צילום:
ספורט 5
עוד 12 משחקים (Getty) | צילום:
ספורט 5
ערוץ הספורט השיק לאחרונה תוכנית ילדים חדשה שנקראת כוכב עד הבית. בתוכנית, שנכתבה על ידי אמיר דורון וגלעד שמחוני, מופיעה בובה של ילד בשם אביתר שמראיין ספורטאים מפורסמים בחדר שלו, שמשתפים על הקשיים והשיאים של הקריירה שלהם. אביתר מגלה סקרנות בריאה של ילד ומנסה לעזור לילדים להבין את המורכבות של הספורט, להראות להם שקשיים יכולים לקרות לכל אחד, ואולי לעזור להם להתגבר עליהם עם טיפים מדמויות לחיקוי. אפילו עודד קטש התארח בחדר של אביתר.
אם לתוכנית הזו היה ספיישל סיום עונה, נדמה שאין אורח ראוי יותר מדני פדרמן, שיענה על שאלות של ילדים סקרנים, אוהדי מכבי ת״א, היו שולחים לאביתר. כי ילדי מכבי ת״א, אם זה בגילם ואם זה ברוחם, חווים כל כך הרבה קשיים העונה, ואולי דני פדרמן יכול לעזור להם, לחלוק איתם טיפים מהנסיון שלו. תגיד, ישאל אביתר, עיניו הזגוגיות משדרות רגש אמיתי של בובה, עומרי משוהם שואל איזה מין קבוצה בניתם השנה? ויהלי מגנות הדר תוהה מה חשבת שיקרה עם הסגל הזה? אלמוג מפרדסיה רוצה לברר מי בכלל בנה אותה? אדם מכפ״ס שואל מה האחריות שלך לרכש שהגיע תוך כדי תנועה? יונתן ממושב חגור שואל למה הפועל ת״א מביאה שמות גדולים ואתם לא? ואורי מנתניה מברר למה אתם לא פותחים את הכיס? יותם מתלמי אלעזר שואל מה עשיתם עם הכסף שנחסך מהשחקנים שעזבו? ויואב מת״א תוהה האם חשבתם למכור את הקבוצה? לא? למה לא בעצם? שגיא מר״ג שואלת האם התעייפתם? אולי שבעתם? בן מגבעתיים שואל האם בכלל אכפת לכם?
שמעון מבנימינה שואל למה אתה לא בא לאימונים? מיקה מהרצליה שואלת מתי דיברת עם קטש לאחרונה? ועל מה דיברתם? ולינוי מר״ג שואלת האם אתם דורשים ממנו תשובות על סגנון המשחק שלו? יאיר מגדרה שואל האם יש מישהו שמאתגר אותו מקצועית? אלכס מחדרה שואל האם אתם מבינים בכלל מה עובר על האוהדים שלכם? ניב מנאות אפקה שואל איך אתם מתכננים לפתוח את העונה הבאה אם אתם צריכים להחזיר לאוהדים כספים? דנה מהוד השרון שואלת מה ילדים שרואים אותך עכשיו יכולים ללמוד על ניהול? על מנהיגות? ואני, אני בכלל בובה בשם אביתר, אבל אני שואל איך אתה מרגיש כשאנשים אמיתיים, שהלבשת אותם בגופיה צהובה נראים כמו מערכון עצוב במיוחד של בובה של לילה.
קבוצת ה-JV (Getty) | צילום:
ספורט 5
ג`וניור וארסיטי
כל השאלות הללו מתנקזות לתשובה אחת של תוצאות עגומות, שנקראת גם משחק מספר 22 של מכבי ת״א ביורוליג וההפסד ה-17 שלה. משחק עם לא מעט אוהדים ביציע שחיממו את הלב. זה לא היה משחק רע של מכבי, זה גם לא היה משחק טוב שלה. זה היה משחק בהתאם לרמתה, החלשה. זה היה עוד משחק בשרשרת משחקים מול קבוצות שנמצאות בדרגה אחרת לגמרי של רמת אימון, רמת ביצוע ומחוייבות. כן, גם כשרון, אבל הפעם יחסית צנוע.
פריז היא קבוצה עם דרך ועם כלים ליישם את הדרך הזו. והדרך שלה היא לרוץ. ספרינט. כל הזמן. שחקני פריז נראים כאילו יש להם ממריצים בבקבוקי השתייה, הם רצים בכל הזדמנות, מגיעים לצבע, לטבעת, מוציאים לקלעים, מנוהלים על ידי מנהיג קטן גדול ויודעים בדיוק מה הם, ואיך הם רוצה לשחק. הם רעננים, רעבים, תשוקתיים. שומרים. אגרסיביים.
הם עושים דברים שמכבי לא נתקלת בהם באימונים המעטים שיש לה, כי אין מצב שמכבי מתאמנת באגרסיביות הגנתית. אחרת היינו רואים מעט מזה במשחקים. כשפריז פוגשת קבוצה לאה ונטולת ליבה כמו מכבי ת״א, הדיסוננס בין הקבוצות יכול להאיר את מגדל אייפל. ושוב, מכבי שיחקה כמיטב יכולתה הבלתי מספק. היא ניסתה לשמור, העלתה אגרסיביות, אבל בכדורסל נטול גימיקים, של אישית ופתרונות גנריים לפיק אנד רול, אין לה את הכלים לעצור שחקנים כמו טי ג׳יי שורטס שחתך אותה כמו סכין בחמאה בכל פעם שרצה להגיע לצבע.
