הסרט "המתלוננת נגד אייל גולן חושפת הכל, בפנים גלויות" ששודר אתמול (ראשון), בתכנית ״יהיה טוב״ של רוני קובן ועמרי אסנהיים, היה קשה לצפייה. לא חשבתי שזה יתפוס אותי רגשית ברמה הזאת, כי לא היה לי מושג לאן אני נכנסת. תמיד שמעתי על פרשת "משחקי חברה" מהצד, כמי שיודעת במעומעם שהיה עניין לא בסדר בין עם אייל גולן ואביו, דני ביטון. לא ידעתי עד כמה העדות של ט׳, טאיסיה זמולוצקי, הולכת להיות חולנית, מבחילה ומצמררת.
זה עשוי להישמע לנו כמו סיפור טראגי שכבר שמענו: נערה צעירה, עולה חדשה, שגדלה ללא דמות אב ועם אמא שהובילה אותה בילדות למקלטי לנשים מוכות עם קשרים לא בריאים – נוצלה מינית ונאנסה. אבל הפעם לא מדובר בצללית עם קול מטושטש. הפעם מדובר באישה בשר ודם, שמספרת בשמה המלא על העוול שנעשה לה הזמר הלאומי במדינה. וכי למה? בעצמה זמולוצקי מסבירה: "זכות הציבור לדעת".
המתלוננת מתחילה וגוללת את סיפור ההיכרות הראשוני עם אביו של גולן, שעוד לפני שנתן לה אישור לפגוש את הזמר, הוא כפה עלייה אקט מיני והכריח אותה לשקר בנוגע לגיל שלה. לא הרבה אחרי שפגשה את גולן וזכתה ממנו לברכת יום הולדת שמח לכבוד החוקיות השקרית, היא נאנסת על ידי עוד שני גברים. לכאורה.
כל הסיפור הזה הוא קריקטורה של ניצול נערות צעירות וחלשות. גבר מבוגר שהוא במקרה גם אבא של הזמר הכי מפורסם בארץ, מנצל את הכוח שלו על מנת לקיים קשר מיני חולה בכפייה עם נערה בת 17. קשר שבו הגבר קורא לנערה ״ילדה שלי״, אך בכל פעם שהנערה מתנהגת לא לרוחו ומסרבת לשכב עם החברים שלו, הוא מעניש אותה.
כשהיא כן מסכימה בלית ברירה לשכב עם מספר גברים – היא זוכה לקבל את מה שחלמה עליו, מקום ישיבה ב-vip בהופעה של גולן ומבלה איתו בסוויטה במלון. לצערנו, גם גולן עצמו לקח חלק לא קטן במערכה, כשסירסר בהן בעצמו. זה לא סרט אימה פסיכולוגי מטריד ומזעזע, זאת המציאות. לכאורה.
אל התיאורים המזעזעים של הניצול, השכרות והסימום שעברה טאיסיה במשך שנה נכנסת עוד בחורה חדשה, נ׳. טאיסיה ונ׳ הופכות לחברות, כשהן נאלצות להגן אחת על השנייה במקרי כפייה אחרים. לא מעט שמות מוזכרים בסרט, שמות של אנשים שככל הנראה קיבלו את עונשם, ויחד עם השמות המלאים קיימים גם צנזורים של שמות שאנחנו רק יכולים לדמיין במי מדובר. השתיים מדברות על כאב, על לילות וימים שלא ניתן לזכור בזמן אמת, אך חוזרים אלייך כטראומות.
לא הרבה זמן אחר כך, טאיסיה ונ׳ היו עצורות באזיקים. מי שהיו הקורבן, נחשדו להיות מבצעות העבירה – זונות. בשלב הזה של הסרט, בשלב שלהן בחיים, הן אפילו עדיין לא מבינות מה עובר עליהן. כשהחקירה נפתחת הן רק מעכלות את הסיטואציה ומתחילות להתפכח מהערפל שעט עליהן בכל התקופה הזאת, ערפל של שידול לזנות, סרסור, סמים ואלכוהול, בתמורה להיראות.
ההבנה היא קשה, בייחוד כשנ׳ אומרת: ״המשטרה ידעה בזמן אמת מה קורה ולא עצרה את זה. נטשו אותי, נתנו לי להיאנס פעם אחרי פעם אחרי פעם. וגם כשסוף סוף עצרו את זה אז לא עשו עם זה כלום, השפילו אותי יותר״.
צריך לסייג שכן, דני ביטון, אביו של אייל גולן, שכבר נפטר בשנת 2021, היה אחראי על רוב התועבה והסרסורים. ביטון הוא כמו רונן ביטי, אביו של עדי ביטי, שניסה לנצל מעריצות קטינות של בתו עבור הסיפוק המיני שלו. אבל אסור לשכוח שגם אייל גולן לקח חלק לא קטן בדבר, על אף ההכחשות החוזרות. בעדויות שלהן הן מספרות על עימות עם גולן שזוכר אותן, ויש דבר אחד חשוב לו להבהיר להן: הן שרמוטות ורצו את זה.
קל לצרוח מהצד ולהגיד: הן רצו את זה, הן היו שם, הן לא ברחו. אבל אף בחורה, לא משנה כמה היא ״בוגרת לגילה״, או נואשת לאהבה, או מתלהבת מזמר מפורסם, לא רוצה להיות מנוצלת מינית על ידי חבורת גברים שהם פי שלוש מהגיל שלה, בשביל הסיכוי השברירי שתראה את אותו הזמר המפורסם, שגם יפגע בה מאוחר יותר.
אם אתם לא רואים מה הבעיה בבחורה בת 17 שמסכימה בלית ברירה לקיים יחסי מין תחת סמים ואלכוהול עם מספר גברים בשביל האיידול שלה, וטוענים שזה נעשה בהסכמה, ייתכן שקיים פגם ברמה המוסרית שלכם. ייתכן, שהפגם ברמה המוסרית הוא בכלל פגם לאומי, שכן, שאחרי תיעוד כזה, יש עוד אנשים שהולכים לשלם כסף להופעה בקיסריה ולעשות שמח עם הזמר הלאומי של המדינה.
בסרט הזה נחשפנו לכאב של נשים שיכלנו בקלות להיות הנשים מסביבנו, אחיות, חברות, קולגות – שעברו פגיעה מינית חמורה ואנחנו לא יודעות כלום, כי זה מבייש לחשוף את עצמך ולהגיד ״גם אני״. טאיסיה זמולוצקי היא גיבורה שעושה צעד גדול בלשחרר עוד נשים שמפחדות להוציא את האמת לאור ואומרת להן: אל תפחדו.
