כמעט כל דולר נוסף שאירופה מוציאה על ביטחון מופנה לרכש נשק

התחמשות והתעצמות צבאית הן צו השעה באירופה. צרפת הודיעה השבוע כי תשאף להגדיל את התקציב הביטחוני שלה מ־50 ל־90 מיליארד אירו בשנה, גרמניה יוזמת שינוי בחוקה כדי להוציא עשרות מיליארדי אירו נוספים "ללא הגבלה" מדי שנה על תקציב הביטחון, חלק מהמדינות הבלטיות כבר מתקרבות להוצאה של 5% מהתמ"ג על ביטחון, פולין ניצבת על 4.7% ובריטניה הודיעה על שאיפה להגיע ל־3% "בקרוב מאוד". הסכנה הברורה והמיידית מרוסיה, הנטישה האמריקאית ומפת האיומים הנוכחית חברו כדי לגרום למדינות אירופה לנסות לתקן עשורים של שחיקה תקציבית, כמה שיותר מהר.

● מלחמת הסחר נכנסה לתוקף, ובאירופה מכוונים למוצרים "רפובליקאים"
● בדרך להפסקת אש? באירופה נערכים לשלוח כוח שמירת שלום לאוקראינה

"אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה היסטורית. זה סופו של העידן של אחרי מלחמת העולם השנייה", אומר לגלובס דיוויד צ'ין, השותף־מנהל של מקינזי ישראל, סניף של חברת הייעוץ הגלובלית מקינזי.

צ'ין הוא שותף בכיר בחברה ומוביל את הייעוץ לגופים ביטחוניים ברחבי העולם. הוא גם מנתח בשנים האחרונות את השינוי הצבאי העובר על אירופה. התמונה שהוא משרטט היא של נקודת מפנה חסרת תקדים בעשורים האחרונים, המהווה הזדמנות משמעותית לתעשייה הצבאית הישראלית, ולאירופה עצמה. הוא סבור כי המסלול עליו היא ניצבת כעת הוא בלתי־הפיך.

 דיוויד צ'ין, השותף־המנהל של מקינזי ישראל / צילום: יח"צ מקינזי

משכורות, פנסיות ומוזיאונים צבאיים

הלחץ האמריקאי על אירופה להוציא יותר על ביטחון, מפרט צ'ין, לא התחיל עם בחירתו המחודשת של הנשיא טראמפ לכהונה בנובמבר האחרון.

"בעצם מאז הנשיא אובמה האמריקאים אומרים לאירופים שיש להם התחייבויות אחרות והרבה פוקוס באסיה, ושעל אירופה להשקיע יותר בביטחון של עצמה. זה בא לידי ביטוי בהחלטה של נאט"ו עוד ב־2014 להעלות את רף ההוצאה הביטחונית הנדרשת ל־2%, וממשיך כעת", הוא אומר. אחרי הפלישה לאוקראינה ב־2022 "הדבר הפך לברור והכרחי הרבה יותר", ושינוי הטון הקיצוני בבית הלבן מאז ינואר האיץ את התהליכים. "רק בשנה שעברה חישבנו שהמדינות באירופה התחייבו להוציא כ־800 מיליארד דולר יותר על ביטחון. השנה המספר כבר עבר את הרף של טריליון דולר", הוא אומר.

ואחת הנקודות החשובות ביותר, לפי הניתוחים של צ'ין שפורסמו על ידי מקינזי ושמוצגים בשיחה איתו, היא שהגדלת ההוצאות התקציביות כעת משמעותה הרבה יותר ציוד ורכש צבאי, הרבה יותר תשתיות ומערכות התורמות ל"יכולות הלוחמה" של הצבאות האירופיים. זאת, משום שהתקציבים הנוכחיים כבר כוללים עלויות כמו משכורות, פנסיות לגמלאים ואפילו מוזיאונים צבאיים.

למעשה, נאט"ו דורשת ש־20% מההוצאה הביטחונית של מדינות הברית (שרובן מדינות אירופיות) יוקדשו לתחום של התעצמות ורכישת אמצעי לחימה – אבל כעת עם צמיחת התקציבים, השיעור יילך ויעלה במהירות.

"לאירופה יש יכולות הנדסיות מופלאות"

"אנחנו צפויים לראות הרבה יותר השקעה כעת בבנייה מחדש של ארסנל צבאי וברכש של מערכות לחימה חדשות ומתוחכמות יותר, כולל מערכות אוטונומיות בלתי-מאוישות", כותב צ'ין בדוח שפירסמה מקינזי בנושא. לפי חישוביו, העלאה "צנועה" של תקציבי הביטחון מ־2.2% מהתמ"ג כעת ל־3% תביא לזינוק של 47% בהוצאות ישירות על יכולות הלוחמה של צבאות אירופה.

