הבוקר הזה היה אמור להיות שונה לחלוטין. במקום בלונים צבעוניים, עוגת יומולדת מעוטרת ומתנות עטופות בניירות צבעוניים, התעוררה משפחת ביבס ליום שמסמל יותר מכל את עומק הטרגדיה הלאומית – יום הולדתו השני של כפיר הקטן, שנמצא בשבי החמאס 470 ימים עם אחיו אריאל והוריו ירדן ושירי. לפני תחילת העצרת שרו היום יום הולדת לכפיר ובזמן שאוהד חיטמן שר ״אלוהים שלי״ בכיכר פרסו שלט גדול עם תמונתו של כפיר וחילקו בלונים.
"לפני שנתיים בדיוק, בשעה 6:59 בבוקר, קיבלנו הודעה שהאירה את חיינו", שחזרה הערב בכיכר החטופים עפרי ביבס, דודתו של כפיר. "אחי ירדן שלח תמונה לקבוצה המשפחתית – הוא אוחז בגאווה בתינוק הרך שזה עתה נולד, וכתב בהומור האופייני לו 'אפשר לקרוא לי אליעזר' עם אימוג'י של גזר. מי היה מאמין שהתמונה הבאה שתיחרט בזיכרון הקולקטיבי תהיה כה שונה ומזעזעת?".
התמונה האחרונה של כפיר, שצולמה ב-7 באוקטובר, הפכה לאחד הסמלים המצמררים ביותר של הטרגדיה הלאומית – תינוק בן שנה וחצי בזרועותיה המגוננות של אימו המבועתת, שירי, לצד אחיו אריאל, נלקחים בכוח על ידי מחבלי חמאס. השבוע, בתזמון שמעורר צמרמורת, התגלה בבית הילדים הפיל – צעצוע האהוב על כפיר, שנותר מאחור ביום הנורא ההוא. "הפיל הזה הוא יותר מסתם צעצוע", הסבירה עופרי. "הוא מסמל את כל מה שנגזל מכפיר – את הילדות התמימה, את החיבוק החם של משפחה אוהבת, את הזכות הבסיסית לגדול בביטחון".
כפיר, כפי שסיפרו בני המשפחה, הוא ילד מלא שמחת חיים. "הוא אוהב לצחוק", סיפרה עפרי, "יש לו חיבור מיוחד עם אחיו אריאל, והוא כל כך קשור להוריו – לאמא שירי ולאבא ירדן. בני שלי אפילו לא מכיר את בן הדוד המתוק שלו. נגזלה מאיתנו הזכות לראות אותו גדל".
בימים האחרונים, שנודע שמשפחת ביבס אמורה להיות בעסקה השבויים המתח במשפחה מגיע לשיא. "אם העסקה הזאת תקרוס, נקרוס יחד איתה", אמרה עפרי. "לא רק המשפחות, המדינה כולה. יש 98 חטופים שצריך להחזיר, ולא נסכים לעצור עד האחרון". היא גם הדגישה את חשיבות העיתוי: "אולי יש בזה איזה סימן משמיים שדווקא ביום ההולדת של כפיר מתקרבים להסכם. אנחנו מקווים שהיום הזה יהפוך מיום של כאב לסמל של תקווה, של התחלה חדשה".
בינתיים, בבית המשפחה, הפיל הקטן מונח על המדף, ממתין. "מצאנו את הפיל", אמרה עופרי, "עכשיו הגיע הזמן להחזיר את כפיר". היא מסיימת בתקווה מהולה בכאב: "זו תהיה מתנת יום ההולדת הטובה ביותר – לא רק לכפיר, אלא לכולנו – להחזיר את כל החטופים הביתה".
המאבק של משפחת ביבס הוא המאבק של כולנו. בעוד הם מציינים את יום הולדתו השני של כפיר בדמעות ובגעגועים, הם מזכירים לכולנו את החובה המוסרית העליונה – להחזיר את כל החטופים הביתה. כי בסופו של יום, כפי שאמרה עופרי: "אנחנו עם ערכי, ערב אחד לשני, מקדש חיים ואהבת אדם. נעשה את זה בשביל כפיר, בשביל אריאל, בשביל הילדים שלנו ובשביל הילדים שעוד לא נולדו".
הפיל הקטן על המדף ממתין בדממה, כמו כל עם ישראל, לרגע שבו כפיר יחזור הביתה, יחבק אותו שוב, וסוף סוף יוכל לחגוג יום הולדת אמיתי, מוקף באהבה ובחום משפחתו.
