המאבק היומי לעקוב אחרי דונלד טראמפ ולפענח את כוונותיו מחייב אותנו לנסות ולקשור קצוות. הוא נמצא עכשיו בעיצומו של טיהור עצום ממדים של הביורוקרטיה האמריקאית מן "המטורפים השמאלניים" (בלשונו) ומן "הצפעונים המרקסיסטיים שונאי אמריקה" (בלשונו של אילון מאסק). הוא מפטר עובדי מדינה בכירים, הוא סוגר משרדי ממשלה מבלי לקבל את רשות הקונגרס, הוא מסלק עובדים או מצווה עליהם להישאר בבית באפס מעשה – והוא נאבק בו־זמנית נגד שורה ארוכה של תביעות משפטיות מצד אלה המנסים לחשק אותו.
● פרשנות | החזית הבאה של דונלד טראמפ: מכריז מלחמה על עולם התרבות של ארה"ב
● הערכות בשוק: זו הדרישה של האמריקאים בתמורה להקלות ביבוא שבבים
שופטים מטילים הגבלות על מהלכיו, או אוסרים עליהם מעיקרם. שופט מחוזי במדינת רוד איילנד הרחיק השבוע לכת, וקבע כי טראמפ מפר את פסיקות בית המשפט ביודעים. מן הניסוח הזה בוקעים הדים של משבר חוקתי, אם כי משפטנים מניחים שהסבירות אינה גבוהה.
טראמפ עצמו אמר אתמול (ג') כי הוא "תמיד מכבד את החלטות בית המשפט". אבל סגנו ג'יי.די. ואנס וראש קומנדו־הרפורמה שלו, אילון מאסק, התבטאו נגד סמכות בית המשפט לפסול את מעשי הרשות המבצעת. אפשר לסלוח לישראלים אם הם יחשבו שהם כבר שמעו את כל זה בעברית.
מצידו, שקנדה תיעלם
במקביל, טראמפ הודיע כי הוא מטיל מכסים של 25% על כל הארצות המייצאות פלדה ואלומיניום לארה"ב, אמצעי קלאסי של פרוטקציוניזם. הם ייכנסו לתוקפם ב־4 במרץ. מנוי וגמור עם הנשיא "להחזיר מקומות עבודה", לארה"ב שעברו אל מתחרותיה מעבר לגבול (קנדה ומקסיקו) ומעבר לים (סין, יפן, האיחוד האירופי, הודו).
כולנו זקוקים למדריך טראמפ למכסי־עונשין, מפני שקל ללכת לאיבוד. ובכן המכסים הנכנסים לתוקפם השבוע אינם המכסים שהוא תכנן להטיל שבוע אחד קודם באותו השיעור עצמו על קנדה ועל מקסיקו. המכסים ההם נועדו להעניש את השתיים על התרשלותן בהגנה על גבולותיהן עם ארה"ב. המכסים הושעו לחודש, וקשה לדעת מה יעלה בגורלם.
טראמפ אמר ביום ב', כי אם "נפסיק לסבסד את קנדה בשיעור של 200 מיליארד דולר בשנה, (ב'לסבסד' הוא התכוון למוצרים הקנדיים המיוצאים לארה"ב), קנדה תחדל להיות ארץ בת־קיום" (viable).
מיוחד במינו הוא החיזיון של נשיא אמריקאי, החוזר ומדבר בשביעות רצון על האפשרות שקנדה תחדל להתקיים. הוא עושה עכשיו כמיטב יכולתו להכניס אותה למשבר כלכלי קיומי. היא אמנם גדולה במקצת מארה"ב, אבל אוכלוסייתה היא רק עשירית מזו של ארה"ב. שגשוגה תלוי ביצוא, וארה"ב היא הלקוחה העיקרית שלה. בערך 75% מן היצוא הקנדי מופנים לארה"ב. חצי מן הפלדה המיוצרת בקנדה ו־90% מן האלומיניום שלה נשלחים אל השכנה הדרומית. הם הכניסו לה בשנה שעברה 35 מיליארד דולר.
טראמפ אומר שהוא מתכוון להטיל מכסים נוספים בחודש הבא, "אולי על בסיס שבועי". הם יעסקו בכלי רכב, בתרופות ובשבבי מחשבים. התוצאה היא ענן של אי־ודאות, מבוכה, בלבול, חרדה, אי אמון.
״ארה״ב מחדשת את מכסי הפלדה והאלומיניום״, מודיע עתון קנדי בולט על רקע צילום של מתקני הייצור במפעל פלדה גדול בחבל אונטריו (צילום מסך, 11 בפברואר)
"פיסת קרקע גדולה"
נראה שהנשיא עוסק, לפחות בחלק של הזמן, בדיפלומטיה של הקנטות. הוא מחליש יריבים וידידים באמצעות התגרות והתשה. עזה שייכת לקטגוריה הזו. אין לנו כמובן צל של מושג אם הנשיא מתכוון ברצינות לתבוע בעלות עליה, אבל הוא מכריח את כל בני שיחו, או אלה המקווים להיות בני שיחו, להתייחס ברצינות, או לפחות להעמיד פנים שהם מתייחסים ברצינות, אל תוכנית הריביירה שלו.
