עם כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף, בעולם נושאים עיניים אל האירוע הכלכלי העצום של שיקום רצועת עזה. החורבן הנרחב מסתיר את האופק, והשאלות רבות: באיזה שלב יחלו עבודות השיקום, ומה תהיה המעורבות הישראלית לעומת זו הבינלאומית; מי יפתח את הכיס, ואיך הרשות הפלסטינית ששרויה בברוך תזרימי נכנסת לתמונה כאשר חמאס הוא עדיין הגוף השולט ברצועה; מה יהיה המנגנון שיבחן את טיב וכמות הסחורות וחומרי הגלם שייכנסו דרך המעברים; ועוד ועוד.
● איזה נשיא יקבל קרדיט על הפסקת האש בעזה?
● הצהרת נתניהו לפני עסקת החטופים – והעובדות
● בעומק של 500 מטרים: הבסיס התת־ימי החדש של איראן
בינתיים, בארה"ב בוחנים אפשרות למעין רילוקיישן של האוכלוסייה, כדי לבנות מחדש את הרצועה. לפי רשת NBC, מדינה שנבחנת לטובת קליטה זמנית של עזתים היא אינדונזיה, אולם הפלסטינים לא ששים לממש את הרעיון. הם חוששים כי זה יהיה שלב ראשון במסגרת הרחקה ישראלית שלהם מהשטח.
אוניברסיטאות ומסגדים
הערכת האו"ם גורסת כי עבודות השיקום ברצועה יעלו 80 מיליארד דולר, פי 25 יותר מאשר אחרי מבצע "צוק איתן" ב־2014. העלות הגבוהה במיוחד נובעת מכך שכ־69% ממבני הרצועה (יותר מ־170 אלף) נחרבו, כולל כ־90% מיחידות הדיור.
עוד טרם השיקום, יידרש פינוי 42 מיליון טונות של הריסות שנוצרו כתוצאה מהפצצות. התהליך צפוי לעלות לבדו 1.2 מיליארד דולר, כשבחינת האו"ם מחודש אפריל העריכה את משך הטיפול ב־14 שנים.
מתוך אוכלוסיית עזה שמונה 2.3 מיליון איש, 1.9 מיליון נעקרו מבתיהם – בהם מאות אלפים שחיים באוהלים. במגזר התשתיות, בינואר אשתקד הוערכו הנזקים ב־18.5 מיליארד דולר, ואילו בחודש שעבר המשרד ההומניטרי של האו"ם ציין כי אספקת המים צנחה לרמה הקטנה מרבע מטרום 7 באוקטובר 2023.
ממדי ההרס ברצועת עזה התגלו במלואם. אלה ההערכות
● 1.9 מיליון עקורים, מתוכם מאות אלפים חיים באוהלים
● 69% מהמבנים נחרבו (יותר מ־170 אלף)
● 42 מיליון טונות של הריסות שנדרש לפנות
"השימוש של חמאס בתשתיות אזרחיות עמוק מאוד", מסביר ד"ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי מזרח התיכון באקדמית עמק יזרעאל וחוקר בקתדרת חייקין לגאו־אסטרטגיה. "הוא נועד להסוות את מערך המנהרות המסועף, שכולל מנהרות מעבר, שהייה והתקפיות. חלק מהכניסות לפירים עברו במתקנים בעלי אופי ציבורי ואזרחי, וכמובן מתחת לבתי בכירי התנועה – תוך סיכון חייהם של אזרחים הגרים בסמוך. זאת, משום שכל תשתית מנהרה נחשבת ליעד צבאי לגיטימי לפי הדין הבינלאומי".
ואכן, נתונים פלסטיניים שצוטטו בסוכנות הידיעות רויטרס העידו כי 17 מתוך 36 בתי החולים נותרו פעילים. בצל זאת, ארגון הבריאות העולמי מעריך כי יידרשו 10 מיליארד דולר ב־7-5 שנים הקרובות לטובת שיקום תשתיות הבריאות. לצד זאת, 136 בתי ספר ואוניברסיטאות נחרבו, וכך גם 823 מסגדים, יותר מ־200 מוסדות ממשל ו־96%-80% מתוך הנכסים החקלאיים.
מצב כלכלי רעוע
מניתוח שביצעו בחודש אוקטובר ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) והלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, עולה כי שיעור האבטלה הממוצע ברצועת עזה בין אוקטובר 2023 לספטמבר 2024 עמד על 79.7%, ואילו ביהודה ושומרון הוא עמד על 34.9%. התמ"ג בשטחי יהודה ושומרון ירד באוקטובר ב־21.7% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, ואילו זה של רצועת עזה צנח ב־84.7%.
