בשורה התחתונה של דוח ועדת נגל שפורסם בשבוע שעבר נמצא המספר 9 עד 15 מיליארד שקלים בשנה שמוצע להוסיף לתקציב הביטחון. אבל הדוח הוא גם הפעם הראשונה שמסמך שמוטבע עליו סמל המדינה עוסק בשאלות הנוגעות לתפיסת הביטחון של ישראל מאז 7 באוקטובר.
לצד החישובים הכלכליים, המסמך בן 100 העמודים משרטט מפת איומים על ישראל, ואת המענים הנדרשים לשיטתו, מציג תמונה עתידית של צה"ל והצעה להגיונות ביטחוניים חדשים.
את הוועדה הרכיבו קבוצה גדולים של אנשים בעלי רקע ביטחוני, כלכלי או שילוב של השניים. הם נפגשו מספר רב של פעמים וקיבלו סקירות מעמיקות מצד צמרת מערכת הביטחון. יש לסייג: אלה אינם בהכרח ההרכב או התהליך הנכונים לדיון על תפיסת הביטחון של ישראל. אבל בהיעדר ועדת חקירה או דיון בעל משקל בתקשורת, בכנסת או בכל מקום אחר למעשה, למסקנות שלו יש חשיבות – לכל הפחות בתור קריאת כיוון ראשונה.
מפת האיומים: כדי להגיד איך צריך להיבנות צה"ל, הדבר הבסיסי ביותר הוא להבין את מפת האיומים על ישראל. זוהי משימה קשה תמיד ובוודאי בזמן מלחמה. וגם הדוח משאיר פתח לשני תרחישים מרכזיים: השתקמות מהירה יחסית של חיזבאללה וחמאס וחזרתן למעגל הלחימה בישראל, או כניסה לתקופה ארוכה שבה ארגונים אלה נותרים חלשים.
סימן שאלה גדול אפילו יותר הוא סוריה של אחרי אסד: טבעו של המשטר החדש שמתעצב בסוריה ויחסו לישראל עדיין אינם ברורים. לצד זאת, לאור העובדה שהוא מתבסס על ארגונים ג'יהאדיסטיים, עלול להיווצר גבול מסוכן עם מדינה סונית עוינת, שהלגיטימציה לתקוף אותה בזמן התחמשותה תהיה נמוכה. גם ההתנתקות מהציר השיעי עלולה להתגלות כחרב פיפיות: את שלוחי איראן בסוריה תקפה ישראל באופן תדיר. לא בטוח שהיא תוכל לעשות דבר דומה לכוחות שזוכים למטרייה של טורקיה, בעיקר בשלבים שבהם העימות יתמקד בהתעצמות.
הדוח קובע שבשנים הקרובות איראן היא האתגר הגדול ביותר לישראל. לגבי שיטת השלוחים – טבעת האש האיראנית – לצד השאלה לגבי עתיד חמאס ואיראן, גם החות'ים והמיליציות בעיראק ימשיכו להיות אתגר, במיוחד לאור כוונתה של ארה"ב לעזוב את המדינה. בדוח גם מציינים אפשרות שמדינה שישראל אינה בעימות עמה כרגע, כמו מצרים, ירדן או טורקיה, תעבור שינוי – שינוי טכנולוגי ואובדן יתרון, יכולות מעצמתיות לארגונים קטנים.
האיום האיראני: "חשוב להפנים שהמאבק באיראן הוא מאבק רב-שנים", נכתב בדוח. "עוצמת האיום שגלום באיראן אינה דומה לאיומים שאיתם התמודדה ישראל… מדובר במדינה גדולה, נחושה, רצינית, לומדת, עם בסיס תעשייתי רחב מאוד שמוכנה להשקיע ולהקריב". הדוח מתבסס על התפיסה שלפיה השאיפה האסטרטגית של איראן היא להביא "להשמדה קונבציונלית של ישראל באופן ישיר ובאמצעות שלוחים, בחסות מטרייה גרעינית".
