ישיבת תכנון. בתוך הדירה חיבק אותו אדם כבן ארבעים בעל מבנה גוף אתלטי. "מארק", אמר האיש במעיל, "הרבה זמן, יותר מדי זמן". "כן, ג'ים, שנינו עסוקים מדי", השיב לו מארק בלבביות, באנגלית עם מבטא אמריקאי, על אף שנולד בעיירה קטנה, כאלף קילומטרים ממזרח למוסקבה. את שמו האמיתי, מיכאיל גארין, הדחיק מזמן. הם עמדו בכניסה לסלון רחב ואפלולי, מרוהט ברהיטים ישנים וכבדים. בקצה החדר היה תריס רחב מוגף שנראה כמוביל למרפסת גדולה. אור מועט חדר דרך חרכיו, משרטט קווי מתאר לרהיטים שנראו כגושים כהים.
"תגלה סבלנות, בבקשה", הנחה מארק את ג'ים ופנה אל מסדרון צר וחשוך. ג'ים צעד בעקבותיו בשתיקה. מארק פתח דלת אל חדר מוצף באור פלורסנטי לבן וחזק מדי. ג'ים נכנס אחריו ומצמץ. הוא הביט ביושבים מעברו השני של שולחן עץ ישן שצבעו דהה. בידידות הנהן אל האיש שישב מולו. גבר מבוגר שישב בפינה הרחוקה ועישן סיגריה נראה כמי שמתעלם במכוון מכניסתו. החדר היה נטול חלונות, קירותיו הלבנים האפירו. על הקיר מול הדלת הייתה תלויה עבודת רקמה, בקתות עץ בנוף הרים מושלג, במסגרת זהב מצועצעת. ריח כבד של עישון עמד באוויר.
"אתה מכיר את החבר איגור בוטרין", ציין מארק. "וזה החבר ואסילי צ'רניאק מהמרכז במוסקבה", המשיך והחווה תנועת כבוד אל המעשן, שגם עכשיו בקושי הפנה את מבטו. "נעים להכיר", אמר ג'ים וקד קלות. הוא הניח את תיקו על הרצפה, הוריד את המעיל, תלה אותו על גב הכיסא והתיישב. ג'ים הסיר את משקפיו האופנתיים, הניח אותם על השולחן ושילב את ידיו. טבעת כבדה מזהב עם אבן אדומה בלטה על זרת ימינו. הגברים מולו לבשו חליפות אפורות ישנות וחולצות כפתורים מבד גס בגוני תכלת.
"טוב לראות אותך", אמר שוב מארק כאילו הרגע נפגשו, והסיט את כיסאו כך שיפנה אל ג'ים הסמוך אליו וגם אל היושבים בצידו השני של השולחן. "שמח להיפגש שוב. תמיד נחמד לבקר באתונה", ג'ים נשמע שמח וחברותי. ואסילי השתעל בפינת החדר ואז אמר ברוסית: "עם כמה שאנחנו משלמים לו הייתי מצפה שכבר ידבר רוסית ושלא נצטרך כולנו לשבור את השיניים".
מארק הביט בו שותק, סופג את הביקורת שכוונה גם אליו. "מה הוא אמר?" שאל ג'ים. "לא משנה". "תגיד לו", פקד ואסילי ברוסית, מצביע עם הסיגריה לעבר ג'ים, והוסיף, "אתה זוכר באיזה צד של השולחן אתה, כן?". "הוא אמר שבכסף שאנחנו משלמים לך הוא היה מצפה שכבר תדבר רוסית", מארק התאמץ להישמע חיובי. "אה. עם הכבוד העצום שיש לי לאדונים כמו טולסטוי, דוסטוייבסקי ופושקין, הייתי מרגיש מאוד לא נוח לשבש את השפה שלכם. מזלנו שאתם משלמים עבור האנגלית הדרומית שלי", חייך ג'ים.
"אחרי הרבה זמן שאנחנו מסתפקים בחומרים שהאמריקאים משיגים עבור עצמם, אנחנו צריכים עכשיו מקורות ומידע משלנו", דיבר איגור לראשונה, במבטא רוסי כבד, מתעלם מחילופי הדברים עד כה. "יש לנו גבול חדש־ישן עם הישראלים", המשיך איגור. "אחרי האירוע האחרון עם המטוס שלנו, במוסקבה רוצים לדעת מה קורה שם. מבפנים. לא מוכנים להיות מופתעים יותר בסוריה. הישראלים נזהרים, מבינים שיש לנו פתיל קצר ואם נגיב זה יהיה כואב, אבל ראינו שזה לא מספיק. שילמנו בדם. אי אפשר לסמוך רק על זה. צריך שתהיה לנו יכולת אפקטיבית למנוע, ובהמשך גם להשפיע ולקבוע".
