אלוף-משנה עומרי משיח נכנס לתפקיד מפקד החטיבה הצפונית במקומו של אלוף-משנה חיים כהן, אשר שירת בתפקיד זה בשנתיים האחרונות. טקס החילופים נערך היום (ה') בצפון רצועת עזה בראשות מפקד פיקוד הדרום, אלוף יניב עשור, מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף ברק חירם, ובהשתתפות מפקדים וחיילים נוספים.
"אנו נמצאים בעזה במרחב החוף, מעל הקו הקדמי של התוחמת הצפונית, הנפרס ממוצב עסקלאן – להלן יקרא דוגית, עד למוצב פלסטין – להלן יקרא ישראלה. הקו ממשיך בשרשרת מוצבים על רכס 70-80 עד לרכס עלי מונטר. זהו קו ההגנה החדש, המייצר עומק וביטחון אמיתי ליישובים", פתח אל"מ כהן את נאומו.
"עלינו להתעקש על קו זה למען עתיד הנגב המערבי", הוא אמר. "לא מגינים יותר מקו השער – משוכלל ככל שיהיה – זהו הציווי הראשון ממלחמת הפתע. לא נאפשר הקמת מוצבי אימונים של האויב בחזית, או סיורי שטח רכובים בקרבת הגדר, לא עוד דיוויזיית קומנדו של אויב על גבולות מדינתנו – לא מכילים יותר. הפיקוד הפרטני פסח מעולמנו, כשמח"ט רוצה לתקוף אויב – הוא תוקף, הקם להורגך השקם להורגו זהו הציווי השני".
כהן, שיפרוש מצה"ל בקרוב, המשיך בנאומו לעשות חשבון נפש על התנהלות צה"ל בכלל והחטיבה הצפונית בפרט, בעקבות 7 באוקטובר: "העיקרון השלישי לפיו פעלנו היה ביסוס סדר כוחות מספק בגזרה, סד"כ אש ועתודות ברמת החטיבה, כיתות כוננות מצוידות ומאומנות, ומרכיבי ביטחון מותאמים. לא עוד שני גדודים מוקטנים ללא עתודות חטיבתיות וללא סד"כ אש זמין לחטיבה, לא עוד כיתות כוננות שהכשירות שלהם היא אימון חד-שנתי ללא ציוד מספק. כך גם אם כלל המערכות יקרסו, יהיה כוח שידע לבלום את האויב".
"העיקרון הבא הוא שאילוצים ומשאבים לא יכתיבו את המבצעי", אמר כהן והחל להפנות אצבע מאשימה כלפי גורמים בצה"ל, שלטענתו העבירו פקודות והנחיות שגויות: "לא עוד פקודת תע"ם מאגף המבצעים על הקצאת שישה נמרים לגדוד של 26 נמרים. לא עוד הנחיות דרקוניות בנושא אפסון רימונים ונפיצה, לא עוד בירורים על חריגה מקילומטר טנק, שלא מאפשרים לכוחות בקיאות בשטח. במקום השקעה בפנטזיות, קודם כל נשקיע בלוחמים ובאמצעים שלהם. זהו הציווי הרביעי".
"לבסוף, עצמאות מודיעינית. החטיבה כיום חשופה לכלל החומרים, כלל המודיעין נעשה בצורה עצמאית, לא עוד חלוקה רב-מדרגית ונושאית בין האוגדה שאחראית על נ"ט ופשיטה לבין החטיבה. לא עוד מידור מח"ט מידיעות מודיעיניות", אמר כהן, כשהוא אומר במפורש שלא קיבל מידע שהגיע מאמ"ן. "'אם אין אני לי מי לי' – זהו הציווי החמישי. אילו רק היינו עומדים באחד מין הציוויים האלו, דיינו, כדי שניתן היה לצמצם את גודל האסון של ה-7 באוקטובר".
"באותו יום, החטיבה – ואני בראשה – לא עמדנו במשימתנו להגן על תושבי העוטף. במבחן התוצאה נכשלתי, ועל כן אני פורש מצה"ל, לאחר שהשלמתי קדנציה בתפקיד ועשיתי ככל שעל ידי להטמעת הלקחים הנדרשים מהפערים שעלו", אמר כהן ושיתף כי "חודש וחצי לפני מלחמות הפתע, האויב התחיל בביצוע הפרות סדר אלימות על הגדר, ירי, ומטענים, מתדירות של סופי שבוע לתדירות יום-יומית, הגזרה הייתה רותחת. כלל שרשרת הפיקוד הגיע לסיורים בחטיבה ממפקד הפיקוד ועד לשר הביטחון – לכולם המלצתי על מכת פתיחה, פעולה אגרסיבית ויזומה, שכן כוחותיי סיכנו עצמם יום יום על הגדר".