למרות האתגרים הכלכליים הרבים העומדים בפני הרשות הפלסטינית, ברמאללה הצהירו כי השלימו את כל ההכנות לקבלת אחריות מלאה על רצועת עזה, כולל צעדים ראשוניים של החזרת שירותים בסיסיים כמו מים וחשמל – "בתיאום עם עיריית עזה ועם עיריית ג'באליה ובשיתוף־פעולה עם 'הוועדה הערבית הבינלאומית לשיקום פלסטין'". זאת אף שהרשות אינה צד להסכם, ולא הובטחה לה שליטה ברצועה.
ד"ר זלקוביץ' מזכיר כי "רמאללה נטולת השפעה על חיי היום־יום ברצועה מאז 2007, ובשנים האחרונות היא אפילו הפחיתה בהדרגתיות את תשלומי הקצבאות לאנשיה שנותרו בה. רוב הנטל של ניהול החיים הכלכליים ברצועה היה על משטר חמאס שהשתמש בכך להרחבת בסיס הכוח, שכן חמאס הפכה להיות המעסיקה הגדולה ביותר ברצועת עזה. הם שלטו על הסקטור הציבורי ויצרו שכבה חדשה של מתעשרים שהרוויחו את הונם בזכות הקשרים הפוליטיים עם התנועה, ונהנו מהכנסות מתחומי התקשורת והמסחר הפרטי".
סא"ל (מיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל, אומר כי הרשות הפלסטינית צפויה לבקש סיוע זר – וכך להנציח את המצב הקיים, בדיוק כפי שאונר"א הרחיבה מאז 1949 את תופעת הפליטות. "הרשות הפלסטינית מעוניינת לשכנע את העולם שיש היתכנות למדינה פלסטינית, ואילו חמאס חותר לסיים את המלחמה כשליט בעזה. אני חושש שמודל חיזבאללה בלבנון יתפתח ברצועת עזה, כי הוא יהיה נוח לכולם. הרשות הפלסטינית תציג מסווה של שליטה ברצועת עזה, כי היא מבינה שזה נדרש לטובת תדמית של היתכנות למדינה, ואילו חמאס יהיה זה שישלוט דה־פקטו בשטח".
נעמי נוימן, לשעבר ראש חטיבת המחקר בשב"כ וכיום חוקרת במכון וושינגטון, ציינה במאמר בסוף חודש מאי כי החוב החיצוני של הרשות הפלסטינית עומד על 5.4 מיליארד דולר לבנקים, לתשלומים פנסיונים ולספקי שירותים. אותו חוב מוזן בגירעון חודשי בסך 110-125 מיליון דולר בתקופת המלחמה, לעומת 50 מיליון דולר בימי רגיעה. אחד מהפתרונות שמצאו ברמאללה הוא הפחתה של 30%־50% בשכר 145 אלף עובדי הרשות הפלסטינית, כולל המנגנונים הביטחוניים – מה שעשוי לעודד זליגה לטרור ולחזק את אחיזת חמאס.
דמויות המפתח
ברקע של הכול עומדות תהיות בנוגע להנהגה שתגיע אחרי יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. בבורסת השמות בולטים מזכ"ל אש"ף חוסיין א־שייח' ומפקד הביטחון הכללי מאג'ד פרג', אך ד"ר זלקוביץ' מציין כי שחרור האסירים במסגרת העסקה עשוי לטרוף את הקלפים.
מחמוד עבאס (אבו מאזן), יו"ר הרשות הפלסטינית / צילום: ap, Frank Franklin II
"שחרור אפשרי של מרואן ברגותי עשוי להטות את כף המאזניים, משום שהוא זוכה לתמיכה העממית הרחבה ביותר. ביום שאחרי המלחמה אנחנו צפויים לראות גם גורמים שהורחקו, כמו מוחמד דחלאן, נוטלים חלק משמעותי בשיקום רצועת עזה. בגדה, הרעיון המסדר בהתנהלות הרשות הפלסטינית הוא שמירה על שגרת חיים תקינה עם חופש עיסוק ותנועה ככל הניתן. על כן, יש להם הרבה להפסיד אם נראה שביום אחרי אבו מאזן תחל התקוממות".
סא"ל (מיל') יגור מסכם כי יש סיבות לדאוג מפני היחלשות הרשות הפלסטינית. "סקרים הצביעו כי הפופולריות של חמאס ביהודה ושומרון עולה על זו ברצועת עזה. ברשות הפלסטינית פעלו בג'נין, עד שהגיעו לסולחה עם אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי. כלומר, קיבלו את מרותם של החמושים, שאם הם נשארים בשטח – הם נותרים בעלי ההשפעה".
כוחות פרוסים מחוץ לכלא עופר כחלק מההכנה לשחרור האסירים, היום / צילום: Reuters, Ammar Awad
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
