הזמרת הוותיקה והמוערכת רינת גבאי הייתה בכותרות בתקופה האחרונה בנושאים אישיים דווקא, על רקע הליך גירושים ארוך וקשה שעברה, והזוגיות החדשה שמצאה.
לאחרונה קיבלת באופן רשמי את הגט. איך את מרגישה?
"כואב לי, באמת כואב לי. אני רוצה שלכולם יהיה הכי טוב, אבל ידעתי שזה לא יכול היה להימשך יותר. זה הגיע לסוג של קצה, שבו היה עדיף לעצור. גירושים זה חורבן בית. זה לא על הדרך, לא משהו קל. היום אנשים אומרים 'מה, לא טוב? תתגרשי, הכל בסדר'. אבל גירושים הם אסון".
הכאב היה גדול במיוחד כי הייתה ביניכם אהבה אמיתית, נכון?
"ברור. הייתה אהבה כל כך גדולה וחברות אמיתית והמון שנים של רגעים הכי טובים בעולם. אבל אני מבינה שאלה דברים ששייכים באמת לנשמה ולנפש ולילדות ולהמשך המסע".
איך התמודדת בתקופה הראשונה שאחרי הפרידה?
"אחרי שהיית במערכת זוגית שהייתה אינטנסיבית לטוב ולרע, ופתאום יצאת ממנה, צריך למצוא את הכוחות להתמודד. הלכתי לקברי צדיקים, ישנתי שם בלילות. לקחתי גיטרה וניגנתי".
לא מסוכן, לישון לבד בקברי צדיקים?
"אני גם מוּכרת, אז מן הסתם עברתי משהו לא פשוט. אני יכולה לעשות סרטון וחיוך, זה סבבה, אני פה, זמינה לעם ישראל בכל שעה. אבל הייתי חייבת רגע ללכת, להיות לבד בקברים. הייתי אצל יהודה בן יעקב ביהוד, והאנשים שגרים שם היו פשוט הכי מקסימים בעולם".
הריקוד הוא ריפוי
על ההיכרות עם בן הזוג החדש, מושיקו, היא אומרת: "זה סיפור מדהים. מושיקו, אחרי 7 באוקטובר, החליט על פי הנחיית הרב שלו שהוא נכנס למסיבות טבע ופותח שם דוכן תפילין. לא הכרתי אותו אז. התפללתי שיהיה לי בחור שגם ידע מה זו שליחות, שתהיה לו ערכיות לשליחות. שלא יחשוב שזה רק קריירה".
יש פער גילים משמעותי ביניכם.
"כן, 17 שנה, הוא בן 35. אבל הוא נשמה עתיקת יומין. כשאני שואלת אותו על ילדים, הוא אומר 'הילדים שלך זה הילדים שלי, ילדי ישראל זה הילדים שלי'".
איך המשפחה שלו קיבלה אותך?
"המשפחה שלו מהממת. דווקא אמא שלו מבסוטית עליי טילים. אם אני אהיה בקשר עם מושיקו או לא, עם אמא מרים אני שומרת על קשר כי זה אהבה בלב. היא צדיקה, היא קדושה".
היחסים עם בעלך לשעבר, דורון, איך הם היום?
"אין קשר. היו כמה חזרות שעשינו יחד בהפקה האחרונה, ובשביל הבת שלי נועה, שאמרה לי 'אמא, אין לי ציפיות שתחזרו או משהו כזה, אבל אני מבקשת שתהיו בהרמוניה', והמילה הרמוניה נחרתה לי באותיות של זהב. אבל כשנכנסנו לחזרות, חטפתי פוסט־טראומה קטנה ופתאום לקחתי רוורס בעל כורחי".
אם הוא יבוא מחר ויגיד "טעיתי, בואי נחזור"?
"לא. אני לא אגיד לו, אני אשלח לו וואטסאפ שזה כבר לא רלוונטי. אני כבר באמת במסע האישי, פרשתי כנפיים למחוזות חדשים".
בואי נדבר על מסיבות הטבע. זה היה שינוי די דרמטי בחייך.