"המסר הברור שקיבלתי מכולם", האשים כהן, "היה – החמאס מורתע. זוהי דרכו להשגת הטבות אזרחיות, תהיו מדויקים, אנחנו לא רוצים עוד סבב בחגים. וכך על מנת לבצע ירי טנק על עמדה ריקה של חמאס ב- 300 מטרים, היה צריך אישור מהרמטכ"ל. לאחר מכן נאמר לנו שהגיעו עם חמאס להסכמות כסף ופועלים – המתכון הקבוע. ערב שמחת תורה, בשעה 3:30 לפנות בוקר, על דעת עצמי יצאתי לחטיבה, על אף שהמודיעין היה מעומעם, שאלתי האם להקפיץ את תומר מג"ד 13 , ונעניתי 'כרגע רק ברמתך'. במהלך הנסיעה ציין המאו"ג (מפקד אוגדת עזה דאז, אבי רוזנפלד, י"א) כי המודיעין הקיים מחותמ"ץ (עבר חיתוך מצב ומוכר, י"א) בכלל הרמות, ושאין שום דבר מיידי".
"לתומי חשבתי", סיפר כהן, "שכמוני, ליתר ביטחון, קופצים לפחות חלק משרשרת הפיקוד של צה"ל, אנשי אגף המבצעים, המודיעין ואנשי חיל האוויר. לצערי התבדיתי בשעה הראשונה של הקרב. בעודי נוהג עלתה לי המחשבה שממדרים שוב, ואולי יש איזושהי חוליית נ"ט שאני לא מכיר, לכן על אף הדרישה להשאיר את המידע ברמתי, הודעתי לכוחות שיש התנהלות מסריחה של האויב ולאור כך יש לבצע השתנות בבוקר, כדי לשנות את תמונת מצב כוחותינו". כהן מרמז להוראה לכוחות באותו בוקר שלא לנסוע על גדר המערכת מחשש לירי נ"ט.
"ב-6:29 נפתחו שערי הגיהנום על החטיבה. בעודי קופץ לחמ"ל חטיבה תוך מטח כבד של אש, אני מזהה הבקעה רחבה בעשרות מוקדים של מאות מחבלים, מצנחי רחיפה וסירות גומי, והכל במקביל", נזכר המח"ט היוצא. "אני מכריז שאנחנו במלחמת פתע, נדהם מיכולת האויב להוציא צבא טרור להתקפה ללא מודיעין. על תוכנית חומת יריחו למדתי בדיעבד, רק בתחקיר של אילנה דיין כחודש אחרי".
לדבריו, "באופן מיידי הבנתי, שעלי לנסות לבלום אלפי מחבלים, ולפקד על עשרות אירועים במקביל. פעולות אלו יכלו להיעשות רק מתוך חמ"ל השליטה. לשם כך ביצעתי חלוקה מיידית לתפקידים בחמ"ל, ופתחתי את כלל רשתות הקשר והתצפיות. התחלנו בסבב טלפונים ליישובים, חברנו לאחראי האבטחה במסיבה, נאמר לנו שפונו 90 אחוזים מהמבלים וכי הם במאמץ לסיים לפנות את השאר. הערכתי כי כ-30 שוטרים חמושים עם עשרות סדרנים, יצליחו לפנות תוך זמן קצר ולאבטח את ה-300 שנותרו במרחב. מתבררת לי התמונה הקשה בשאר הגזרה, הסמב"ציות והתצפיתניות תיעדו את כלל האירועים והזיהויים ביומן המשואה בזמן אמת, ניהלנו טבלאות, והעברנו תמונת מצב לאוגדה".
"בדיעבד", אמר כהן, "נדהמתי לגלות, שבאותה יממה, איש מהחמ"ל לא טרח לפתוח את רשתות הקשר, המשואה והתצפיות ולשאוב את תמונת המצב. לא רק זאת, אלא שבעוד שבתקשורת עלתה תמונת מהימנה מהאזרחים, אף אחד לא טרח לתכלל אותם מדובר צה"ל בזמן אמת. ואלו המוקדים העיקריים – חוף וקיבוץ זיקים, נתיב העשרה, קיבוץ ארז, ניר עם, שדרות, מפלסים, חץ שחור, כפר עזה, קיבוץ נחל עוז, עלומים, בארי, מסיבת הנובה, יכיני, גבים, הצירים והצמתים כולם היו תחת התקפת אויב. במקביל גם כלל המחנות- מש"א ארז, יפתח, צק"מ חוף, מת"ק ארז, ק' 2 נחל עוז, פגה, צק"מ סחף, צק"מ נזמית ורעים. לא אוכל שלא להזכיר באופן מיוחד את התצפיתניות והסמב"ציות אשר עד לרגע האחרון עמדו על משמרתן ודיווחו דיווחים שסייעו לי לקבל החלטות למול תמונה כה מורכבת, יהי זכרן וזכר חארובה שניסה להגן עליהן בגופו ברוך".
"לעד יישארו במוחי השאלות המתוחות, שיתף המח"ט: "כיצד המודיעין לא התריע על מלחמת פתע? כיצד כוחות העתודה הצה"ליים היו כה דלים ולא רלוונטיים בזמן ומרחב להגיע? ואיפה היה חיל האוויר? התעשתנו, והתאוששנו עם אבדות בלתי נתפסות בעורף ובחזית, כשלושה וחצי שבועות החטיבה המשיכה בטיהור השטח והשמדת אויב בחזית, עד אשר צה"ל התעשת ויצא לתמרון".