מרבית הכלים האופרטיביים המוצעים לפיתוח כדי להתמודד עם איום זה מפורטים בדוח מסווג, אבל ברמה התפיסתית – מוצע לבנות את היכולות לפעולה במעגל השני והשלישי, בדגש על מודיעין ויכולות התקפיות. דבר זה דורש בין היתר חימושים חדשים, חיזוק היכולת האווירית לתקוף רחוק, כטב"מים ובניית קואליציות. מוצע גם לפתח 'כלים להחלשת המשטר' האיראני.
מבחינה ארגונית, קיים צורך במפקד שיוביל את המצרף האופרטיבי – לא רק כתפקיד מטה, אלא כתפקיד אופרטיבי הדומה לפיקוד.
עולים להתקפה: שינוי אסטרטגי שמציע הדוח הוא פיתוח יכולות התקפיות על חשבון יכולות הגנתיות, ביחס שנקבע במפתח של 70:30. התפיסה החדשה שמבקשים להנחיל מחברי הדוח הוא מעין 'הגנה התקפית' – מוכנות לצאת למתקפות יזומות כדי לסכל איומים מתהווים.
"ישראל חייבת להפסיק להשתמש ב'גישת ההכלה' ולעבור לגישה אקטיבית, תוך החזרת יכולות המתקפה המקדימה ויכולות מתקפת המנע, לסל הכלים שלה… תגובות ישראל לניסיונות לפגוע בה חייבות להיות לא פרופורציונליות ככל הניתן ויש להתמיד בהן ברציפות. הדבר נכון גם אם יש הבנה שאין דרך להשמיד את האויב, אלא רק להחלישו משמעותית. המלחמה מוכרעת במידה רבה בשלב 'בניין הכוח', יש להעמיק בו ולהקצות לשם כך את התקציב הנדרש ואת ה'מוחות' הטובים ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון".
למעשה מדובר בהרחבה משמעותית של המב"מ – המערכה שבין המערכות, לכדי יכולת תקיפה מעבר לגבול כדי למנוע את התעצמות האויבים. אם המב"מ הוגבל לנשק אסטרטגי ובעיקר לאזור סוריה, נראה שכעת הכוונה לסיכול בניין הכוח כולו, בכל החזיתות ובעיקר – גם למבצעים יבשתיים ולא רק אוויריים. בדוח מציינים בעיה מרכזית ביישום תפיסה זו: הלגיטימציה הבינלאומית לפעול באופן סדיר מעבר לגבול.
הגנה בשטח האויב: הדוח מציע מרחב הגנתי בשטח האויב:
- 2-3 ק"מ צמודי גדר – שליטה צה"לית שלא תאפשר נוכחות של שום גורם צבאי ואולי אפילו אזרחי, מה שנקרא הפרימטר.
- כ-10 ק"מ מהגדר – פעולה בהתאם למידע מודיעיני – לנטרול איומים מתהווים כמו יכולת התבצרות, הטמנת קני ירי או בניית יכולות תקיפה – בדומה לתשתיות שהקים חיזבאללה בלבנון. במסמך לא מפורט אבל לפי אופי הפעולות ברור שמדובר גם בפעולות יבשתיות.
- בעומק האויב – הרחבת המב"מ – פעילות של חיל האוויר ויחידות מיוחדות לסיכול איומים וזרימת אמל"ח.
בדוח מציינים את אחד האתגרים לדפוס פעולה זה – השגת לגיטימציה בינלאומית לפעולה מתמדת מעבר לגבול במצב שאינו מוגדר מלחמה.
הגנה על הגבולות: לצד היכולות ההתקפיות מוצע לחזק גם יכולות הגנתיות. לצורך כך מוצע להקים כוח מערכתי אחד שיפעיל את כל האמל"ח והמנהלות; לחזק את המודיעין בפיקודים; לבנות מכשול בגבול המזרחי ולהקים אוגדה הגנה. בצפון מוצע להקים מכשול חדש, ובדרום הגנה מרחבית.
