תנו לגדל בשקט: מה עושים עם ברוני ג`יימס?

אם דג זהב התגלה לג`ייג`יי רדיק בחלומו בלילה האחרון לפני משחק הפתיחה נגד מינסוטה, כנראה שהמאמן החדש של הלייקרס היה מוותר על כמה משאלות, ומסתפק באחת. "דג יקר", היה מבקש רדיק, "תן לי חמש דקות של גארבג` טיים. סבבה אם נוביל ב-20, אבל אתה יודע מה, גם אם נהיה במינוס 20 אני מוכן לחיות עם העניין, חד פעמית. תן לי את האפשרות להכניס את ברוני ג`יימס כאשר לברון עדיין על הפרקט, אפילו לדקה וחצי. המצלמות יתקתקו, המקלדות ישקשקו, הגרפיקות יופיעו על המסך. נעשה היסטוריה, ובעיקר – נגמור עם זה".

באותו רגע יעלו לראשונה אב ובנו יחד על פרקט במשחק NBA. אם זה לא יקרה הלילה, אולי במשחק הבא, ואם גם הוא יהיה צמוד, אז באחד מאלה שאחריהם. לברון ג`יימס וברוני ג`יימס ישתפו פעולה, אולי ימסרו אחד לשני במתפרצת, אולי יעשו סוויץ` על שחקן בהגנה כשלברון מחלק לילד הוראות. זה יהיה רגע מרגש, שיונצח בכל סרט היילייטס של עונת 2024/25 וישווק באינטנסיביות על ידי הליגה שמודעת לגודל המאורע. ומבחינת כדורסל נטו, אולי עדיף לכל המעורבים בדבר שהרגע הזה – כמו כל שאר דקות המשחק שיקבל ברוני במהלך העונה בלוס אנג`לס לייקרס – יהיו כמה שיותר חסרי משמעות.

ברוני ג`יימס לא באמת שייך לרמות הגבוהות כרגע. זה בסדר וזה טבעי, ואפשר להגיד זאת על רוב השחקנים שנבחרו בסוף הסיבוב השני. רק שהקרקס שמתחולל סביבו מאז שנבחר בדראפט וביתר שאת בשבועות האחרונים – כתבות שער במגזינים, כותרות בכל אתר, קליקבייטים בערימות שמזכירות מדור רכילות ממוצע – חרג מכל פרופורציה. מעולם לא הוקדשו כל כך הרבה מילים לשחקן כל כך בינוני. מעולם לא נשפכו כל כך הרבה כותרות על רוקי שנבחר בסוף הסיבוב השני. מעולם לא הוקדשו כל כך הרבה ניתוחים, לשחקן שיהיה לו כל כך מעט אימפקט. ועכשיו, כדי להתפנות לדברים שבאמת מעניינים את הלייקרס העונה כמו להיאבק על אליפות ולתת ללברון דרך מכובדת להעביר את עונתו ה-22 בליגה, נשארה להם רק דרך אחת לעצור את זה.

מי שם לב לפלוס/מינוס של קודי מרטין
מארק טוויין, הסופר האמריקאי הנודע, היה זה שטבע את המשפט "יש שלושה סוגים של שקרים – שקרים, שקרים ארורים, וסטטיסטיקות". על נכונותן של סטטיסטיקות ועל הרלוונטיות שלהן עוד אפשר להתווכח, גם לגבי מדד הפלוס/מינוס תמיד יש הסתייגויות. ובאמת שעד העונה אף אחד לא שם לב לסטטיסטיקות פלוס/מינוס של קדם-עונה, התקופה בה קבוצות NBA מעלות הרכבים משניים ושחקני ג`י-ליג, ופוגשות יריבות כמו מכבי רעננה או ניו זילנד ברייקרס, עד שנתון אחד שירת את הסיקור התקשורתי. ברוני ג`יימס, כך הובלט, מחזיק בפלוס/מינוס הכי גרוע מבין כל שחקני ה-NBA בקדם עונה! 

את הקדם-עונה כולה הוא סיים במקום השלישי מהסוף, אגב (מינוס 60); חבריו ללייקרס ג`יילן הוד שיפינו ומקסוול לואיס סיימו עם מינוס 64. בעונת 2021/22 איש לא דיבר על כך שדבונטה גרהאם, שחקן עם קריירה נחמדה בליגה, החזיק בנתון הפלוס/מינוס הכי גרוע בקדם-עונה (מינוס 71); קודי מרטין משארלוט, שחקן ספסל סביר לגמרי, הוביל מלמטה את הליגה ב-2020/21. עמוק בתחתית היה אפשר למצוא בשנים האחרונות גם אולסטארס ושחקנים מכובדים כמו טריי יאנג, דיארון פוקס, בויאן בוגדנוביץ`, יונאס ואלנצ`ונאס, מייק קונלי, דיאנג`לו ראסל ויוסוף נורקיץ`. ובכללי, משחקי הכנה תכליתם פשוט להכין את הקבוצות לעונה, לבדוק מה עובד ומה לא, בלי השלכות מרחיקות לכת על כלום. יש סיבה שהרקורד בהם נמחק מהזיכרון כמו אחרי מפגש עם ה-Neuralyzer של וויל סמית` בסרטי "גברים בשחור".

