חדשות 12, סיפקו בשישי האחרון, מהדורה שלמראית עין נראתה אחת המשעממות ביותר בתקופה האחרונה. פאנל הפרשנים לבש חליפה חדשה, אלגנטית יותר, מעודנת יותר ובמקום להתכסח בינם לבין עצמם או לספק לנו פניני לשון, דימויים, עקיצות ומדי פעם מכות מתחת לחגורה למי שחושב אחרת מהם, הפעם, האווירה הייתה רגועה ונינוחה יותר.
כולם היו תמימי דעים כמובן שאין בשורה משמחת יותר מאשר הטיסה שיוצאת לדרך. זו הסיבה שהערוץ ניסה לצייר את המהדורה בגוונים של ממלכתיות ואחדות ובמקום לריב, לרטון ולקטר, לשם שינוי, סיעור המוחין המרתק המתקיים בשולחן הפאנליסטים מדי שבוע, הפעם לא סער במיוחד, והשיח התנהל על מי מנוחות ובאווירה אופטימית של אהבת חינם.
אולם לא כך הדבר, ולא כל מה שנוצץ זהב. אמנם על פניו, המהדורה היתה אנמית שלא כמו תמיד ויכלה לשמש ככדור שינה שיפיל עלינו תרדמת לילה שקטה ורגועה, אך לאור מה שכן נאמר בדיון השולחן העגול, עלתה ובצבצה שאלה נוקבת, מדאיגה ודורשת תשובות שאותן זכות הציבור לדעת, בעיקר זכותו של אותו ציבור בישובים, שתושביהם חוו שואה, חלקם, המבוגרים שביניהם, חוו שואה שנייה.
במהלך הדיון על העסקה, דני קושמרו פנה לדדי שמחי, ותהה מה יש לו לומר להגנתו שבזמנו כשעלתה עסקת החטופים במאי ונפלה על ציר פילדלפי, דדי שמחי, לגמרי גיבה את נושא ציר פילדלפי שהיה שנוי במחלוקת והדגיש את חשיבותו שבעיני רבים היתה מופרזת לחלוטין, כאילו הציר הוא סלע קיומנו, ואילו היום, אותה עסקה חודשים קדימה, כשחמאס עדיין לא מנוצח או מובס, הציר הזה כבר לא חשוב?
שמחי, כמנהגו, ניסה איכשהו להתחמק מתשובה ישירה והגיונית לשאלה, ובעצם לא אמר כלום. אה, כן, הוא אמר משהו, אך היה זה טיעון לא הגיוני ולא מתקבל על הדעת. הוא ענה לקושמרו שבגלל ציר פילדלפי שהתעקשנו אז לא לעזוב, עמדה להתגבש עסקה שבה חמאס רצה להחזיר הרבה פחות חטופים 17 במספר, מאשר 33 החטופים בעסקה החדשה. קושמרו העמיד אותו על טעותו ואמר שכבר בעסקה של מאי, שלדעת רבים היא בדיוק אותה עסקה כמו החדשה, דובר על אותו מספר חטופים.
אינני יודעת מי מהשניים צודק יותר, אולם הטיעון של שמחי לא מחזיק מים. הרי מאז סיפור ציר פילדלפי, כל כך הרבה חיילים נהרגו וגם חטופים הוצאו להורג, ומי יודע מה גרם המשך הסבל הנורא שעבר על שאר החטופים שכן שרדו, שאולי אפשר היה אז, במאי, לשים לו סוף, ולהחזיר חטופים חיים במקום גופות. שמחי שכח פרט "שולי" זה ונמנע מלהזכירו ולכן כל תירוץ או הסבר שהוא יספק על מנת להגן על הקואליציה, היא שטחית ונטולת בשר, כאשר הוא משווה מספרי חטופים שיכולנו לקבל אז, והיום.
דומה הדבר לאותו חולה במחלת סרטן, שהרופא מציע לו לחכות שיתפשטו גרורות בגופו ואז כדאי לנתח את כולם בבת אחת. אלא שאותו רופא לא לוקח בחשבון שבינתיים אותם איברים בגוף בהם הסרטן פגע, ניזוקו בנזק בלתי הפיך. אז על מה אתה מבסס את דבריך דדי שמחי כאשר אתה מבלבל לנו את המוח על מספרים, בעיקר כאשר אותו "ניצחון מוחלט" שבו אתה דוגל, לא שווה את הנייר עליו נכתב, וכאשר ברור היום שחמאס משתקם ויחזור לסורו. אמש כבר דווח בחדשות שבנוסף לכוחות חדשים שהוא גייס, הוא אף גרף מיליארדים לכיסו ממכירת הסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה והוא משתלט עליו.
הניצחון המוחלט מתברר יותר ויותר כחלום באספמיה, או לפחות חלום שלא התגשם במלואו. ואולי כדאי גם להזכיר לדדי שמחי שאמנם היו ניצחונות מזהירים כפי שהוא אומר, אולם מי שהכריע את הכף ודחף את חמאס לחתום על ההסכם הם לא ההישגים הצבאיים אלא הנשיא טראמפ הנכנס, שהפעיל לא פחות לחץ על ישראל להגיע למתווה מוסכם.
אי לכך, אם הסכם מאי שהוא בבואה של ההסכם החדש, הוחמץ ולא מומש אז, בגלל שיקולים פוליטיים, מבלי שינוי נסיבות, כמובן שאילו היינו מביסים את חמאס התמונה הייתה אחרת, אבל לא הבסנו והמשך המלחמה גרמה לאובדן של לוחמים גיבורים ואמיצים, מן הראוי שתקום וועדת חקירה שלא רק תחקור את אירועי השבעה באוקטובר, אלא תחקור את המחדל הספציפי הזה, עסקה שנדחתה אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים.
ועדת חקירה שכזו היא כורח המציאות ורלוונטית יותר מתמיד. זו היתה השורה התחתונה שמהדורת שישי סיפקה אתמול לפחות בתובנות שלי, על אף אווירת אחדות הדעות והרגיעה הזמנית ששררה באולפן. ועכשיו אפשר להתרגש ולספור את הדקות עד הגעת החטופות הראשונות ארצה.