לדבריו, הדבר משתמע גם משום שעד כה, מדינות גדולות באירופה לא הצליחו להגדיל משמעותית את מספר החיילים, למרות הכוונה לעשות זאת בעתיד. "פולין היא דוגמה טובה למסלול שבו אירופה צועדת: ההוצאה הישירה על מערכות קרביות עלתה בה משיעור של 20%־25% בעבר ל־50% כעת", הוא אומר. עם זאת, המדינה גם הודיעה על כוונתה להקים את הצבא הגדול ביותר באירופה, והכריזה השבוע על כוונתה לכונן גיוס חובה, מה שיגדיל גם את ההוצאות שלה על עלויות כמו משכורות ופנסיות בעתיד.

לדברי צ'ין, ההתפתחויות הנוכחיות "מהוות הזדמנות גדולה מאוד לתעשיות צבאיות ישראליות, או לתעשיות צבאיות זרות בכלל. יש תחושת דחיפות מאוד גדולה באירופה. לכן אתה רואה שגרמניה בחרה לקנות את מערכת 'החץ' הישראלית, שפינלנד בחרה לקנות את 'שרביט קסמים'. במקומות שלישראל יש מערכות שהן מתוחכמות ועומדות בתחרות גלובאלית – והגנה אווירית היא בהחלט אחד מהמקומות הללו – אז יש הזדמנות משמעותית מאוד לתעשיית הנשק הישראלית".

עם זאת, הוא סבור כי אסור להמעיט ביכולות של אירופה לבסס לעצמה תעשייה צבאית עצמאית וחזקה, כפי שעשו באחרונה מדינות כמו הודו ודרום-קוריאה, למשל. "אם אתה מסתכל על ההיסטוריה ועל ההווה, הרי שיש יכולות מדהימות אירופאיות. תראה את הרחובות של כל מדינה מערבית, את כלי הרכב שנוסעים בה, ותראה בין היתר את הפירות של ההנדסה האירופאית, במחירים ובטכנולוגיות מתקדמות. יש חברות אירופיות שמייצרות ציוד ביטחוני ונשק מאוד מתקדם".

החסמים שמאבדים רלוונטיות בעידן החדש

"הקושי האירופאי הוא שיש ריבוי מערכות דומות, מה שמוסיף המון עלויות. בארצות הברית כמעט לכל סוג של מערכת צבאית יש שני יצרנים ושני סוגים. באירופה יש בין חמישה ל־15", הוא אומר.

קושי נוסף בהליך ההתעצמות הצבאית של אירופה, שלדבריו נעלם בהדרגה, הוא עניין של רגולציה ושל רתיעה מהשקעה בביטחון. "יש הרבה מגבלות רגולטוריות באירופה, ולבנות מפעל יש מאין זה לא דבר קל. זה אלמנט אחד.

"ויש גם את נושא ה־ESG (תחימת השקעות לכאלה המתחשבות בשיקולי סביבה, חברה וממשל, א"א) מה שמגביל את היכולת להפנות הון מקרנות פנסיה למשל לתחומים ביטחוניים במקרים מסוימים. בנושא הזה, יש כבר הצהרות לגבי הלגיטימיות של השקעה בביטחון והדרך לתקן את זה כבר התחילה. תמונת המצב מאוד ברורה. באירופה מבינים שצריך להסיר את המגבלות האלה".

גם אם הפלישה של רוסיה לאוקראינה תיגמר אחרי שלוש שנים בקרוב בהסכם שלום, כפי ששואף הממשל האמריקאי, הרי שצ'ין סבור כי הצורך של אירופה בביטחון עצמאי והכיוון העתידי שלה לא ישתנו. לדבריו, רוסיה שלא נלחמת באוקראינה עשויה להיות רוסיה מסוכנת יותר לאירופה, בשל הכוח הצבאי שיתפנה עם סיום המלחמה. "ובנוסף, המסר של ארצות הברית שהיא מצפה מאירופה למלא את חלקה בנטל, הוא ברמה לגמרי אחרת. זה מסר עקבי והוא לא ייעלם. שני הגורמים הללו לא יעברו מן העולם. התחושה של הדחיפות יכולה להשתנות, במקרה של שלום, אבל החשיבות של בנייה מחדש של הצבאות אחרי עשורים של שחיקה, לא תיעלם".