"הם נזהרים לא להרגיז אתכם", אמר ג'ים. "במיוחד אחרי מה שקרה. זה ברור. מספיק לקרוא עיתונים ולראות חדשות כדי להבין כמה הם לא רוצים להעיר אתכם מרבצכם. וזה מופיע גם בחומרים שאתם מכירים". "מי שאל אותו?", נהם ואסילי ברוסית. "מסכים", אמר איגור והסתכל אל ג'ים. "ובכל זאת, אסון כבר קרה וטעויות עוד יקרו. המצב הפוליטי שם לא יציב. מישהו יכול להחליט לנסות לעשות רושם. זה מתכון לצרות. יש גם מכירות של סוללות נ"מ בקנה ואנחנו לא ניתן שישפילו אותנו ויפגעו במוצרים שלנו". "על מה חשבתם?", שאל ג'ים.
"הוא חושב שאנחנו עובדים אצלו", ואסילי כיבה בזעם את הסיגריה וקם. "אני הולך להשתין". הוא הקיף את השולחן מהצד של ג'ים, שנעמד והקפיד לא להפנות לו את גבו. המעבר הצר וגופו הדובי של ג'ים גרמו לגברים להתחכך מעט. ג'ים חייך אל ואסילי, שהעווה את פניו. איגור ומארק נעמדו גם הם בזמן שוואסילי יצא מהחדר. "אתה לא רוצה לריב איתו", אמר מארק כשחזרו והתיישבו. "אני לא רוצה לריב בכלל", השיב ג'ים וחייך. "איתו במיוחד", אמר מארק, ואיגור אישר במנוד ראש.
נשמעה דפיקה על הדלת. "כן", אמר מארק ברוסית. אישה מבוגרת, גבוהה וגרומה, עמדה בפתח. "תרצו לשתות תה?", שאלה באנגלית כבדה. "כן, רעיון טוב מאוד. תודה, החברה נטליה איוונובה", ענה מארק. ג'ים קם לעברה. "נעים להכיר, ג'ים", אמר והושיט את ידו. נטליה הושיטה יד ובמקום ללחוץ אותה, ג'ים אחז בה בעדינות וקד קידה.
"גבירתי", אמר, וכאשר התיישר הביט ישירות אל תוך עיניה, "האם תוכלי להביא לנו גם קנקן מים, ארבע כוסות וקרח? חשוב שהקרח יהיה בכלי נפרד", אמר ושחרר את ידה. "בשמחה", ענתה נטליה ונראתה כמי שהמחווה החמיאה לה. "אני מאוד מודה לך". ואסילי חזר. "קדימה", אמר ברוסית כשנכנס נמרץ אל החדר, ג'ים והוא שוב נאלצו להתחכך בדרכו אל הכיסא.
"מיפינו כמה יעדים אפשריים", אמר איגור ופתח קלסר שהיה מונח לפניו, "לבסוף בחרנו לך יועץ צעיר של שר האנרגיה, דן פלג", הרים את מבטו אל ג'ים. "הרקע שלו יאפשר לך גישה נוחה אליו. השר שלו יושב בקבינט הביטחוני וחבר בפורומים רלוונטיים לנו. הוא גם מקורב לראש הממשלה".
שוב נשמעה נקישה על הדלת, ולאחריה נטליה גלגלה פנימה עגלת תה. ג'ים הזדרז לקום ולעזור לה. בזמן שחילקה את כוסות התה הוא הניח לפניו את קנקן המים, ארבע הכוסות ומכל לקרח עם מלקחיים קטנים. נטליה סגרה אחריה את הדלת ואיגור התכוון להמשיך. ג'ים עצר בעדו בתנועת יד.
"לפני שאנחנו ממשיכים, תרשו לי לחלוק אתכם קסם קטן", אמר בחגיגיות. "איך בעזרת מים במצבי צבירה שונים", הוא הרים את קנקן המים, הציג אותו ואז את כלי הקרח, "עם תוספת סודית שהבאתי איתי, אני יוצר שיקוי קסמים". בתיאטרליות סידר לפניו את ארבע הכוסות בשורה. מארק ואיגור הביטו בו מופתעים, ואסילי שהתאמץ עד כה לשדר חוסר עניין נעץ בו מבט זועף. ג'ים התעלם מתגובתם. בעזרת המלקחיים הניח שתי קוביות קרח בכל כוס, מדי פעם מוודא שכולם מרוכזים בו.