 

Bronny James has the LOWEST +/- of ALL preseason players (-40) pic.twitter.com/LjnZucjpQq

— BricksCenter (@BricksCenter) October 11, 2024

 

מה שכן צריך היה לצוד את תשומת הלב של הלייקרס היה עניין אחר. ברוני, כשעלה לשחק בהתחלה מול כוכבים ושחקנים אחרים, נראה לא קשור לאירוע. סוג של ארנב מבוהל מול פנסי מכונית. אחוזי שדה גרועים, איבודי כדור מביכים, יותר מדי עבירות ושחקנים שבורחים לו בהגנה. אלה היו חדשות נהדרות, אם אתם מקבלי ההחלטות של הלייקרס: הם הבהירו שאין שום סיבה לתת לו דקות משמעותיות שיכולות ללכת למישהו אחר. 

דווקא המשחק האחרון בהכנה נגד גולדן סטייט, בו חבורת שחקני ספסל וג`י-ליג במדי הלייקרס הובסו ב-58 הפרש גם כשסטף קארי ודריימונד גרין נחים באזרחי, נתן את קריאת הכיוון המפורשת מכולם. "לא רק הרגעים הטובים – גם הרגעים הרעים הם אבני בניין", אמר רדיק. ג`יימס נתן את משחקו הטוב ביותר מאז חתם בזהוב-סגול, עם 17 נקודות, באחוזים סבירים יותר – 7/17 מהשדה, כולל שלשה ראשונה בקדם-עונה – ו-3 חטיפות. "זו היתה הרגשה נהדרת, לצאת למגרש ולא לחשוב יותר מדי, פשוט לשחק", סיכם: "זה נותן לי קצת יותר ביטחון בכניסה לעונה הזו, גם אם לא אהיה ברוטציה, אולי לא אשחק, אולי אסתפק באימונים, אולי ליגת הפיתוח. אני מרגיש שהביטחון זה החלק הגדול ביותר כאן".

כשתהיה גדול תהיה אלכס קארוסו?
כשאתה לברון ג`יימס, עם שידורים ארציים עוד בתיכון, בחירה 1 בדראפט וכינוי כמו "The Chosen One", אף אחד לא נותן לך מאה ימי חסד לצבור בהם ביטחון. לברון, שהגיע ממשפחה חד-הורית באקרון, אוהיו, בה אף אחד אפילו לא הלך ללימודים אקדמיים, סיפר ב"סטארטינג 5" של נטפליקס שהחוזה הראשון שעליו חתם היה הגדול מכולם, בגלל היציבות הכלכלית שהביא עמו. אצל ברוני אין את הבעיות האלה. הוא גדל בחדרי ההלבשה ועל הפרקט עם אביו, מתחכך בכל האליטה הכדורסלנית שאפשר לבקש, מקבל כל ציוד שירצה. 

אולי, באיזשהו מקום, עול הציפיות הזה אינו הוגן, ואנשים נהנים לבנות ציפיות לא הגיוניות כדי לראות את הילד מתרסק? מספר דו ספרתי של שחקני NBA כיום ממשיכים את ההורים שלהם, כולל כאלה שעשו קריירות היכל תהילה כמו דומנטאס סאבוניס וטימי הרדאוויי ג`וניור. חלקם, כמו במקרה של סטף קארי וקליי תומפסון, ג`ארן ג`קסון ג`וניור, ג`בארי סמית` ג`וניור ואפילו הנבחר הראשון הטרי בדראפט זאכרי ריזאשה, גם בדרך לקריירה טובה יותר משל ההורים. לברון, מכל בחינה שהיא, הוא אחד השחקנים הגדולים אי פעם. לצפות שהילד אפילו יתקרב אליו – וזה, אגב, כנראה הבן הפחות מוכשר שלו – זה מה שבאמת, בפרפראזה על המשפט של אחד המנג`רים בכתבתו של בקסטר הולמס ב-ESPN, מעיד אותו מראש לכישלון.

