מאז השבעה באוקטובר, יאיר גולן הפך בעיניי ובעיני רבים לתגלית – כוכב עולה ושינוי מרענן עבור אזרחים רבים שחיפשו אלטרנטיבה אחרת לנתניהו, אבל נתקלו פעם אחר פעם באופוזיציה מוחלשת, ממלכתית מדי ודיפלומטית. כזו שמתאימה יותר לארצות סקנדינביה שהידיעה הכי שערורייתית שלהם בכותרות המהדורה היא הצבי שנדרס בכביש.
יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, בני גנץ, גדי איזנקוט ושות' מנסים לשמור על ממלכתיות ולא טובעים בבוץ הפוליטי. הם כל כך מתאמצים להביא אלטרנטיבה אחרת, תוך שהם שומרים על ניקיון כפיים מתרחקים מעימותים ושחיתויות (תכונת יסוד שמאפיינות את הממשלה הנוכחית), עד שהם משיגים בדיוק את ההיפך ומבריחים מהם הרבה מצביעים, שנאלצים לראות בנתניהו ברירת מחדל לצד האלטרנטיבות החלשות.
אלא שאז קיבל יאיר גולן, גיבור השבעה באוקטובר, את אור הזרקורים בזכות מעשי הגבורה שלו בשבת השחורה, כשהציל חיי אדם. בזכות אותה במה הוא הצליח לסחוף כשהשמיע את דבריו ומשנתו. דבריו נחקקים חזק בעצמות כי הוא בעל כריזמה מתפרצת, חוצפן, אינטליגנט, שועל קרבות. הוא לא חוזר בו ולא מתנצל בפני אף אחד. הוא בועט ועוקצני, פרובוקטיבי כשנדרש, והעיניים שלו בוהקות מרעל של לוחם אמיתי שמדבר בשפת מנהיגות שהעם זקוק לה.
בל נשכח את הכתם שמתנוסס מעליו – שמאלן ממפלגת מר"צ, מפלגה שצמצמה את קהל היעד אליו היא פונה למספרים שלא עוברים את אחוז החסימה. אבל כיאה לגולן, הוא עשה צעד נבון והצליח לאחד ולחבר בין המפלגות, אחרי שנים של ניסיונות ללא הצלחה, והקים מפלגה חדשה לגוש המרכז-שמאל של המפה הפוליטית – בשמה החדש "מפלגת הדמוקרטים".
יאיר גולן הגיע אמש לתוכניתו של רוני קובן בכאן 11 ואם עד כה התרשמתי מהאיש – אמש, בראיון עם קובן, התרשמתי כפליים. הוא לא מתנצל על אף אמירה פרובוקטיבית שעוררה הדים או גלי ביקורת.
כדי להרגיע את תאבונו של קובן, שמתעקש לסחוט ממנו בכוח סצנת חרטה מצולמת היטב שתניב לו כותרות לתוכנית – גולן זורם איתו ומשנה את הטרמינולוגיה "מתתי אדם" (מונח שכינה את מתנחלי חומש) ל"פורעים שפלים". אך הוא מדגיש ומבהיר – "לא אמרתי את זה על המתנחלים אלא על אותם אלה שחשבו שמעשה הציוני הראוי הוא לנתץ חנויות ולהרוס מכוניות ולהכות אנשים חפים מפשע בכפר בורקה. זה דבר שאינו יהודי ולא אנושי, לא ציוני".
קובן הזכיר לו אמירות שנויות במחלוקת רבות נוספות שעלו במהלך הקריירה שלו, ובפרט בשנתיים האחרונות, בהן הקריאה לסרבנות בטרם השבעה באוקטובר, שעוררה שאט נפש בעיני רבים והולידה נגדו קריאות של "בוגד". גולם מצידו עמד בגבורה וסיפק תשובות חכמות וראיות, שביטלו ללא דופי את האישומים נגדו. צריך להקשיב לאיש הזה, שמונע מאידיאולוגיה אמיתית.
אלא שקובן, כיאה לעיתונאי רגיש וחכם שיודע לנבור בשאלות הכי אישיות ותמיד מביא זווית שונה ואישית, התחיל את הריאיון בליטוף – ואז הפיל את הפצצה. הוא נכנס למשברים המשפחתיים של גולן עם אשתו והמחיר שהמשפחה משלמת על הקריירה שבחר.
"על זה אני מצטער" אומר גולן. קובן הציג לו סצנה בה רותי, אשתו, מספרת כי ניסתה לברוח ממנו בכל דרך אפשרית, וחשפה כי הבן הצעיר אמר לה "אמא למה את לא עוזבת אותו, איך הוא עושה לך את זה?".
גולן הביט באשתו על המסך בחיוך מעריץ וסיכם "מדהימה. אהבת חיי". והצד הרך הזה שלו, היה נשמע אותנטי וטהור, ושונה לגמרי מהטון המאולץ של נתניהו, שמשמיע באורח קבע עם מונחים כמו "רעייתי הנפלאה".
קובן לא ויתר ואף איבחן את גולן כנרקיסיסט כי ניסה להתחמק מהשיח על חיי הזוגיות של ולהסיט את הדיון לפוליטי וצבאי. "היא חשבה לעזוב אותך, הגעתם למקומות קשים" התעקש קובן. גולן התרכך ושיתף "כן. הגענו למקומות קשים כמו כל זוג, עליות ומורדות. ועדיין אני מאמין שנצלח את זה יחדיו. במישור המשפחתי אני לא אב השנה ולא בן הזוג של השנה".
קובן כינס את הנושא הפוליטי לשאלה אחת "אתה פוליטיקאי טוב בעיניך?" – "אני לא פוליטיקאי ואני גאה בזה. אני נקי לחלוטין ונאבק על גורלה של מדינת ישראל", כך השיב.
עוד רגעים דרמטיים שסיפק גולן לאורך התוכנית – על יאיר לפיד אמר "שלום חבר", על עופר וינטר – "לא ראוי" והסביר "הפקודה לצאת למלחמות השם היא אסורה. לא יכול להיות שמפקד בצה"ל קורא לחייליו להילחם את מלחמות השם. צה"ל הוא צבא שיש בו דרוזים, בדואים ערבים מוסלמים ונוצרים וחיילים מאמינים ולא מאמינים. כשאני יוצא להילחם – אני יוצא להילחם על הבית ולא את מלחמות השם".
על גנץ אמר "חולשה", והבהיר "בני גנץ טעה פעמיים – כשנכנס לממשלת הקורונה ובהישארות המופרזת בממשלת המלחמה". על איזנקוט אמר – "איש טוב".
יחסו של גולם ליואב גלנט יותר דואלי – "יחס דו משמעי, גלנט גילה אומץ לב ציבורי כשהיה היחיד שהתקומם נגד מה שנתניהו הביא עלינו. מצד שני גיבה והיה חלק מהמכונה שבנה נתניהו. ועדיין בתוך הממשלה הזו הוא שביב האור היחיד שהיה בה".
רוני קובן הצליח להוציא מגולן ביקורת נוקבת על העיתונאי עמית סגל (לא שהיא חסרה אם מתבוננים בראיונות של גולן אצל סגל). גולן אמר לקובן על סגל: "הוא תועמלן פוליטי, הוא לא עיתונאי בעיני".