״לשנה הבאה בניר עוז הבנויה״, קרא יובל בזר, בן קיבוץ ניר עוז, בסיומו של טקס הזיכרון והמחאה לציון טבח 7 באוקטובר שהתקיים בבית העלמין בקיבוץ, במקום שהפך לסמל ההפקרה והאסון.
מאות חברות וחברי הקיבוץ, שאחד מכל ארבעה מתושביו נרצח או נחטף באותה שבת ו-29 מהם עדיין שבויים בעזה, פקדו את בית העלמין במלאת שנה לטבח יחד עם אורחים נוספים. באירוע נכחו גם נשיא המדינה, שגריר ארה"ב בישראל וחברי הכנסת בני גנץ וחילי טרופר. שורדות שבי, ניצולי אותו יום ומשפחות שכולות – כל אחד בקיבוץ הדרומי חווה על בשרו את מאורעות 7 באוקטובר 2023.
הטקס החל בתיאור אותו יום ב-6 בבוקר, ״גן העדן שלנו 99 אחוז מהזמן, תכף נפתחים שערי הגיהינום״, תיארה בקול רועד חברת הקיבוץ רננה גומא, אימם של אור ויגיל יעקב שנחטפו לעזה ושבו בעסקה.
שלוש קבוצות אוזכרו שוב ושוב בטקס: חברי הקיבוץ שנרצחו ונטמנו באדמתו, אלו שנרצחו ונחטפו ואלו שנחטפו ועדיין בחיים. עינב צנגאוקר, אימו של מתן ששבוי בעזה, ואילנה בת זוגו, עמדו בשולי הטקס.
כשהזמרת איה כורם שרה את השיר 'רקמה אנושית אחת', עומס הסמלים וכובד היום הכריעו את רוב הקהל. איילה מצגר, ממובילות המחאה נגד מדיניות ההפקרה של החטופים, נשברה. תמי מצגר, שורדת שבי שבעלה נרצח ומוותיקות הקיבוץ, פרשה הצידה אל החצבים, שמעתה ועד עולם יבשרו על בואו של יום השנה הזה.
חצבים בניר עוז (צילום: יהל פרג')
"חייתי בקיבוץ הזה 23 שנים מאושרות", אמר בזר, "ועוד יומיים מזעזעים. תזכרו גם את השנים ולא רק את היומיים", ביקש בזר מהקהל, מחברי ניר עוז שבחרו לא לשוב אליו, וגם מאיתנו.
