קשה להתייחס למסיבת העיתונאים שערך שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשני השבוע כשריקת הפתיחה לדיוני התקציב. התכנית שהציג הייתה עמומה, מספרים מרכזיים היו חסרים, ושאלות מרכזיות נותרו לא פתורות. מה ששר האוצר כן הציג זה את תפיסתו, המבוססת על ההצעות של אנשי משרדו, לגבי האופן הנכון בו ראוי לממן את הוצאות המלחמה.
לצד רעיונות עם תועלת כלכלית נמוכה ('מלחמה בהון השחור' שנמשכת כבר עשור) או סמלית (קיצוץ שכר הבכירים) נראה שמרכז התכנית הוא בשתי הקפאות: בצד ההכנסות – הקפאת מדרגות מס ההכנסה, ובצד ההוצאות – הקפאת הקצבאות, השכר במגזר הציבורי (בהידברות עם ההסתדרות לדבריו) ועל פי פרסומים – גם שכר המינימום. הכסף הגדול נמצא באותן 'הקפאות', שהן בפועל קיצוצים שינחיתו מכה אנושה על עובדי המגזר הציבורי, ועל החלשים ביותר בחברה.
הקפאה שכולה קיצוץ: הקפאת קצבאות ושכר יוצרת את התחושה שמדובר בשמירה על המצב הקיים, אבל בפועל מדובר בקיצוץ לכל דבר ועניין: בעוד ההכנסות יקפאו, המחירים ימשיכו לעלות.
לפי תחזיות בנק ישראל, בשנת 2025 יעלו המחירים ב-2.8%. אם הקצבאות והשכר לא יגדלו, הן יישחקו בשיעור דומה: אותו סכום יוכל לקנות פחות מוצרים. בעבור החלשים ביותר – נכים, מקבלי קצבת הבטחת הכנסה ןכל מי שנסמך על קצבה לקיומו השוטף – מדובר בפגיעה אמיתית ברמת החיים: פחות מוצרים בעגלת הסופר. לכך מצטרף גם העלאה במע"מ של אחוז, שמגלחת עוד קצת מכוח הקנייה.
קיצוץ כזה גם פוגע בכלכלה. מקבלי קצבאות מוציאים בקירוב את כל כספם על צריכה. קיצוץ של 2.8% בהכנסתם יוצר קיצוץ דומה בהכנסה של כל מי שמוכר להם את מוצריו: חקלאים, בעלי עסקים, רשתות שיווק ובעצם כולם. במשרד האוצר לא מתייחסים אליהם ככה, אבל גם העניים מניעים את הכלכלה.
הקפאה שהיא העלאת מסים: מרכיב נוסף בהצעה הוא העלאת מסים, שנעשית גם היא באמצעות הקפאה. אלא שמשמעות הצעד הזה חיובית יותר: יש לו פוטנציאל פרוגרסיבי יחסית, והוא לא צפוי להרחיב פערים.
המנגנון באמצעות הקפאה הופכת להעלאה הוא קצת מורכב: מערכת מס ההכנסה בישראל מבוססת על מדרגות – ככל שהמדרגה גבוהה יותר שיעור המס שמשלמים גבוהה יותר. כדי להדביק את קצב עליית השכר, המדרגות צמודות לשכר הממוצע. בהתחשב בכך שרוב המשכורות עולות מדי שנה, הקפאת המדרגות משמעותה שחלק גדול יותר מהשכר ימוסה בשיעור גדול יותר.
בשונה מעליית המע"מ שפוגעת בעניים יותר, העלאה עקיפה של מס ההכנסה פוגעת בכל אחד בהתאם להכנסתו. החלשים ביותר שנמצאים מתחת למדרגת המס התחתונה לא יפגעו מהמהלך.
המכה הכפולה למגזר הציבורי: במסיבת העיתונאים אמר שר האוצר שהוא מקווה גם להביא להקפאת שכר למגזר הציבורי – כלומר הקפאה של הסכם המסגרת שנחתם לפני קצת יותר משנה.
מדובר בהצעה בעייתית מאד: הסכם המסגרת נחתם לאחר תקופה ארוכה ללא הסכם, במהלכה שכר העובדים נשחק בפועל, בתקופה של אינפלציה גבוהה. לטובת מימון המלחמה העובדים אף ויתרו על יום הבראה – החלטה עם מחיר כלכלי נוסף.
ומעל לכל, אין צדק בהטלת מכה כפולה רק על המגזר הציבורי: גם העלאת מסים (באמצעות הקפאת מדרגות המס), וגם הקפאת שכר. בעוד את העלאת המסים אפשר להצדיק כשוויון בנטל, הקפאת השכר היא הטלת מס מיוחד על עובדים בגלל שבחרו לעבוד בשירות המדינה.
במסיבת העיתונאים תיאר סמוטריץ' את התגייסותם האדירה של עובדי המגזר הציבור במהלך המלחמה. כדאי אולי להזכיר לשר האוצר שהשחיקה בשכר בשנים האחרונה הקשתה מאד על גיוס עובדים חדשים. האם זה הזמן לתת להם פחות, ולקחת מהם יותר?
יש חלופות
למרות שמרבית הפרשנים הכלכליים ממהרים לשבח את סמוטריץ' על מוכנותו ל"החלטות כואבות", להצעת האוצר יש חלופות. ראשית, ההחלטה לחזור ליחס חוב תוצר יורד כל כך מהר אינה מחויבת המציאות. באמצע מלחמה אפשר להכיל שנה נוספת של גרעון גדול יותר מ-4%. כפי שסמוטריץ' עצמו אמר, אין סיבה להתרגש כל כך מחברות דירוג האשראי. אם ממש דואגים ליחס החוב תוצר אפשר גם לטפל ברצינות בצד השני של המשוואה – התוצר – על ידי חיזוק מנועי צמיחה.
גם כדי לעלות את הכנסות המדינה יש חלופות: אפשר להעלות את מס החברות, לקצץ בהטבות המס להם זוכים תאגידים גדולים, להגדיל מיסוי על הון ונכסים ועוד. כל שצריך הוא לקבוע כלל מוסרי פשוט: לא לפגוע בחלשים ביותר במהלך מלחמה.
