קוריאה הדרומית הודיעה כי החלה בייצור המוני של מערכת ההגנה האווירית בלייזר "בלוק I", לקראת פריסת המערכת עוד השנה. בכך, היא עוקפת את מערכת "מגן אור" של רפאל, שמיועדת להפוך למבצעית במחצית השנייה של 2025, והופכת את הצבא הדרום קוריאני לראשון בעולם שממבצע את הטכנולוגיה באופן מלא.
את הלייזר מייעדים בסיאול לצורך הגנה מפני איום רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים צפון קוריאניים. כל יירוט מתבצע במשך כ־20־10 שניות, "מטגן" את המטרה בקרן של כ־700 מעלות צלזיוס, ומפיל אותו.
יתרון בולט של הלייזר הוא העלויות. בזמן שלדוגמה יירוט באמצעות כיפת ברזל מוערך בכ־30 אלף דולר, יירוט של בלוק I מוערך בכ־1.5 דולר בלבד. דובר זרוע הרכש והפיתוח של משרד ההגנה הדרום קוריאני (DAPA), ג'ו יונג־ג'ין, ציין יתרונים נוספים, שאת הלייזר בלתי אפשרי לראות בעין בלתי מזויינת והיא שקטה.
עם זאת, למערכות הגנה באמצעות לייזר יש גם חסרונות, שקרוב לוודאי כי לוקחים אותם בחשבון בסיאול: ראשית, המערכת מיירטת בטור, מה שאומר כי במקרה של מטח, היא תיירט רק רקטה אחת – אלא אם פורסים כמה מערכות במקביל. הבעיה השנייה שמקשה על המערכת היא השפעת מזג אוויר מעונן, אובך וערפל שמגבילים את פעילותה.
היריבות העסקיות והחרדה מצפון קוריאה
על אף החסרונות, הדרום קוריאנים השקיעו במהלך חמש שנות פיתוח המערכת הזו שמייצרת קבוצת האנווה, כ־87.1 מיליארד וון (כ־60 מיליון דולר). לאחר מכן, הממשל סגר לאחרונה חוזה עם החברה המקומית בסך 100 מיליארד וון (כ־72.5 מיליון דולר), שיאיץ את הייצור ההמוני.
מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און בניסוי מערכות נשק (מאי) | צילום:
Reuters, KCNA
ההשקעה הזו נובעת מההפנמה בסיאול של הצורך בגיוון יכולות ההגנה האווירית, תוך שהם מביטים למלחמת רוסיה־אוקראינה ולמלחמת חרבות ברזל – ורואים את היקף השימוש ברקטות ובכטב"מים. יתרה מכך, בדצמבר 2022, הם קיבלו קוריוז קטנטן על אודות היכולות של קים ג'ונג־און, כשקוריאה הצפונית שיגרה חמישה כטב"מים שחצו את הגבול בין המדינות.
יריבות משמעותיות של הדרום קוריאנים בתחום היירוט בלייזר הן בריטניה, וכאמור ישראל. בפיתוח מגן אור, מערכת היירוט הישראלית שצפויה להפוך למבצעית בעוד כשנה, רפאל נוטלת חלק קריטי כמפתחת המשגר – כאשר אלביט היא ספקית הלייזר עצמו. באמצעות קרן לייזר בעלת הספק של כ־100 קילו־וואט, המערכת מיועדת ליירט איומים שונים.
בריטניה מפגרת אחרי ישראל עם מערכת מיירט הלייזר "דראגון פייר", שלפני כחצי שנה השלימה ניסוי מוצלח בסקוטלנד. הממלכה השקיעה כ־100 מיליון פאונד (כ־130 מיליון דולר) בפרויקט, שבסיומו יתאפשר לבריטניה לבצע יירוטים בעלות כ־10 פאונד (כ־13 דולר) בלבד. אך על אף קיצור בלוחות הזמנים, המערכת הבריטית צפויה להפוך למבצעית ב־2027.
לעומת כל אלו, בסיאול הודיעו כבר באפריל אשתקד כי הצליחו להשיג 100% הצלחה ביירוט בעזרת בלוק I. הם מנצלים את היותם מובילי הפיתוח בעולם כדי לחשוף את היכולות באופן נרחב, כשבסרטון שפרסמו ניתן לראות כיצד המערכת, בגודל של כמכולה, מיירטת איום כשלצידה מכ"מ. לפי הפרסומים הדרום קוריאנים, ממדי בלוק I הם 9 מטר על 3 מטר.
יתרון נוסף בהיות המערכת הדרום קוריאנית הראשונה המבצעית, היא שגם בפיתוחים הבאים בתחום – היריבות העסקיות יידרשו "לרדוף" אחרי סיאול בניסיון לעקוף אותה. הדרום קוריאנים, ככל הנראה, מבינים זאת, ולכן כבר מסרו כי הם כבר מפתחים מערכת הגנה אווירית (בלוק II), עם עוצמה גבוהה יותר וטווח גדול יותר מבלוק I.
שובר שיוויון בשדה הקרב?
בכל החגיגה יש מידע מהותי שלא מבליטים הדרום קוריאנים. לפי פרסומים משנים קודמות, בלוק I הוא בעל הספק של 20 קילו־וואט וטווח של שלושה ק"מ בלבד. קרי, חמישית בלבד מעוצמת הקרן המיועדת של מערכת מגן אור הישראלית (100 קילו־וואט) שצפויה להיות בעלת טווח של כ־10 ק"מ, ולהוות אמצעי משלים לכיפת ברזל.
המערכת העתידית שמדברים עליה בקוריאה הדרומית, בלוק II, מיועדת להיות גרסה בהספק של 30 קילו־וואט, ולהפוך למבצעית עד לתום העשור. לאחר מכן, שואפים הדרום קוריאנים להתקדם אל בלוק III, שהיא תהיה זו שתשווה את ההספק ל־100 קילו־וואט של מגן אור – ותהיה עם טווח של כ־20 ק"מ.
"אנחנו מתמודדים עם קוריאה הצפונית על סף דלתנו, והכטב"מים שלהם מהווים איום עבורנו", אמר לסוכנות ABC בכיר דרום קוריאני. "לכן, אנחנו שואפים לבנות ולפרוס את נשקי הלייזר בקרוב במטרה להתמודד איתם". הוא ציין כי סיאול מקדימה מדינות כמו ארה"ב וישראל בפיתוח טכנולוגיות הלייזר שלהן, אך הסביר שבוושינגטון ובירושלים מתמקדים במיירטי לייזר רבי־עוצמה, שיוכלו ליירט טילים בליסטיים.
בלוק I
טווח: 3 ק"מ
הספק (עוצמת הקרן): 20 קילו־וואט
עלות ליירוט: 1.5 דולר
השקעה בפרויקט: כ־132 מיליון דולר
מבצוע: השנה
מערכת מגן אור
טווח ירי: 10 ק"מ
הספק (עוצמת הקרן): 100 קילו־וואט
מבצוע: עד סוף 2025
דראגון פייר
עלות יירוט: 13 דולר
השקעה בפרויקט: 100 מיליון דולר
מבצוע: 2027
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס".