"ומכאן, הדרך לשיקום ובנייה מחדש", המשיך כהן. "שלושה חדשים לקח לנו להוציא את אחרונת החיילות משינה במרחבים מוגנים בשל הפחד והאימה, הבאתי כלבים שיקומיים לחמ"לים על מנת לתת לחיילים תחושת ביטחון. בנייה מחדש של כלל מחנות החטיבה שרובם נשרפו, טיפול רפואי ונפשי בפצועים, חיבוק המשפחות השכולות, בניית כיתות הכוננות, החזרת התושבים, פתיחת מוסדות החינוך ופתיחת חוף זיקים. זאת תוך שימור מאמץ התקפי רחב לבניית הקו הקדמי של ההגנה בחזית".
כהן ציין כי "בשנה וחצי האחרונה גזרתי על עצמי שתיקה, את האמת הטחתי בפורום סגור, זאת על אף שבמשך שנה וחצי גורמים עלומים מהמערכת לא הפסיקו לתדרך עיתונאים כנגדי וכנגד כוחותיי המעטים שהיו בגבול. בזמן שאני הובלתי כוחות בקרבות ברצועה, הם עיצבו לעצמם את הנרטיב. כעת אני פורש מצה"ל לאור אחריותי כמפקד הגזרה, והאמת מארץ תצמח. למשפחות השכולות, הבנים והבנות שנפלו הינם גיבורים וקדושים, לעד ארכין ראשי".
כהן הודה למפקדיו ואז התייחס למשפחתו שהתמודדה בבוקר 7 באוקטובר עם בשורות קשות על מותו: "לאשתי שירן, שבשעות הראשונות קיבלה הודעת וואטסאפ שנהרגתי, שהצליחה לאסוף את עצמה מתהום היגון, והעניקה לי תמיכה מבית. לתאומות המדהימות שלי שפתחו חמ"ל על בסיס מיקומי הטלפון שלי כדי לוודא שאבא לא נחטף, לבני הקטן שהחל להתעטף בציצית כדי שאלוהים ישמור עלי. אתם האור באפילה, העוגן כבר 23 שנה. אחרי שנה וחצי של מלחמה, אבא חוזר לבנות ולשקם מחדש את ביתנו. כמח"ט, שפיקד על אחד הקרבות הקשים בהיסטוריה של מדינת ישראל, תמיד אחיה מוכן להעמיד מניסיוני הצרוב בדם, כאזרח מן השורה, לטובת ביטחון המדינה.
"לבורא עולם, לא יודע באיזה ניסיון בחרת להעמיד אותי, השתדלתי להיות ראוי. קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך, עת מלאכי המוות דפקו על חדרי ברעים להרוג ולחטוף אותי", סיכם כהן. "לקראת חג החירות הקרב, אני רוצה להתנצל בפני החטופים, בינם כאלו ששלחתי לקרב, ואלו שהיו אחיי לנשק, על כך שאני מסיים את תפקידי לפני שחזרתם. אחיה קולכם וזעקתכם עד שתובאו לחירותכם או לקבורתכם באדמת ארץ ישראל".
מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף ברק חירם, נשא גם הוא דברים בטקס: "בבוקר שמחת תורה, הסתערו על יישובי הדרום אלפי מחבלים מרצחים. כוחות החטיבה הצפונית ניצבו מול מתקפה חסרת תקדים ולחמו כתף אל כתף עם כוחות ההגנה ביישובים, תוך חירוף נפשם. אנו בערבו של חג החירות, החג הכי ישראלי שיש. חג זה, שמסמל אולי יותר מכל את תמצית מהותנו כעם – השאיפה להיות עם חופשי בארצנו. יחד נמשיך להילחם – אנחנו נחושים לנצח! יחד נמשיך עד להכרעת חמאס, עד להשבת אחינו ואחיותינו החטופים, ויחד נמשיך כתף אל כתף עם אנשי ההתיישבות לבנייה, חיזוק ושגשוג של חבל ארץ יפהפה זה".
מפקד החטיבה הצפונית הנכנס, אלוף-משנה עמרי משיח אמר כי ״אני מתחייב שנמשיך להכות באויב, בנחישות – עד שיוכרע ועד שלא יהווה איום על תושבינו ואני מתחייב שנמשיך את תיקון עצמנו, עבור עצמנו ועבור עם ישראל כולו. בפתחו של חג החירות – אני מאחל לנו, אלו שנושאים בעול ועומדים על המשמר: שנמצא בתוכנו עוז, כוח וגאווה על שליחותנו כאן. שנפעל ברוחם של הגיבורים שאיבדנו ושעוד בחג הזה – יזכו החטופים בחירותם, והחללים – בקבורתם בארץ ישראל״.