בזמן השיחה המקדימה עם העיתונות בפגישתו עם מלך ירדן עבדאללה ביום ג' טראמפ אמר בפשטות שתהיה לו 'בעלות' על עזה, והוא יתענג (cherish) עליה. "כאשר ארה"ב תשלוט בפיסת הקרקע ההיא, פיסת קרקע גדולה למדי", עידן חדש של יציבות יפציע במזרח התיכון, והפלסטינים "יחיו להפליא ובביטחון" במקום אחר.
הוא נשאל על יסוד איזו סמכות הוא יתבע בעלות. הוא השיב בלי ניד עפעף, 'הסמכות האמריקאית'. "באיזה כסף תשתמש כדי לקנות את עזה?" שאלה עיתונאית אמריקאית. "אנחנו לא נקנה שום דבר" השיב הנשיא, "היא תהיה שלנו ואנחנו נחזיק בה… לא תהיה שום בעיה, ואיש לא יטיל בזה ספק, ואנחנו ננהל אותה כראוי".
המלך היטיב לעשות כאשר סיפר לנוכחים, שירדן עומדת להטיס 2,000 ילדים חולים מעזה, בהם חולי סרטן, לטיפול בירדן. הנשיא הופתע, "זו מוסיקה לאוזניי", הוא אמר. אבל חלק ניכר מדבריו על תוכניתו להשתלט על עזה ולסלק את תושביה הנשיא הפנה במישרים אל המלך. אפשר רק לנחש על מה חשב עבדאללה השני למשמע המילים האלה.
לפני הפגישה, טראמפ דיבר בגלוי על האפשרות שהוא יעניש את ירדן אם היא תסרב לשתף פעולה באמצעות קיצוץ הסיוע השנתי. היא מקבלת כמעט מיליארד וחצי דולר מארה"ב, 425 מיליון דולר מתוכם להוצאות צבאיות. הסיוע זה שקול כנגד 8% ויותר מתקציבה השנתי, שעמד בשנה שעברה על 17.5 מיליארד דולר.
מה שאמר טראמפ על קנדה, "היא לא תוכל להיות ארץ בת קיום", עשוי אפוא לחול גם על ירדן. האם זה מטריד אותו? עוד לפני 50 שנה אריאל שרון הכריז שיש להפוך את ירדן למדינה פלסטינית. היא כמעט הפכה. אם שני מיליון פלסטינים מעזה יעברו לירדן, היא אמנם תהפוך למדינה פלסטינית, אולי בשליטת האחים המוסלמים.
אמנם ספק אם טראמפ רוצה תוצאה כזאת, אבל הוא מעורר לא פעם את הרושם שלא כל כך אכפת לו; שמטרתו העיקרית היא להפגין כוח ולעשות שרירים; והכוח והשרירים כשלעצמם יחייבו את כל הצדדים המעורבים לעשות עסקים.
למצוא חן בעיני טראמפ
ביום ג' קרה עוד משהו מעניין בחזית הדיפלומטית: הרוסים שחררו מורה אמריקאי בן 63, שהוחזק בכלא מאז 2021. הוא נידון ל־14 שנות מאסר על "הברחה" של כמות זעירה של קאנביס רפואי לטיפול בכאב גב כרוני. הוא היה בן ערובה לכל דבר, חלק ממסורת רוסית ידועה לשמצה של תפיסת אזרחים אמריקאיים לשם החלפתם בעבריינים רוסיים מורשעים. המשוחרר הגיע לבית הלבן ביום ג' בערב. זה היה חלק מעיסקת-חליפין מהירה, שבה ארה"ב שחררה רוסי, אשר הורשע בפשעי סייבר. זה מתיישב עם הנוסחה הרגילה, חוץ מזה שהרוסים הניחו לטראמפ ליצור את הרושם ששחרור האמריקאי היה מחווה חד צדדית. עצם נכונותם לשחק את המשחק הזה, לטובת יחסי הציבור של נשיא ארה"ב, עשויה להעיד על שינויי גישה עם פוטנציאל לא מבוטל.
אכן, הלהיטות להניח את דעתו של טראמפ משותפת עכשיו כמעט לכל ארצות העולם. ימי נשיאותו הראשונים עומדים בסימן נסיקה מדהימה במניותיו, גם בשעה שהוא הורס את תוכנית סיוע החוץ של ארה"ב ויוזם מלחמות סחר עם רוב העולם. צריך להודות שאנחנו חיים בימים לא־מובנים. כפי שחזרו וכתבנו כאן, את דונלד טראמפ אין לנו ברירה אלא להוסיף ולנחש באופן בלתי מוסמך.
