צילום:
ספורט 5
מה קרה אחרי הפנדל (אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
פראיירים. מה זה פראיירים? ברמת הזקנות שמופיעות בתור קורבן ב"יצאת צדיק". מששון לאסון במחי מהלך בלתי מוצלח אחד.
תגידו לי, מה יהיה עם המועדון הזה ופנדלים, תגידו לי. מה הבעיה בדיוק בלשים כדור ברשת מבעיטה מ-11 מטר? אין מישהו במכבי חיפה שמסוגל לעשות את זה? פעם עוד היינו שמים פנדלים תוך כדי משחק, כשהבעיה הייתה בעיקר בדו קרב של משחקי גביע. היום? גם זה לא.
איזו החמצה מפוארת. לא רק של הפנדל, אלא של רגע מפנה שיכול היה לשנות את המומנטום של עונה שלמה עבורנו. במקום זה, ההחמצה הזו חשפה בעיקר את החולשה המנטלית והשבירות חסרת האופי של הקבוצה הזו, עם התפרקות מוחלטת בחצי השעה האחרונה של המשחק. יכול מאוד להיות שהפנדל אתמול אכן היה רגע מפנה, אבל לכיוון הלא נכון.
מכבי חיפה עלתה למשחק הזה בלהט אדיר, כשכולם, כולל הקהל, נתנו את הטון באופן מוחלט (אולי להוציא נהואל, שהיה במשחק לא טוב והרבה לאבד). גם המחצית השנייה התחילה טוב, עם הפנדל, ואז, כאמור, מפולת אדירה, אובדן עשתונות וחמור מכך – עזיבה של המשחק.
זה הדבר הבאמת חמור ביותר שקרה אתמול. מילא לקבל מהפך על הראש, אבל להיראות כל כך נרפים, פשוט לוותר על המשחק בדקה 75? אפילו לפני כן, אחרי שער השוויון, מכבי חיפה נראתה כמו מי שוויתרה לחלוטין על המשחק הזה.
אז מה זה יותר, מקצועי או מנטלי? השניים תלויים האחד בשני, כמובן. ההפסד אתמול היה תמצית הכישלון, עד כה, בעונה של מכבי חיפה. היעדרו של חלוץ נוסף או שחקן בעל יכולת לנפק מספרים למעט סבע ודוד (ורפאלוב הפצוע), שלושה שחקנים זרים שפשוט לא תורמים מאומה, עד כה, בלגאן מוחלט ברמה הטקטית במשחק ההגנה הקבוצתי וכמובן, פריכות מנטלית שמאפיינת קבוצות בסדר הגודל של הפועל חדרה, ואין לה מקום במכבי חיפה בשום צורה ודרך. זה סיסטמטי וזה קורה לנו בכל פעם שאנחנו סופגים העונה, ולא רק מול הגדולות.
זה לא מקרי. אפס נצחונות, אפילו אפס תיקו, מול הקבוצות הגדולות העונה. זה אומר המון. זה אומר שאנחנו פשוט לא מספיק טובים, אין דרך לחמוק מהשורה התחתונה. המשחק אתמול היה עוד עדות לכך, ועוד אדווה בגל העכור שיצרה האבן שנזרקה עוד בתחילת העונה, ע"פ ההדחה המוקדמת מאירופה.
בכר. צריך לעשות חשבון נפש (אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
בשורה התחתונה, גם ברמת מיקרו של משחק ומהלכים וגם ברמת מאקרו של התוצאות עד כה, אנחנו פשוט לא מצליחים לייצר מומנטום, והכישלון הוא רב מערכתי, כשגם ברק בכר בניהול משחק נוראי ואובדן עשתונות וגם גל אלברמן בבניית סגל נוראית וחסרה צריכים לעשות עם עצמם, ואחד עם השני, חשבון נפש רציני לקראת ההמשך.
מעבר לחיזוק שברור שצריך בינואר, כשנוסף לחלוץ שמגיע אנחנו נזדקק גם למגן שמאלי, גם לשחקן קו נוסף וגם לקשר אמצע דומיננטי (עלי טרם הופיע לעונת המשחקים הנוכחית), מכבי חיפה יכולה וצריכה לפתור את הדרך שבה היא מאבדת משחקים בקלות מקוממת ואת המפולת הטקטית והמנטלית בכל פעם שאירוע שלילי כלשהו מתרחש בזמן משחק. חוסר האופי הזה כל כך לא מאפיין את מכבי חיפה, זה פשוט מעורר בחילה לראות את הקבוצה מאבדת את זה בכל פעם שהיא סופגת שער (או לא כובשת פנדל).
אין לי אפילו מה להתייחס פרסונלית לשחקנים, כולם כולל כולם איבדו את זה לגמרי אחרי החמצת הפנדל, כשגם לעובדה שמכבי תל אביב הכניסה רגליים טריות ואיכותיות הרבה יותר מהאלטרנטיבות שהיו לנו על הספסל שיחקה תפקיד משמעותי בכך. הקיפאון של ברק, עד שכבר היה מאוחר מדי, והשגיאות שהולכות ומתבררות כפטאליות בבניית הסגל הובילו, כאמור, לתוצאה העגומה מבחינתנו.
מכבי חיפה נמצאת בסחרור שלילי, גם מקצועית וגם תדמיתית עם כל הפארסה של אצילי (שלא באשמתנו, אמנם, אבל זה לא משנה). יש לא מעט ליקויים שהמשחק הזה האיר בענק, וצריך לקרוא היטב את נורות האזהרה ולפעול עכשיו במהירות ובנחישות בכדי לסובב את ההגה.
אפשר לקחת את המפלות וההפסדים עד כה לכיוון שקיעה איטית אל עבר אובדן העונה הזו, ואפשר גם, הן ברמה המערכתית והן ברמה האישית בעבור כל שחקן, להבין שאפשר אחרת. המחצית הראשונה הוכיחה שיש לקבוצה הזו את האיכות לשחק הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיא משחקת עד כה, המחצית השנייה הוכיחה שאין לקבוצה הזו אופי, אבל בכלל.
כל מיני נסיבות, אלו שתלויות בנו ואלו שלא, הובילו למצב העגום הנוכחי. ובכל זאת, העונה הזו עדיין לגמרי חיה. המשחק אתמול היה, על אף הכאב בהפסד מול מכבי תל אביב בכל מסגרת, חסר חשיבות רשמית אמיתית לתארים הרלוונטיים והחשובים בישראל ולמרות הפתיחה המזעזעת של עונת המשחקים שלפנינו, אנחנו עדיין בתמונה ובמצב סביר (בטח ביחס לתוצאות עד כה). אז הפסדנו את המשחק הזה, אבל אסור לנו להפסיד את הלקח ממנו ואת המסקנות הכאובות נהיה חייבים ליישם במהירות.
ינואר בפתח, וכמו שרשמתי בטור לפני יומיים, מכבי חיפה חייבת להראות שהיא מתאבדת על העונה הזו על הדשא – אבל גם במשרדים. נדרש כאן מהלך כוח משמעותי, מחוץ לקופסא, שישפר את האווירה מהפארסה של עומר אצילי ויזריק איכות ובעיקר עמוד שדרה. אני יכול לחשוב על שחקן אחד ספציפי, כזה שסרט הקפטן על הזרוע לא זר לו ומשום מה בוחר להתבחבש ביפן כבר שנתיים. נטע, בחיאת רבאק עזוב את הסושי, בוא הביתה, צריך אותך. כמובן, לא רק נטע, אבל בהחלט הוא דמות שיכולה להחזיר לא מעט מהשקט שכל כך חסר לנו – והעוצמה במרכז השדה בדקות קריטיות.
ואם יש מישהו בעולם הזה שיכול לייצר קאמבק הוליוודי מהסוג שנחוץ לנו כרגע, זהו אחד, מר ברק בכר. אמנם אנחנו צריכים כאמור חיזוק מבחוץ, אבל חלק גדול מהבעיות במכבי חיפה נכון להיום הם גם חלק מהפתרון. יאללה ברק, יאללה גל, יאללה מכבי, צאו כבר מהסרט הרע הזה ותנו לנו את הקבוצה שמגיעה לנו וראויה לסמל המפואר שעטוי על חזם של השחקנים.
והכי חשוב, תפסיקו לשחק בהם ותפסיקו לשחק בנו, תחזירו אותם כבר הביתה. בלי תירוצים ובלי מריחות.