"ועכשיו למרכיב הסודי", הוא אמר, הושיט יד אל תיקו ושלף בקבוק, "אוזו 12, האוזו הראשון שהועבר מחבית לבקבוק. בשנת 1880 החליטו האחים קלוויאניס שהאוזו שרקחו ונשמר בחבית מספר 12 הוא הגרסה הטובה ביותר שלהם, ומאז הוא נמכר בבקבוקים". הוא פתח את הבקבוק והחל למזוג. "האגדה מספרת שהם ערכו קודם משאל בפאב. כך או כך, הם צדקו, זה עדיין מותג האוזו מספר אחת בעולם". הכוסות הוצבו מול יושבי השולחן והנוזל בהן הלך והלבין.
"ועוד עובדה מעניינת שמתקשרת איתנו כאן – אוזו 12, אחד הסמלים של יוון, הוכן לראשונה בכלל בקונסטנטינופול, איסטנבול של היום. מה שמוכיח שגבולות וצדדים הם עניין נזיל". הוא הרים את כוסו בשמאלו, "נזדרוביה!", קרא בקול רם והאחרים חזרו אחריו בהתלהבות חלקית. ג'ים הישיר את עיניו אל ואסילי, שלראשונה החזיר לו מבט.
"ועכשיו ואסילי, אני יודע שלא תעשן שוב בחדר". "באמת, איך אתה יודע?", ענה ואסילי, שלגם מעט מהאוזו ולפתע נראה משועשע. ג'ים חייך והכניס את יד ימין לכיס המכנסיים. "הסיגריות שלך אצלי", אמר בחיוך רחב, שולף את קופסת הסיגריות של ואסילי ומשליך אותה לעברו. "כשיצאת לשירותים", ענה ג'ים למבט ההמום של ואסילי.
"ואני גם יודע", הוסיף ואמר, "שלמרות שקיבלת בחזרה את הסיגריות, אתה עדיין לא תעשן". הוא עצר לרגע. "המצית שלך עדיין אצלי. הרי גם חזרת מהשירותים". הוא הוציא את המצית מכיסו והשליך אותו אל ואסילי, שתפס אותו באוויר וצחק. "הייתי מספיק חכם לא לקחת את הארנק, אני יודע איפה לשים את הגבול". כולם צחקו.
"אז לכבודנו!", אמר ג'ים והפנה את כוסו לעבר איגור, ואסילי ואז לכיוונו של מארק. "ולכבוד מארק שלנו, שיודע לרקום כל כך יפה", והצביע עם הכוס אל עבר עבודת הרקמה של הנוף המושלג התלויה על הקיר. עכשיו כולם געו בצחוק. "איגור, הבמה שלך", אמר ג'ים והתיישב. איגור התאמץ להירגע מהצחוק שתקף אותו. הוא הניח את כוס האוזו ואז חיכה, כאילו ממתין שהקסם שהתחולל רגע קודם יתפוגג. "נחזור לענייננו", הוא כחכח בגרונו, מתאמץ להישמע שוב רציני.
"כמה פרטים על מר פלג", איגור השפיל מבט לקלסר שלפניו. "הוא בן שלושים ושתיים, משמש כיועץ לשר האנרגיה וזוכה להערכה רבה, נחשב לחריף ואנליטי. בדו"ח מבחני ההערכה בתהליך הקליטה למשרד האנרגיה נכתב שהוא במאיון העליון בציון האיי־קיו שלו, בעל כושר מנהיגות ועם רצון להוביל. מצד שני הוא יהיר, זקוק לחיזוקים חיוביים וגם מתקשה קצת בתקשורת בין־אישית. במבחנים עלתה שאלה של אמינות. לא הייתה להם מסקנה מובהקת ובלחץ של השר החליקו את זה".
הגברים סביבו הקשיבו בדממה, כוסות האוזו שהתרוקנו מונחות לפניהם. "הוא ממלא את התפקיד כחצי שנה", המשיך איגור, "מאז מונה אבנר ירושלמי לשר האנרגיה. לפני כן שימש כעוזר הפרלמנטרי של השר, מינוי שקיבל מיד אחרי שחזר מלימודי תואר שני בכלכלה באוניברסיטת שיקגו. הוא מתגורר בירושלים בשכונת טלביה". הוא היסס לרגע כשהגה את שם השכונה הירושלמית. "במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטה בירושלים שימש כראש תא הסטודנטים של מפלגת השלטון, בצבא היה קצין זוטר בחיל השריון, בילדותו גר עם משפחתו מספר שנים בדרום ארצות הברית ומאז הוא דובר אנגלית שוטפת". הוא עצר לרגע והביט ישירות אל ג'ים.
"אביו של דן פלג היה מהנדס בכיר בתעשייה האווירית הישראלית ופוטר בעקבות פרשת שחיתות. דן טוען ששמו של אביו שורבב לפרשה על לא עוול בכפו. האב שקע בדיכאון והסתגר בביתו, ונפטר לפני כעשור מדום לב. להבנתנו, מר פלג היה קשור מאוד לאביו והוא משוכנע שלמעשה הוא מת משברון לב. כך שמענו אותו אומר מספר פעמים לזוגתו אפילו בימים אלו, שנים אחרי שנפטר. הפרשה הותירה בדן משקעים משמעותיים. אמו בחיים, אבל סובלת מבעיות בריאות ומדמנציה מידרדרת. מאז שאביו נפטר דן דואג לה ומטפל בענייניה. יש לו אחות צעירה ממנו והם מתראים לעתים רחוקות. הוא נשוי לשירלי פלג, במקור מסיקה, והקשר ביניהם יציב, על אף שבעבר הרחוק הם נפרדו לתקופה ארוכה שהסתיימה עם פטירת האב".
איגור עצר, לגם מעט מכוס התה שלו והציץ אל ואסילי, שכרסם עוגייה. לאחר מכן, הוציא כמה תמונות מהקלסר ופרש אותן על השולחן. "יש בתיק צילומים מתקופות חיים שונות, של המשפחה, של האישה ושל שר האנרגיה. יש גם מפה עם מיקום הבית שלו ותסריט הדירה. אין בעיה להתקין שם האזנה ומצלמות".
איגור סגר את הקלסר ומסר אותו לג'ים. "ויש עוד פרט מאוד מעניין בתיק שעזר לנו לבחור במר פלג", הוסיף איגור, "מידע שהגיע אלינו מהמדינה שלך. אביו של מר פלג נעצר אצלכם בעת ששהה שם בשליחות העבודה שלו. במזכר שנכתב אחרי המעצר ציין אחד הסוכנים שלכם שדן פלג, אז ילד קטן, מסר לו מסמך שהיה מוחבא בחדרו וכך הפליל את אבא שלו. הסוכן העיד שהיה מופתע מכך שהילד עשה זאת מיוזמתו, והרגיש שניסה למצוא חן בעיניו". ג'ים הרים את גבותיו בפליאה.
"כן, מוזר", אמר איגור, מהורהר. "תוכל לעבור על החומר עד נסיעתך בחזרה. אני מבין שאתה חוזר בחמישי, בעוד יומיים. נכון?" "כן", ענה ג'ים, שכבר פתח את הקלסר והחל לרפרף על המסמכים. "סיפור מוזר, מה שציינת עכשיו על הילדות שלו. כנראה שבתוך תוכו הוא סוחב תחושת אחריות קשה אבל מעדיף להאשים את המדינה".
"חשבנו", אמר מארק, "שתוכל ליצור איתו מגע באירוע קרוב של השגרירות שלכם. החבר ויקטור לישנסקי הוא יהודי חם וציוני שמממן כנס בירושלים בנושא יחסי ישראל-ארצות הברית. יש לנו גישה לרשימת המוזמנים ולסידורי הישיבה. נוכל לדאוג שמר פלג יוזמן וכך גם מי שתרצה מהשגרירות שלכם".
"אני מכיר את הכנס", אמר ג'ים, "זה שלכם?" "בוא נאמר שאנחנו בוועדה המארגנת", חייך מארק. "טוב", אמר ואסילי באנגלית וסימן לאיגור, שקם מיד. שניהם הקיפו את השולחן, הפעם מצידו של מארק. לפני שיצאו הושיט ואסילי יד אל ג'ים וחייך. "שיהיה בהצלחה", אמר במבטא איום. ג'ים לחץ את היד ואז משך את ואסילי לחיבוק. "שמחתי להכיר", ואחרי שנפרדו מהחיבוק הרים את ידיו ואמר, "לא לקחתי כלום", וכולם צחקו.
הספר "ריקוד מלחמה" ראה אור ביצירה עברית
