Getty | צילום:
ספורט 5
בוטבול יחד עם מוקי והמאמן אורן סמדג׳ה, צילום: פרטי | צילום:
ספורט 5
סיומה של קריירה עשירה. טוהר בוטבול, סגן אלוף אירופה לשעבר ומדליסט הארד כחלק מהנבחרת המעורבת במשחקי טוקיו 2020, הודיע היום (חמישי) על פרישה. כעת, בשיחה עם ערוץ הספורט, הוא חשף את השיקולים מאחורי הצעד וההסתגלות לתפקידו כמאמן בנבחרות ישראל. בוטבול בן ה-31 זכה במדליית ארד בגרנד סלאם פריז ב-2017 ובאבו דאבי וזכה פעמיים באליפות ישראל. הוא כאמור מדליסט אולימפי וסגן אלוף אירופה וזכה בעבר בגראנד פרי של זאגרב ושל אוסטריה, ונפרד מהג`ודו אחרי שהתחיל את דרכו בגיל חמש.
טוהר, זהו זה?
״כן. הגיע הרגע אחרי תקופה ארוכה מלאה בשיקולים, מחשבות, דברים. החלטתי שסיימתי. עכשיו זה היה רשמי, היו עוד לבטים, כי כן רציתי להמשיך. היה את ניהול הסיכונים בעקבות הפציעות, גם פציעה שיש לי עכשיו בגב שנובעת מעומסים, פציעה רצינית. זה הקשה מאוד על ההחלטה להמשיך. לפעמים צריך לדעת שכל דבר נגמר בסוף, ועכשיו אני מתחיל סוג של התחלה חדשה בתור מאמן. מרוצה מאוד מהדרך שעשיתי בתור ספורטאי, ואומר תודה על מה שיש״.
ספר על שלבי קבלת ההחלטה
״זה היה מאוד קשה להחליט, לא פשוט. הרבה התלבטויות עם אנשים קרובים, תהליך שעוברים אותו, סוג של אבל מקצועי. מצד שני יש את חצי הכוס המלאה, זה כמו אבן גדולה שירדה מהכתפיים. אבן של אחריות, של לעמוד בסטנדרטיים מאוד מאוד נוקשים של להיות ספורטאי אולימפי בענף הג׳ודו, זה דורש הקרבה גדולה, הרבה עניינים בריאותיים, מנטליים. הוקל לי״.
איך אשתך, המשפחה והחברים הקרובים הגיבו?
״משפחה, חברים ואנשים קרובים כמו גם אישתי, אמרו לי שכל דבר שאני אעשה הם יתמכו בי, לא במשנה במה, ויתנו לי את הגב המלא״.
כמה התלבטת עם עצמך? היה דיבור על עניין של עלייה בקטגוריית המשקל אפילו.
״כן, אמרתי לעצמי שאם אני ממשיך אני אעלה קטגוריית משקל. דיברתי עם וובה המאמן כושר שלנו, ועם מיקי התזונאי, וכבר הייתי לגמרי בתכנון להעלות משקל. כאבי הגב התגברו עם הזמן, ואז הבנתי שהמצב לא משהו. הבנתי שאני צריך לקחת את השיקול הבריאותי הגדול הזה בחשבון. בסוף הגוף לא נשאר חייב אחרי כל העומסים והאינטנסיביות, הגוף נותן את הברקס שלו בעצמו בעקבות דברים לא פשוטים במהלך כל הדרך והשנים. השאלה הייתה איך אני רוצה לסיים את זה. והחלטתי שזה הרגע, שזה יהיה הדבר שהכי טוב לי ולמשפחה שלי לעשות״.
איך ההורים ואישתך הגיבו?
