הזו מובן. רצף המהלומות שהוא חטף ריסק את הדרג המבצעי הבכיר, פגע בשרשרת הפיקוד, שיבש את יכולת השליטה והתיאום, הוציא ממעגל הכשירות כ־2,000 לוחמים ופעילים בדרגי הביניים, גרע מהאמצעים ומהיכולות המבצעיות שהארגון צבר לאורך שנים, ערער את הביטחון העצמי של אנשיו והעמיד אותו במבוכה מול מאות אלפי הלבנונים שנאלצו לברוח מבתיהם, ומול יריביו הפוליטיים.
גם מהבונקר נסראללה שומע את הביקורת הגוברת על חיזבאללה בלבנון, ומודע לקושי להצדיק את המחיר הכבד שמשלמת המדינה בעבור תמיכתו בחמאס. עבורו, התועלת מהפסקת האש עולה בהרבה על ההפסד הזניח של ניתוק זמני בין לבנון לעזה.
גם את האינטרסים של הממשל האמריקני בכינונה של הפסקת האש המדוברת קל להבין. ההסלמה התלולה בלחימה, ההכנות בצד הישראלי לתמרון קרקעי והנטישה ההמונית של תושבי דרום לבנון קרבו את העימות במהירות לטמפרטורת רתיחה. מבחינת וושינגטון ההפוגה נדרשת כצעד חירום כדי למנוע את התפשטות האש מארזי הלבנון לאזור כולו.
בעוד לגבי חיזבאללה וארה"ב השיקולים בעד הפסקת אש מיידית מובנים, הרי ביחס לישראל התמונה מורכבת יותר. כדי לשמר את התמיכה האמריקנית, החיונית להמשך המלחמה – ישראל נאלצת לשלם. מכך, אמנם אין לה מנוס, אך באשר לגובה "התשלום" יש מקום לדיון.
להגביר את התקיפות
המציאות שנוצרה בלבנון מספקת לישראל ולארה"ב הזדמנות לטפל באיום האיראני דרך אחד מהכוחות החזקים שלו באזורנו. פגיעה קשה בחיזבאללה, לאחר המכה שחמאס ספג בעזה, תשתק שתיים מזרועותיו המאיימות של התמנון האיראני – שהקים את ארגון הטרור גם כדי לדחוק את ארה"ב ("השטן הגדול") מהמזרח התיכון.
גם אם נכונה הטענה שלפיה מנקודת מבטה של ישראל המלחמה מלכתחילה אמורה להוביל רק להסדרה, ולא להכרעה – עדיין קיים הבדל בין הסדרה שנכפית על האויב בתנאים שמוכתבים לו לבין הסדרה שהאויב מגיע אליה מעמדת כוח.
הפסקת אש תבלום את המומנטום החיובי של צה"ל ומערכת הביטחון מול האויב, ותאפשר לחיזבאללה להתארגן מחדש ולצמצם את הפערים הקריטיים שנוצרו בעקבות המהלומות שחטף. היא תרפה את ידי תושבי הצפון לאחר רוממות הרוח שחשו בעקבות הגברת הלחימה בחיזבאללה. ישראל תתקשה לקבל לגיטימציה לחידוש הלחימה, במיוחד לנוכח חששות הממשל בוושינגטון עם התקרבות מועד הבחירות בארה"ב.
כיצד, אפוא, מומלץ לישראל לפעול? ראשית, לקבע את המציאות שבה אזור דרום לבנון מפונה מתושביו כל עוד תושבי יישובי הצפון בישראל אינם בבתיהם. שנית, להגביר את התקיפות נגד יעדי חיזבאללה ולשבש את התארגנותו מחדש. שלישית, ככל שקיימת הזדמנות לכך – יש לסכל את נסראללה.
רביעית, תקיפת מתקנים ומטרות דואליות של מדינת לבנון, לאחר הבהרת השימוש שחיזבאללה עושה בהם לצרכיו, כדי להגביר עליו את הלחץ. חמישית, להגביר את הלחץ בעזה, לצמצם את אספקת הסחורות והדלקים למינימום ההכרחי, להפקיע מחמאס את השליטה באספקה, ובעיתוי המתאים – לבצע את "תוכנית האלופים".
"בשנה האחרונה, העולם היה עד לטבעה האמיתי של ישראל", אמר השבוע נשיא איראן מסעוד פזשכיאן בנאום שנשא בעצרת הכללית של האו"ם. הוא אמר זאת כשטען כי ישראל מבצעת פשעים נגד האנושות, אך דבריו משקפים היטב את תמונתה ישראל בשנת המלחמה שלאחר 7 באוקטובר: מאמינה, נועזת, מתוחכמת ונחושה מול כל אויביה!
הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית
