לפני כשבוע הלך לעולמו בגיל 93 פרופסור ישראל טשרני, פסיכולוג, ממייסדי הטיפול המשפחתי בישראל, ואחד החוקרים החשובים בעולם של רציחות עמים. משפחה וחברים ליוו אותו בדרכו האחרונה, בהלוויה אינטימית בקיבוץ שורש.
טשרני הקדיש את כמחצית מחייו למחקר וכתיבה על היבטים שונים של תופעת רציחות העמים. ב-1979 ייסד טשרני את 'המרכז לחקר השואה ורצח-עם בירושלים', יחד עם הסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל והפסיכיאטר פרופ' שמאי דוידסון שהיה מנכ"ל 'שלוותה'. היה זה הארגון הראשון בעולם שעסק במחקר של רציחות עמים, וטשרני ניהל אותו בהתנדבות עד יומו האחרון.
הלווייתו של פרופ' ישראל טשרני ז"ל. (צילום: רותי דורון)
טשרני היה מייסד ונשיא האגודה הבינלאומית של חוקרי רצח עם ושימש כעורך הירחון המקצועי של האגודה. "עם השנים האגודה, וגם הירחונים שלה, חלו במגפת האנטישמיות והמחקרים שפורסמו עסקו יותר ויותר בישראל, ופחות בנושאים אחרים. זו אחת הנקודות הכואבות ביותר בחיי" אמר ל'דבר' לפני כחודשיים. "אני רואה מה נהיה היום בעולם המחקר של אסונות הומניים אותם בני אדם מחוללים זה לזה, וזה עושה אותי עצוב. רוב המחקרים צבועים באנטישמיות, במקום להתעסק ברוצחים הגדולים, בזוועות גדולות שמתחוללות בעולם, מתעסקים בדמון הגדול שהם יצרו מישראל בשקר ובתעמולה".
במאמר האחרון שפרסם טען, בניגוד לדעתם של חוקרים רבים בחו"ל, כי ישראל אינה מבצעת רצח עם בפלסטינים, אלא מגנה על היהודים מפני מעשי טבח המוני שחמאס ויתר ארגוני הג'יהאד מבקשים לחולל.
"רוב המחקרים צבועים באנטישמיות, במקום להתעסק ברוצחים הגדולים, בזוועות גדולות שמתחוללות בעולם, מתעסקים בדמון הגדול שהם יצרו מישראל בשקר ובתעמולה"
הוא דווקא הגדיר את מעשי חמאס ב-7 באוקטובר בתור "מתקפת רצח עם, שהרגה כל ישראלי שנראה באופק, כולל תינוקות, נשים, קשישים וחלשים… תוך ביצוע אונס ועינויים וחטיפת מאות ישראלים". הוא הוסיף, כי בניגוד לחמאס, שאמנתו קוראת להרוג את היהודים ולהשמיד את מדינת ישראל, בתרבות הישראלית מעולם לא קראו להשמדת הפלסטינים. טשרני ראה את הציונות כתנועה שנועדה "לסיום הסבל האינסופי של יהודים כתוצאה מרצח, ובשום אופן לא קראה למיגור הפלסטינים".
"ישראל מנהלת מלחמה לגיטימית כתגובה וכהגנה עצמית מפני מתקפות ג'נוסיידיות עתידיות" כתב טשרני והסביר, שהפגיעה בפלסטינאים בלתי מעורבים נגרמת עקב כך שחמאס משתמש בהם כ"מגן אנושי". עוד הוסיף כי ארגוני הטרור מנצלים לשם כך "מוסדות אזרחיים, כמו בתי ספר ובתי חולים, תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות", והדגיש: "אמנת ז'נבה אוסרת על שימוש כה פרובוקטיבי במגינים אנושיים ומצדיקה השבת מלחמה כפעולה שאינה בגדר רצח עם".
עם זאת, טשרני מוכר גם כמי שלא חסך ביקורת ממדינת ישראל, וידע גם לבקר את מדיניותה לגבי הכרה ברציחות עמים. בראיון ל'דבר' סיפר על הכנס האקדמאי הראשון בהיסטוריה שעסק בשואת העם היהודי לצד מקרים נוספים של רצח עם אותו יזם וארגן ב-1982. משרד החוץ ניסה למנוע את קיומו של הכנס, בין היתר "באיומים, בסנקציות, בשקרים, ובעבודת מטה יסודית שכל מטרתה הייתה למנוע את הכנס בו ידברו, למורת רוחם, על רצח העם הארמני" הסביר טשרני.
טשרני פנה לשותפו לדרך אלי ויזל ז"ל, והציע לו להיות נשיא הכנס. ויזל ניאות להצעה ואף תרם סכום כסף משמעותי לקיום הכנס, אליו הוזמנו משתתפים ונואמים מרחבי העולם. הוועידה זכתה לחשיפה תקשורתית נרחבת והוגדרה במגזין של אוניברסיטת ייל כ"נקודת אור במאבק עבור החופש האקדמאי". לצד רב המכר הראשון של טשרני: 'כיצד אנו מבצעים את הבלתי-ניתן למחשבה: ג'נוסייד, הסרטן האנושי', שראה אור בארה"ב באותה השנה, סימן הכנס תחום מחקר חדש לאותה תקופה – רצח עם.
משרד החוץ ניסה למנוע את קיומו של הכנס, בין היתר "באיומים, בסנקציות, בשקרים, ובעבודת מטה יסודית שכל מטרתה הייתה למנוע את הכנס בו ידברו, למורת רוחם, על רצח העם הארמני"
טשרני נולד בברוקלין, ניו-יורק ב–1931. אביו, ברוך (ברנרד) טשרני, היה רב אורתודוקסי, והוא עצמו למד תורה ותלמוד במקביל ללימודיו התיכוניים. אחיו הבכור היה המשורר כרמי טשרני, שנודע בשם העט ט. כרמי.
הוא למד פסיכולוגיה, קיבל תואר דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת רוצ'סטר ב-1957 ולאחר מכן שימש כמרצה לפסיכולוגיה במוסדות אקדמאים שונים באזור פילדלפיה. בשנות השישים עלה לישראל. עם הגיעו לארץ ייסד את 'האגודה לטיפול משפחתי וזוגי', טיפל במשפחות ובזוגות רבים ולימד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
בסוף שנות השבעים החל לחקור את התופעה החברתית של השמדת עמים: הוא כתב על האדישות של האנושות כלפי השמדת עצמה, על נפש האדם המשתתף ברצח עם כמבצע פעיל, כעומד מן הצד וכקרבן. הוא עסק בתופעת ההכחשה של רציחות עמים – ובתוך כך הכחשת רצח העם הארמני, כמו גם במבנה הנפשי של מחבלים מתאבדים, ובאספקטים חברתיים ופסיכולוגים נוספים של תופעת רציחות העמים. את מרבית ספריו כתב באנגלית ופרסם בארצות הברית.
טשרני היה הראשון להציע מערכת "התרעה על סימנים מוקדמים" להתפתחות של רציחות עמים – רעיון אותו פרסם בכמה מאמרים. הרעיון קרם עור וגידים בסופו של דבר באמצעות מחלקת המדינה האמריקאית, והחוקרת ברברה הארף. בסוף שנות התשעים פרסם את האנציקלופדיה לרציחות עמים, שלמרות אורכה ושלה, הפכה לרב-מכר והודפסה בכמה מהדורות.
הוא היה אדם פתוח, רגיש, מלא הומור ושמחת חיים, ויחסר לאוהביו ומכריו.