״ההורים שלי תמכו בי מאוד מגיל מאוד מאוד צעיר, ב100% ובעיניים עצומות, בתחרויות, בנסיעות, בעניינים כספיים, תמיכה מנטלית, באמת בכל דבר שהייתי צריך הם נתנו לי את הגב. גם להם זה היה קשה לשמוע על הצעד, אבל בסוף זאת החלטה שלי. לדעתי הם היו רוצים שאני אמשיך, ושאמשיך להגשים את עצמי בג׳ודו. אמא אמרה שלפחות לחץ התחרויות נגמר, שאין יותר את הסטרס הזה שאני עולה למזרן להתחרות, לראות מה יהיה בקרה, לראות אם אני אפצע או לא, ואם אשאר בריא. גם הם היו ברגשות מעורבים. גם לאישתי זה היה קשה, היא יודעת שזה היה כל החיים שלי, היום יום שלי, הדרך חיים שלי. עכשיו אנחנו מצפים לבת בעזרת השם. ומאוד חשוב לי להיות אבא מעורב.
איך אתה קיבלת את ההחלטה של עצמך?
״בגדול צריך להיות גם מודע למציאות. אני כבר בן 31, צריך לעשות שיקולים של עלות הסיכון לעומת מה אני עשוי להרוויח אם אני ממשיך. הייתה פה דילמה, אבל בסוף החלטתי שמספיק, שנגמר. שעשיתי את ה200% שלי, נתתי הכל, וזה מה שהצלחתי להשיג״.
בוטבול בתחילת הקריירה, צילום: פרטי | צילום:
ספורט 5
תוך זמן כל כך קצר מהמשחקים עברת לתפקיד המאמן. זה היה טבעי לך?
״אם היית שואלת לפני המשחקים, הייתי חושב שאני צריך תקופת צינון קצרה. אחרי המשחקים בפריז טסנו אני ואישתי לירח דבש שנתיים אחרי החתונה, כי לפני כן רציתי להתמקד במשחקים. היינו בחופש בתאילנד, 3 שבועות, והיה ממש כיף. חזרנו עם היריון וישר חזרתי לאימונים. בתקופת חגים התחילו דיבורים והצעות כאלו ואחרות לגבי אימון, והתחלתי לשקול את זה אם כן או לא, ואמרתי שאני אלך על זה. לתת מעצמי לאחרים זה גם משהו שיהווה סוג של ריפוי בתקופה המורכבת הזאת, ויהיה סגירת מעגל עבורי, לעמוד בצד השני ולתת מעצמי לדור הצעיר של הענף״.
עם איזה גילאים אתה עובד?
״פחות או יותר עם ספורטאים שעולים לבוגרים. חלק מהג׳וניור, חלק מהבוגרים הצעירים. בצורה רוחבית יש כמה שאני עובד איתם באופן יותר אישי לבקשת אורן סמדג׳ה וצוות המאמנים. כרגע אני מתחיל, נראה מה יהיה בחודשים הקרובים, איפה הדברים עומדים ואיך זה יתקדם״.
כמה זמן כבר אתה מאמן?
״מתחילת ינואר.
אוהב?
״כן, מאוד אוהב. אלה ספורטאים שאני התאמנתי איתם על בסיס יום יומי, אני מאוד מעריך אותם ומאמין בהם. אני מוכן לתת מעצמי בשבילם רק שיגשימו את עצמם ויצליחו. אני הייתי בעמדה שלהם ועשיתי הכל בשביל להצליח, אז אני לגמרי מוכן לתת מעצמי בשביל אחרים. זה מעין מעגל כזה בחיים. זה אחד הדברים החשובים לשמר בענף שלנו, לשמר אנשים שהיו בענף, ולהביא אותם לעמדת המאמן״.
איך הייתה השיחה עם אורן על ההחלטה?
״אמרתי לאורן אחרי המשחקים שאני מאוד רוצה להמשיך, והוא אמר לי שבעיניו אני לא צריך. הוא מודע לפציעות שעברתי, לגיל, לכל השיקולים ומה שנמצא על השולחן. אני מאוד התעקשתי להמשיך, ועם הזמן הבנתי את זה לבד פשוט, שצריך לסיים. הוא אמר לי שהוא רוצה שאבוא לאמן איתו, שאהיה בצוות המקצועי, שאתן מעצמי לספורטאים, ושיש לי את היכולת לעשות את זה. היה שלב שממש התלבטתי אם להפסיק וללכת על זה, והחזרתי לו תשובה אחרי כמה לילות שישנתי על זה. זאת הייתה גם שיחה מורכבת, ניהלנו אותה כשאני ברגשות מעורבים, כי עדיין לא ידעתי שאני רוצה לסיים. לקחתי את החכה הזאת שהוא הושיט לי, ואמרתי יאללה אני אלך על זה״.
כמה חסר לך אורח החיים והיום יום בתור ספורטאי?
״פתאום לקום כשאתה לא יודע מה המטרה הקרובה שלך, ואתה אומר לעצמך פתאום ׳רגע, עכשיו אני לא ספורטאי. אין לי מטרות תחרותיות, ועכשיו צריך להציב מטרות אחרות׳. זה מוזר ומאוד שונה, אני עדיין בשלבי הסתגלות לזה. הגוף כמובן זוכר, יצא לי לעשות אימון קרבות אחרי כמה חודשים, אז אני עוד שם, אבל הכאבים לא עוברים״.
מה המטרות המקצועיות שלך בטווח הזמן הקרוב?
״להעמיד סגל טוב ואיכותי שאנחנו נדע שאפשר לרוץ איתם לפרק זמן ארוך של 4 שנים. כרגע אנחנו בשלב של בנייה. רוב הספורטאים צעירים עם המון פוטנציאל וכישרון, ייקח קצת זמן עד שהדברים יתחברו. חשוב כרגע לא למהר או להאיץ בתהליך. מקווה שנעשה הישגים בכל קטגוריית משקל, שבכל אחת יש לנו כרגע ספורטאי. יש לנו סגל איכותי״.
מה אמרו חברי הנבחרת?
״שמחים שהצטרפתי לצוות האימון. באימון הראשון כשנכנסתי, מחאו לי כפיים. שעמדתי מולם ולא לצידם, זה היה קטע מצחיק. זה תהליך שאני מעכל אותו, זה סיפור. אני מגיע לוינגייט ונכנס לחדר מאמנים במקום לאולם, זה הזוי״.
רואה את עצמך בעמדת המאמן בתחרויות?
״כן. לגמרי רואה את עצמי יושב עם ספורטאים בתחרויות גדולות ועושה הכל כדי שהם יצליחו. בזמן תחרות ההשפעה של המאמן היא יחסית קטנה. התהליך עצמו, שם יש את ההשפעה הגדולה של המאמנים. איך אתה מפסל את הספורטאי מתוך הסלע הזה, וגורם לו להוציא מעצמו את ה100%. בתחרויות אלה הערות קטנות וליווי באותם הקרבות הספציפיים״.
איך אתה רואה את עצמך בתור מאמן עד כה?
״אני מאמין שיש בי גם את היכולת הזו, צריך לדעת לפתח את עצמי כמאמן, ולראות איך אני משדרג את עצמי כל פעם מחדש. עושה קורס מאמנים במכון וינגייט ומעשיר את הידע שלי בעוד היבטים של תורת האימון. כרגע עוד מעכל ומסתגל כמו שאמרתי. מאמין שזאת תהיה דרך טובה שמתאימה לי״.
אורן סמדג׳ה, מאמן נבחרת הגברים אמר על הפרישה של בוטבול: "שוחחתי עם טוהר לאחר האולימפיאדה ושאלתי אותו לגבי התוכניות שלו. היה לו קשה להחליט, וביקשתי ממנו לשקול את האפשרות להצטרף לצוות האימון. לשמחתי, אחרי כמה ימים הוא הסכים. אני יודע שטוהר יביא ערך מוסף לנבחרת, הוא טכני מאוד, והתרומה שלו אדירה. טוהר עשה קריירה ענקית וזכה בתארים גדולים כספורטאי. אני יודע שהשילוב שלו בנבחרת מניב כל כך הרבה הצלחות. טוהר יהיה בפוזיציה מאוד מסוימת בדברים מסויימים. טוהר זה ילד שגדל אצלי, אני מכיר אותו, יש לו אופי של ווינר, של מנהיג, הוא ערכי מאוד, ואני מאחל לו בהצלחה״.