"כן, וזה היה מאוד קשה בהתחלה. הריקוד הוא ריפוי. זה ריקוד פנימי, אחרי 12 שעות שאנדורפינים וסרוטונין מופרשים במוח. זה ריקוד מרפא. אין שם פריצות, לא פגשתי הוללות, לא פגשתי פרחיאדה, לא פגשתי משהו זול. פגשתי את הריקוד המרפא".
וכל זה התחיל בגלל מושיקו?
"כן, כשמושיקו אמר לי בפעם הראשונה 'בואי איתי לשליחות', וראיתי בפעם הראשונה מה זה מסיבת טבע, קיבלתי אהבה שכאילו לא תיארתי לעצמי. הילדים האלה גדלו עליי".
יש סיפור מדהים שקרה לך עם יעל פוליאקוב.
"כן, חלמתי על פולי מהגששים. הוא בא אליי בחלום ואמר שהוא רוצה להופיע. הוא הראה לי מסדרון, והוא נשכב בתוכו, ופתאום הגיעו רגליים ענקיות ודרכו עליו. התעוררתי מזועזעת והרגשתי שאני חייבת להעביר את המסר ליעל".
איך היא הגיבה?
"התקשרתי אליה, ותוך שלוש שניות היא חזרה אליי. כשסיפרתי לה על המסדרון והרגליים, נעתקה נשימתה. התברר שהייתה תמונה של פולי במסדרון, בבית של אמא שלה, שיעל לא יכלה לסבול. היא התחננה בפני אמא שלה להוריד את התמונה, אבל אמא שלה סירבה. בסוף, בזכות החלום, הורידו את התמונה".
זה לא נגמר שם, נכון?
"לא. שבע שנים אחר כך, כשיעל עבדה על הסדרה 'הפוליאקובים', היא החליטה ללכת לקבר של בבא סאלי לבקש סליחה על סצנה בעייתית שצולמה ב'הכל דבש' עם תמונה שלו ברקע. זה היה מסע מדהים שעשינו יחד. מאז נפתחו לה דלתות, היא חזרה לתקשורת, ילדה ילדים, והיום היא כבר לא ציניקנית כמו פעם. היא מגיעה איתי לחברון ולקבר רבי שמעון".
מה את מאחלת לעצמך להמשך?
"שיהיה עולם שכולו אהבה. באמת. שנדע לאהוב את הזכות לחיות, לאהוב את החיים, לאהוב את השם, לאהוב את הרגע. פשוט לאהוב. אהבה זה הסוד. ברמה האישית, שנדע לאהוב את עצמנו בשלמות, ושנדע למחול בשלמות, ושנדע לחמול בשלמות, ושנדע להתחדש בשלמות".
איך התקופה הקשה השפיעה על האמונה שלך?
"האמונה לא נשברת, האמונה מתחזקת. כל מה שאני עוברת רק מעצים את האמונה. אני יודעת שגם אם עברנו קשיים, אז זה בגלל שהיינו צריכים לעבור אותם. זה תיקונים בנפש".
בגיל 50, אחרי שבנית מפעל מפואר, פתאום הכל התהפך. איך התמודדת?
"תראה, בתור בת ישראל, יהודייה אמיתית ואוהבת את היהדות, את התורה, את הקדושה, את העם שלי באשר הוא – כל נפש ונשמה מבחינתי הן העולם האמיתי ואני אוהבת אותן. את ה'למה למה' אני מפנה אל אלוהים לפעמים, כשאני בקרחנה של הבאסה, כשכבר קשה לי ואני באמת זועקת לישועה ולהמתקה. אבל אני יודעת שכשמישהו מושלם עושה – לטובה הוא עושה".
תפקיד ומשמעות
איך הגעת להחלטה לנסות זוגיות חדשה?
"הישועה שלי התחילה מזה שבאמת ידעתי שאני זוגית. אחרי 26 שנה של זוגיות אני לא מצליחה ללמוד לחיות עם עצמי לבד, ואני לא מתביישת לבוא ולהגיד את זה. הבדידות היא נוראית, המקום הזה מפחיד, הוא הכי מסוכן לי".
מה חיפשת בזוגיות החדשה?
"חיפשתי חבר לחיים. חבר שישתלב איתי, ושיהיה בעל מידות יקרות ערך כדי לראות את הפנימיות. חבר שיבין את עולם המושגים שלי, את השפה שלי, יבין את עולם הערכים שלי. ושהוא יידלק עליי ויאהב אותי בגלל רינת, לא בגלל שאני רינת גבאי".