האוגדה הרב-ממדית המתמרנת: לפי שיחות עם מפקדי האוגדות, בוועדה הוחלט כי המפתח המרכזי לשיפור הוא הקישוריות הגבוהה לגורמי אש ומודיעין בזמן אמת. במלחמה האחרונה כבר נעשה שימוש ביכולות אלה, אבל זה עדיין נעשה ברמה המטכ"לית. הדוח מציע לחזק את האוגדות על ידי הוספת יכולות אינטגרליות של מודיעין, אש אוטונומית, הנדסה, רחפנים, ומה שהם מכנים 'דיגיטציה של צבא היבשה'.
"כנראה הדרך היחידה שתאפשר לצה"ל לשחרר משאבים מטכ"ליים למשימות במעגלים רחוקים היא להפחית באופן דרמטי את התלות בהם במלחמות במעגל הראשון, לאפשר בניית כוח מתמרן אוטונמי, ולאפשר לפיקודים המרחביים להפעיל אותו".
מחקר ופיתוח: הדוח מתריע כי תקציב המו"פ נשחק במונים ריאליים בשני העשורים האחרונים, וקורא להתייחס אליו כ'פרח מוגן' שלא ניתן לפגוע בתקציבו. בתחום המל"טים מוצע להיכנס גם לייצור של מלטים זולים בהיקף רחב. בחלל – פיתוח היכולות העצמאיות, וכן לפתח מנהלת AI, רובוטיקה ואוטונומיה. מנהלת נוספת שנבחנת היא מנהלת DeepTech. בין היתר מוצע לפתח יכולת טילאות זולה יותר, לפתח מערכות החלטה מבוססות AI, ולהרחיב את הפעילות בחלל – בפיתוח לוויניים קטנים וזולים. מוצע גם לקדם טכנולוגיית אנרגיה מוכוונת – גל אלקטרומגנטי רב-עוצמה שמטרתו נטרול איומים אלקטרוניים כמו כטב"מים.
לטובת חיזוק המחקר ופיתוח יש שורת המלצות שקשורת לכוח האדם.
עצמאות חימושית: כותבי הדוח מבקשים מישראל להביא בחשבון לא רק אפשרות של עצירת החימושים פוליטיים או מדיניים, כפי שקרה בשנה האחרונה, אלא גם מצב שבו ארה"ב מצויה בעימות אחר שמונע ממנה לספק חימושים. לפי הוועדה מערכת הביטחון הפיקה לקחים מהמלחמה, ויש צורך בהקמת מנהלת 'כחול לבן' לעצמאות חימושית. בדוח המסווג מפורטים אילו פסי ייצור מומלץ להקים בישראל.
תת-קרקע: נספח שלם ומפתיע עוסק בקריאה ל"פרויקט לאומי של מענה בתת-קרקע" כדי לשמור על רציפות התפקוד ברמה הביטחונית, אך גם האזרחית. "אויבינו הבינו הרבה לפנינו את יתרון התת-קרקע כחלק מרכזי באסטרטגיה שלהם ליצירת רציפות תפקודית צבאית ולאומית", נכתב בדוח. "הוועדה ממליצה למקסם תשתיות חיוניות מתחת לאדמה או בתוך ההרים (מנהור). הקמת תשתיות מבוססות מנהרה, תוך ניצול הגיאוגרפיה והטופוגרפיה, היא הדבר הנכון ביותר מבחינת עלות-תועלת. המיגון כמעט מוחלט, ועלויות המנהור נמצאות בירידה". נוסף על כך, נכתב כי קל יותר לאבטח מבנה ממונהר. ההמלצה היא להקים מנהלת תת-קרקע, שתתחיל במיפוי התשתיות והכנת תוכניות לשימוש בתת-קרקע.
