במשך כמה ימים נלחמו הרופאים ברמב"ם על חייו של עמית חיים רצאבי עד שנקבע מותו. איבריו הושתלו בחמישה חולים. עמית למד בכיתה י' בבית הספר מבואות ים במכמורת, ואביו סיפר שבנו נפגע באימון במועדון בחדרה מרגלו של נער אחר שהחליקה מכרית ופגעה בו: "הוא אמר 'אני בסדר, אני אלוף העולם' והתמוטט". ד"ר דני איתן, מנהל טיפול נמרץ בבית החולים "רות" לילדים ברמב"ם: "עמית היה לוחם בנשמתו"
עמית חיים רצאבי, נער בן 16 מהרצליה שנפגע בראשו באימון אִגְרוּף, נפטר כעבור כמה ימים. לאחר קביעת מוות מוחי, החליטה משפחתו לתרום את איבריו שהצילו כבר חמישה חולים. כך נמסר מהמרכז הלאומי להשתלות. עמית למד בכיתה י' בבית הספר מבואות ים במכמורת, ומשפחתו מסרה לאחר מותו: "אנחנו רוצים להראות לעולם איזה ילד היה לנו, מה היה לנו בידיים". אביו יניב סיפר: "הוא כל הזמן אמר 'אני אהיה אלוף העולם באגרוף'".
ליבו של עמית הושתל בבת 54 בבילינסון, ריאותיו בבן 49 בבילינסון, הכבד הושתל באישה בת 58 בבית החולים הדסה, כליה אחת הושתלה בנערה בת 17 במרכז הרפואי שניידר וכליה נוספת בבת 57 בבילינסון. כמו כן הונצל עור לטיפול בכוויות וקרניות להחזרת מאור עיניים לחולים נוספים.
האם תמרה מספרת: "עמית היה ילד מאוד שקט, מופנם, צנוע, חייכן. היה לו חיוך כובש. כל מי שמכיר וגם לא מכיר ראה את החיוך שלו וידע מה הוא רוצה. הוא אהב לעזור ועזר להמון אנשים. בשנה שעברה לקח ילדה עם צרכים מיוחדים ובהפסקות בבית הספר, הוא וחבר שלו נהגו להוציא אותה לים, כדי שיהיה לה כיף וטוב. ביום ההולדת עשו לה צמיד עם הקדשה ועם השם שלה וחגגו לה. הוא היה מדבר עם כל אחד שקצת קשה לו, מרים אותו".
האב יניב מוסיף: "הוא לא היה אומר לנו 'אמא, עזרתי לזאת או לזה'. הוא היה אומר 'רגע, אני צריך להתקשר. יש מישהו שמחכה'. הכל בצניעות ובענווה, בלי לעשות רעש. דווקא הוא היה הולך לאנשים המופנמים, לאלה שצריכים את העזרה, הסיוע והחיזוקים. הוא תמיד היה שם וחיזק. החלטנו על השתלת איברים כי זה מה שעמית היה רוצה – להציל כמה שיותר. כששאלו אותנו הרופאים אם יש איברים שלא רוצים שנשתיל, אמרנו 'נתנו לכם אישור שתשתילו ותצילו כמה שיותר אנשים. זה מה שהוא היה רוצה. שנמשיך את הדרך שלו, להעניק ולכבד, לתת חיים לאנשים ותקווה לאנשים. זה היה המוטו שלו בחיים".
על נסיבות המוות מספר האב: "הם התאמנו במועדון בחדרה לקראת תחרות. יש כריות שבועטים בהן. הם החזיקו כריות אחד לשני, והרגל של הנער השני החליקה מהכרית ופגעה בצוואר של עמית. עמית התיישב על הרצפה. שאלו אותו אם הוא בסדר, הוא אמר 'אני בסדר, אני אלוף העולם'. ואז, אחרי המשפט הוא קרס אחורה ובמועדון לא היה להם ציוד החייאה. הם עשו לו עיסויים עם הידיים והזעיקו אמבולנס, אבל לא היה לו דופק 15-10 דקות. כשעובר הרבה זמן בלי דם מהלב למוח, נהיית בצקת ודימום מוחי, וזה מה שקרה. כשהגיע מד"א התחילו לעשות פעולות החייאה והחזירו לו דופק ופינו אותו לבית החולים הלל יפה".
משם הובהל עמית לבית החולים רמב"ם בחיפה. האב מספר שבבדיקת CT הבחינו הרופאים שהבצקת והדימום במוחו של עמית החריפו מאוד, "במצב כזה כבר יש נזק מוחי מאוד משמעותי ואז הם אמרו לנו שאין מה לעשות יותר ובאותו רגע הם פינו אותו לטיפול נמרץ וחיברו אותו למכשירי הנשמה. הם לא הרדימו אותו כי לא היה צורך. הם רצו שהוא יתעורר. במשך 4-3 ימים הם בדקו וראו שאין שום תזוזה ואחרי זה עשו לו בדיקה של גזע המוח וראו שאין זרימה של דם למוח. לנו נחמה שהילד שלנו הצליח להציל אנשים".
ד"ר דני איתן, מנהל טיפול נמרץ בבית החולים "רות" לילדים ברמב"ם, אמר כי "עמית ז"ל פונה אלינו מהלל יפה במצב אנוש. נלחמנו על חייו מספר ימים ותמכנו במשפחה שלא משה ממיטתו. לצערנו, למרות טיפול תומך מקסימלי, עמית, שהוא לוחם בנשמתו, נפטר. אנו שולחים תנחומינו למשפחה שבאצילות הסכימה לתרומת איברים שיצילו חיי אנשים רבים כל כך".
עמית ז"ל הובא למנוחות עולמים ביום רביעי. הוא השאיר אחריו הורים, אחות גדולה ושני אחים קטנים.
