"אני רוצה הביתה" שירה אומרת את המילים לראשונה, ועמית נבהל. המשפט הזה, שכביכול מציין מקום פיזי, מסמן בספר הביכורים של גולי פורת את המרחב הרגשי הפנימי של הגיבורה, את הגעגוע והכמיהה למקום בטוח. אך מהו הבית? ומה קורה כשהוא נסדק?
י' כמו ים הוא רומן פסיכולוגי עדין ועמוק, המסופר דרך עיניה של שירה, צלמת ישראלית המתגוררת בארצות הברית עם בן זוגה, עמית, רופא ישראלי שהיגר בילדותו. בתחילה הם יוצרים לעצמם משפחה קטנה ומאושרת, אבל ככל שהזמן חולף, שירה חשה שהמרחק מהארץ והמרחק בינה לבין עמית הולכים ומתרחבים. ההחלטה שלה לחזור לישראל כדי לטפל באמה החולה, הופכת לרגע מכונן – לכאורה היא זו שעוזבת, אך בפועל, היא זו שמרגישה נעזבת.
שירה נאחזת ברסיסי זיכרונות – ילדות, אהבה, שפה, יחסי אם ובת – ומנסה לפענח דרך פיסות הזמן כיצד לעצב מחדש את חייה. היא לומדת שזרות אינה רק עניין של מקום, אלא גם של שפה, של חוויות לא משותפות, של מרחקים שאי אפשר לגשר עליהם. החיפוש אחר שייכות הוא גם חיפוש אחר קול, חיפוש אחר ביטוי. דרך התבוננות באמה שמעולם לא למדה עברית כראוי, שירה מבינה שהזרות עברה בירושה – השפה שהייתה אמורה להיות עוגן הופכת להיות חיץ, והבית שתמיד היה לה הופך להיות מקום שיש למצוא מחדש.
הכתיבה של גולי פורת היא בו בזמן עדינה אך חדה, רגשית אך אינטלקטואלית. היא פורשת בפנינו סיפור רב־רבדים, שבו החוץ והפנים משתקפים זה בזה – כמו השתקפות בים, עמוקה ומטלטלת. בין נופי אמריקה לישראל, בין עבר להווה, בין אהבה לכאב, בין משפחה שאמורה לעטוף לתחושת בדידות, הרומן י' כמו ים מביא מבט אינטימי על ההתמודדות האנושית עם שינויים, אובדן, געגוע ואהבה.
י' כמו ים אינו רק סיפור על שירה, אלא גם על כולנו – על המקומות שאנו עוזבים ושבים אליהם, על הקשרים שאנחנו יוצרים ומפרקים, על הניסיון למצוא עוגן בעולם שבו כל דבר נמצא בתנועה מתמדת. כמו הגלים שהוא מתאר, זהו ספר ששוטף את הקורא, נספג לאט, וממשיך להדהד גם אחרי תום הקריאה.