אין לה את האיכות ההתקפית שתשלוט בקצב ותמנע התקפות מתפרצות קטלניות של שתי מסירות ושלוש שניות שמייצרות עבור פריז סלים מהירים. אין לה גימיקים הגנתיים שישברו סכמות. היא לא משתמשת באיזורית כעקרון. היא לא משתמשת בהגנות מעורבות כעקרון. אין לה כשרון התקפי שמייצר יתרונות לאורך זמן. כשהיא נשברת מוקדם אפשר לשרוק לסיום בסוף הרבע הראשון כי קאמבק לא יהיה כאן. בקיצור, מכבי ת״א היא קבוצת ה-JV של היורוליג. מה זה JV? בכדורסל התיכונים האמריקאי, הקבוצה המובילה של התיכון נקראת Varsity. אבל יש כאלה שלא מתקבלים לוארסיטי. לעיתים הם צעירים מדיי, לעיתים לא מוכשרים מדיי, לעיתים הם רק שמחים לא להיות בטיק טוק אחרי בית ספר אלא במסגרת של חוג. העיקר להיות פעילים, אז הם מצטרפים לקבוצת דרג ב׳, שנקראת ג׳וניור וארסיטי, או בקיצור JV. והמושג JV הפך בסלנג אמריקאי למושג מקטין. למישהו שנמצא בדרג ב׳. וזו מכבי ת״א העונה. חוג. JV. דרג ב׳. כל התשובות נכונות.
מיקרופון ומצלמה בפסקי זמן הם הראי לנפש של קבוצה, של מאמן. ראינו פסקי זמן שמאמנים מתפרצים בהם (ז׳ליקו אוברדוביץ׳ עם ״פאק יו ג׳יגי דאטומה!״), מתעלים לשיאים (פיני גרשון עם ״רק אתה! רק אתה״ לעדי גורדון) ומספקים רגעי קאלט (רובי בלינקו לרוב בראון ״סתום את הפה המזוין שלך״). אבל אתמול, 25 שניות לסיום המחצית, אנחנו מצטרפים לפסק הזמן של קטש בערך לאחר 30 שניות. קטש יושב, לצידו עומדים עוזרי המאמן גיא פניני ונועם לוי. לוי אומר משהו לקטש, מחווה את ידו ללוח.
קטש מציץ ללוח התוצאות. חושב… אומר ללוי ״ובסוף, 8 שניות אחרונות…״. ואז שותק, מהורהר. השחקנים מחכים למוצא פיו. גם הצופים. נראה שהוא עומד להגיד משהו…הכרוז זועק ברקע…אבל קטש חוזר בו…מביט הצידה…המילים לא יוצאות והוא לא אומר כלום. השחקנים מביטים בו במבוכה. פניני נחלץ לעזרתו ואומר ״שים לב לחילופים…״. קטש פונה אליו…, מביט בו, נראה לרגע כמו ג׳ו ביידן ברגעיו הרעים. מנותק, כמו מישהו ששכח איפה הוא הניח את המפתחות שלו. פניני חוזר שוב ״חילופים בהגנה…״.
קטש אוחז חזק בפקק הבקבוק שהוא מחזיק. נעמד, מפנה כתף לשחקנים, נועם לוי לידו, לא מיישיר מבט, לועס מסטיק בעצבנות. ואז המצלמה חותכת ליציע באכזריות, בשיא הקליימקס, מראה את הבעלים של פריז, דייויד קהאן. הצופה במתח. מה קרה לקטש? מה הוא אמר? מה עם המסטיק של לוי? מה עם ההערה של פניני? ואז ברקע נשמע קטש אומר ליוקובאייטיס להחליף את בלאט. ו״אנחנו הולכים 55״ (חילופים על הכל). פתרון גנרי, בסיסי, מידה אחת שמתאימה להכל. והלסת, נשמטת לרצפה, לא מבינה מה בדיוק היא ראתה כרגע.
גם בראיונות לפני ואחרי המשחקים, קטש נראה עייף. לא רק פיזית בגלל הטיסות והלו״ז הקשוח. אלא עייף מלהסביר, כי אין כבר מה. עייף מלתרץ, כי נאמר כבר הכל. עייף מלנסות לגונן על הקבוצה, על עצמו, כי הכל חשוף, פצוע, כואב. נדמה שבא לו להגיד ״אנחנו גרועים, טוב? גרועים! זה מה שנתנו לי וזה מה יש. גרועים! עכשיו עזבו אותי באמאשלכם״. וקטש בעיקר עייף מהסגל העייף שלו ומהעובדה שהוא נאלץ לאמן קבוצה שלא מתאימה למי שהוא ולמה שהוא מאמין בו. ולכן הוא לא מוכן להתלכלך בגימיקים. נסיך הארמון, שנאלץ לאמן את השיכון הכי בעייתי בעיר. קטש עייף מלהפסיד.
קצת נחמה
מכבי יכולה להתנחם בארבעה דברים, נכון ל-17 בינואר 2025: הפועל ת״א עדיין לא זכתה באליפות. עדיין. אלבה ברלין הפסידה אתמול ושמרה על פער של שני משחקים ממכבי. ביום שני רבע גמר גביע המדינה הוא מול נס ציונה, קבוצה מהליגה שלה. ועוד 12 משחקי יורוליג למנאייק.