ספרי על המפגש הראשון עם מושיקו.
"זה היה בבית של אמא שלי. חבר טוב שלנו ביקש לעשות את השבת אצלי. ביקשתי מאמא שלי רשות, הסברתי לה שיש לי חברים מקברי צדיקים, שאלה אחים שלי. היא הסכימה מיד. החבר הגיע עם מושיקו, שבא ישר ממסיבת טבע".
איך התפתח הקשר?
"בהתחלה היינו בקטע של ידידים. רק מדי פעם הייתי מברכת אותו בוואטסאפ 'שיהיה לך ברכה והצלחה, ושתקדש שם שמיים'. ואז נסעתי לאומן, והבת שלי שירי אמרה לי 'אמא, הפעם את הולכת לרבי נחמן'. כשיצאתי משם, פתאום אמרתי 'אה, וגם תברך את המושיקו הזה'".
מה קרה אחרי אומן?
"כשחזרתי לארץ נכנסנו להפקה של 'גיבורי האור'. היה לי קשה מאוד לעשות את ההפקה הזאת, זה היה עם הגרוש שלי, ועדיין הייתי מאוד אמוציונלית ומאוד כואבת. ואז קיבלתי וואטסאפ ממושיקו, ומאותו ערב חזרתי עם חבר טוב".
את רואה עתיד משותף?
"אני מאוהבת במושיקו, אבל אני יותר יכולה להגיד לך שזכיתי בחבר הכי טוב שלי. הוא יכול להיות יהלום, שקט ונעים ומתוק ועדין נפש, ופתאום יוצא לו ה… אני מטורפת על הדיסוננס הזה. העתיד רחוק מאוד, אני חושבת על היום ביומו. אני אומרת תודה על החסד של מה שקיים כרגע, עצם זה שהוא קיים".
היה לך קשה עם הפרסומים בעניינך ובעניין מסיבות הטבע?
"זוועה. זה קרע אותי לגזרים. יש לי שם תכלית, להיכנס בראבק של העולם ולחבק את הילדים הפצועים האלה, לתת להם מקום, רינת פה בשבילכם. זה לא מילים באוויר. זו אהבת עולם, חיבוקים לנפש".
מה את אומרת על סמים במסיבות?
"אני סאחית לגמרי, ובמקסימום מביאה בדרינק של הסבבה. זה המקסימום של הסאטלה שאני מרשה לעצמי היום. והכל בסדר איתי. עם הפרסומים היה קשה במיוחד בגלל ההשלכות על הבנות שלי".
איך הבנות הגיבו לכל השינוי?
"זה היה מאוד לא פשוט. פתאום אמא שלהן, רינת מעולם הילדים, רינת החסודה, נכנסת לתוך רחבת ריקודים. אבל אני נותנת נוכחות של 'אני רוקדת איתכם בגובה העיניים', והריקוד הזה הוא ריקוד יקר".
איך את מתמודדת עם ביקורת?
"די, מספיק לביקורת. המדינה הזאת הכניסה את כולם לטרפת, לסירי לחץ, למלחמות ולהתנגדויות מכל כיוון. די. הריקוד והשמחה הם מהות האושר שלנו. אם תקראו בליקוטי מוהר"ן מה רבי נחמן כתב, תדעו שזו פסגת הבריאות, פסגת האושר, פסגת האהבה".
כשאת מסתכלת אחורה על התקופה, מה את רואה?
"אני רואה שכל מה שעברתי זה כדי לגלות את כל היופי הזה. פתאום גיליתי שיש לי עוד תפקיד ומשמעות. כשאנשים רואים אותי במסיבות, הם רואים את זה כאילו שהלכתי לאיבוד, כמקום נמוך. אבל מהמקום הזה צמחתי, הבנתי מי אני ומה החשיבות שלי".
את אופטימית בעניין העתיד?
"כן, אני מאמינה שגם את הפצע הכי קשה השם יכול לרפא. אנחנו ביציאה מהגלות, אנחנו בתהליך של גאולה. שלא תעזי לראות בעין שמאל, תמיד תראי בעין ימין. ימין השם רוממה, ימין השם עושה חיל. אין רע יורד מן השמיים. מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה".
