מדינת ישראל ידעה תקופות רבות של מציאות כלכלית קשה ממכלול של סיבות. העקריות שבהן: המצב הבטחוני, פערים גדולים בין יוקר המחייה לגובה השכר (בהשוואה למדינות מפותחות אחרות), ואי שיוויון בנטל. יחד עם זאת, דווקא המצב המאקרו-כלכלי של ישראל טרום המלחמה (ברבעון השני של 2023) נחשב לסביר, ואף הראה מגמה חיובית של צמיחה: התמ"ג הישראלי צמח, המשק נכנס למלחמה במצב של תעסוקה מלאה, יחס החוב-תוצר של ישראל ירד מתחת לממוצע העולמי, ריבית בנק ישראל התייצבה על שיא של 17 שנים ואפילו האינפלציה היתה במגמת ירידה.
עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב- 7 לאוקטובר, לא רק שהתהפכה עלינו המציאות הבטחונית, אלא שגם המציאות הכלכלית השתנתה לבלי הכר בין לילה. הפגיעה הקשה בענף החקלאות בדרום הארץ ולאורך הגבולות, ובעקבותיה קריסת הענף ועליית המחירים במרכולים, זו רק דוגמא אחת מני רבות שאת השפעותיה כולנו חשים יום יום.
הנפגעים העיקריים הם ענפי הכלכלה התלויים בעובדים זרים. חקלאים ישראלים מנסים מאוקטובר לבצע את עבודתם כרגיל, אבל הם אינם יכולים לעבוד בשטחי הגידול שלהם בשל מגוון של סיבות: הסכנה לחייהם, הוראות צה"ל והסמיכות לגבול עם רצועת עזה ולגבול עם לבנון. בסקר שערך מכון המחקר מיגל, 89% מהחקלאים בישראל נפגעו בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'. קבלני בניין אף הם סובלים ממחסור חמור בעובדים. זאת בשל העזיבה ההמונית של עובדים זרים, והאיסור על הכנסת עובדים פלסטינים לישטח שראל. המשבר הוביל להקפאה של פרוייקטים רבים בתחום הנדל"ן והפסדים גדולים למשקיעים.
ישנם ענפים, כמו ענף התיירות, השקעות מקומיות, צריכה פרטית של שירותים ועוד, שפגיעים במיוחד בזמן מלחמה. לענף התיירות יש חשיבות כלכלית, חברתית ופוליטית, והשפעתו מסתעפת לענפי כלכלה רבים. במצב מלחמה כמו עכשיו, שבו יש עצירה כמעט מוחלטת של כל שירותי התיירות בישראל, התוצר במשק הישראלי ירד בכ2.5%- בחישוב שנתי, רק בשל הפגיעה הקשה בענף התיירות. למעשה, הענף צנח כל כך, שישראל עלולה להימחק ממפת התיירות העולמית.
למרות כל הנזכר לעיל, האתגר הכלכלי מרכזי שעומד בפני ממשלת ישראל בשל המלחמה הקשה, הוא הצורך לממן מלחמה בעצימות גבוהה לאורך זמן. ישנו צורך בהיקף נרחב של גיוס חיילי המילואים, ואיפשור משך לחימה ממושך. ההערכות של העלויות הישירות של המלחמה, שהן בעיקר חימוש הצבא וגיוס חיילי מילואים, והעלויות העקיפות של המלחמה: פינוי תושבי הצפון, שיקום הנגב המערבי, פגיעות בייצור וכו' יסתכמו בכ-200 מיליארד שקל. החזית הכלכלית מתנהלת בשני מישורים: המישור הראשון הינו מימון הלחימה עצמה. המישור השני הוא העלות העקיפה של המלחמה, הכוללת את שיקום הנגב המערבי ופינוי תושבים מבתיהם בעוטף וגם מהישובים הסמוכים לגבול עם לבנון. בנוסף ישנה הירידה הכללית בשל שינוי בהרגלי הצריכה, הפוגעת במיוחד בסקטור העסקי. רק השבוע אושר בכנסת חוק הקובע כי נשות המילואימניקים יהיו מוגנות בפני פיטורים והוצאה לחל"ת בניגוד לרצונן. התקציב ליישום החוק – 70 מיליון שקל יגיע ממשרד האוצר. בנוסף על הממשלה לספק פיצוים לתושבים שרכושם נפגע בירי על ישראל ולתת סיוע כלכלי לעובדים ועסקים שנפגעו בשל מהמלחמה, החל ממתן דמי אבטלה ועד פיצויים בגין אובדן הכנסה כתוצאה מהלחימה.
לתכנית כלכלית ארוכת טווח, תהיה השלכה ישירה ומיידית על החוסן הכלכלי של ישראל לאור המלחמה הנוכחית. הסימנים השליליים שצויינו לעיל, עלולים להוות אות לעשור כלכלי קשה, ממש כמו שאירע לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים ועד לתוכנית הייצוב של שנת 1985. כדי לצמצם את הפגיעה העתידית בכלכלה, על הממשלה לפעול באחריות ויפה שעה אחת קודם. לסיכום, מדינת ישראל הופתעה ב-7 באוקטובר ממש כמו שקרה לפני חמישים שנה בשנת 74. צעדים כלכליים נכונים היום, עשויים למנוע אסון כלכלי.
