יותר משנה אחרי הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, תושביו שוב מוצאים עצמם במוקד הלחימה. האזעקות אינן פוסקות, רעשי המטוסים חותכים את השמיים, והפיצוצים מטלטלים את הבתים. הירי המחודש מצפון הרצועה, על רקע פעילות צה"ל המחודשת בבית חאנון, מעורר תחושות קשות של תסכול וכעס לצד ציפייה לפתרון אמיתי ומכריע.
"אני מאוד שמחה על העבודה האינטנסיבית והעוצמתית של צה"ל ברצועה", אומרת ירין סולטן, תושבת שדרות וחברת 'פורום עוטף ישראל'. "אנחנו חיים במציאות הזו, וקולות הפיצוץ שמרעידים את הבית נוסכים בנו עוד ועוד ביטחון, כי מבינים שעוד נדבך באיום מחוסל. אבל מצד שני, בלתי נסבלת ההבנה שכבר שנה וארבעה חודשים ועדיין לא סיימו את העבודה. עדיין יש חמאס ויש עזתים מול הבית שלנו. בגלל זה אנחנו עדיין תחת איום, ועדיין אין רכבת!".
לדבריה, הפער בין הנחישות בצפון לעמימות בעזה צורם במיוחד: "איך בצפון פעלו בעוצמה ובנחישות, ובעזה האסטרטגיה מרגישה כאילו מישהו החליט לא להחליט. זה בלתי נסבל".
ישי ספז, תושב העוטף וחבר הפורום, מתאר תחושת ייאוש. "שנה וחודשיים של לחימה, ושוב אנחנו שומעים על פשיטות של צה"ל בצפון הרצועה. זה בלתי נסבל. צפון הרצועה צריך להיות ריק מאדם, שלא יהווה סיכון על אף אחד מתושבי העוטף. הגיע הזמן שבכירי הצבא, אם עדיין לא התפטרו מתפקידם אחרי הכישלון הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, יגיעו לכאן וידברו איתנו. נזכיר להם מה הבטיחו בתחילת המלחמה".
התחושות בעוטף קשות לא רק בשל היעדר הפתרון, אלא גם בשל חיי היומיום שמתקשים להתקיים תחת אש מתמדת. שפרה צור-אריה, תושבת כפר מימון ופעילה מרכזית בפורום, מתארת את המציאות: "רעשי מטוסי הקרב חותכים את השמיים, הילדים מזנקים החוצה מתוך אינסטינקט, ואז מגיעות האזעקות – שדרות, איבים, גבים, מכללת ספיר, ניר עם – כל האזור תחת מתקפה. אנחנו מעל שנה בתוך המלחמה, והפיצוצים רק מתחזקים. זה פשוט בלתי אפשרי".
לדבריה, השגרה הפכה לחלום רחוק. "בשעות הלילה, כשהבית רועד מהפיצוצים, אי אפשר לישון או לתפקד. צה"ל עובד בעוצמה, וזה משמח, אבל המחיר שאנחנו משלמים כבד מאוד: חיילים שנהרגים, החטופים עדיין לא הוחזרו, והאיום לא הוסר. העובדה שהרכבת בין שדרות לצפון סגורה כבר מעל שנה היא תזכורת כואבת לכך שהבעיה רחוקה מלהיפתר".
חברי 'פורום עוטף ישראל' מדגישים את המאמצים לקדם את "תוכנית האלופים", שמציעה פתרון ארוך טווח למצב בעזה. "במשך חודשים ארוכים אנחנו מנסים להביא את התוכנית לדרגים הנכונים, אבל בזמן שחמאס ממשיך לירות עלינו, התחושה היא שאין באמת שינוי", אומרת שפרה.
למרות התחושות הקשות, התושבים בעוטף לא מוותרים על התקווה, אך גם לא מהססים לדרוש תשובות. "מישהו חייב לקחת אחריות", מסכמת סולטן. "אי אפשר להשאיר אותנו במצב הזה. הגיע הזמן להבטיח שהמלחמה הזו תסתיים באמת".
רותם מאיר תושב שדרות התייחס גם בוא לפעולות החוזרת בבית חנון: ״יש צורך לחסל ולטפל בכולם כמה שצריך. שיחזרו ויצאו יחזרו ויצאו. סיימנו לתת דין וחשבון לאיש. צה"ל יעשה מה שצריך גם אם יצטרך לחזור מאה פעמים ואנחנו ניתן פה גב וסבלנות. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