והילד, ייאמר לזכותו, כן מנסה לבנות את עצמו כאדם אחר. הוא התרגל לשאלות על האבא, אבל לא מנסה להשוות את עצמו אליו. את מספר הגופיה הוא בחר בלי קשר למורשת המשפחתית, והלך על 9 כדי להוקיר את זכרו של הראפר Juice WRLD (שהבליט את המספר 999 כהיפוכו של 666 – "לקחת כל דבר שלילי ולהפוך אותו לחיובי"). "ברור שיש כמות עצומה של לחץ", אמר ברוני עוד כשהוצג בלייקרס, "כבר ראיתי את זה ברשתות החברתיות וברשת, שמדברים על כך שלא מגיעה לי הזדמנות. אני מתמודד עם זה כל חיי, כך שזה לא באמת שונה. רק הווליום גבוה יותר".

אפילו אם יתפתח למי שהוא חולם להיות, זה יהיה סוג שחקן שונה בתכלית מהאבא. מג`יק ג`ונסון הזכיר את אלכס קארוסו וזו התקרה, במקרה הכי טוב, של הילד. בערך השחקן ה-60-70 בטיבו בליגה (בהתחשב ביכולתו היום, אגב – זה יהיה אדיר, ולא בצחוק, אם יגיע לשם). אין לו את הגובה (1.88), המאסה, יכולת המסירה או הקליעה של אבא. בחלק מהפרמטרים האלה הוא כיום מתחת לממוצע, שלא לומר הרבה מתחת לממוצע, בליגה. על הגובה הוא לא יכול לעבוד, על השאר כן. יש לו אתלטיות וכמה גנים טובים, ובתקווה גם חוסן מנטלי שימנע ממנו להתרסק. אבא שלו נכנס לליגה כשחקן פוסט-אפ בינוני בלי יד לשלוש, ובלי המעבד המשוכלל שיש לו בראש היום. אלה דברים שמגיעים עם ניסיון והרבה מאמץ ועבודה קשה. הם בונים את הביטחון, והביטחון בונה את השחקן.

 

Basketball fans, Bronny James is in good hands with the Lakers, who are great with developing talent. Two names that I can name recently that I’ve seen firsthand are Alex Caruso and Austin Reaves, who both are starters in the league today. Bronny will be next.

— Earvin Magic Johnson (@MagicJohnson) October 20, 2024

 

קרבות בווילמינגטון, פוסטרים בסו פולס
חוץ מביטחון, היה עוד משהו שברוני אמר שצריך לשים אליו לב: "זו היתה הרגשה נהדרת, לצאת למגרש ולא לחשוב יותר מדי". אתה יכול לא לחשוב יותר מדי רק כשאין ממך ציפיות או כשאין השלכות לטעויות שלך. במשחקי טרום עונה, למשל, או כשמצפים ממך לחטוף בראש. זה לא מצב שצריך להתרגל אליו אם אתה רוצה לשחק ברמות הגבוהות – שם היריבות והמאמנים מכריחים אותך לחשוב ולצאת מהקופסה – אבל זה כן מיינדסט לגיטימי כשאתה יודע כמה דרך יש עוד לפניך. 

הדקות המשותפות עם לברון חשובות, כי אחריהן תבוא עוד עונה ארוכה, ואת רובה ברוני יעביר בליגת הפיתוח ובאימונים מפרכים. התקשורת שתתרגל בשלב מסוים לא להתעניין בשלומו בחדר ההלבשה של הלייקרס, תצטרך לעקוב אחריו לערי הספר בהן משחקות קבוצות הליגה: לאולם בן 2,500 המקומות בווילמינגטון, דלאוור, לאולם בן 3,500 המקומות בקולג` פארק, ג`ורג`יה, לסנפורד פנטגון בן 3,250 המקומות בסו פולס, איווה, לפריסקו ואדינבורג בטקסס, למקסיקו סיטי. בזמן שהסדרה התיעודית של נטפליקס חושפת את החיים היומיומיים, ה-Dog Days של עונת ה-NBA, אלה שבהם לילה קודם הטבעת למישהו על הראש ולמחרת אתה לא מצליח לרדת במדרגות באופן עצמוני – היא מתמקדת בכוכבים, ומוותרת באופן טבעי על כל החלק שבדרך למעמד הזה.

הלייקרס לא עשו הקיץ שום רכש – אגב, כתוצאה מפעולת ההסחה המוצלחת ששמה ברוני, לא כתבנו עד עכשיו מילה על הרוקי מהסיבוב הראשון דלטון קנקט, שקלע 35 נקודות במשחק אימון נגד פניקס – אבל שם מעניין אחד שכן הביאו הוא בו לווסק. אל תטרחו לחפש אותו בסגל. הוא בן 33, והובא מהקליפרס אחרי שצבר שם מוניטין של מאמן פיתוח שחקנים מצוין כדי לפקד על פיתוח השחקנים בלייקרס. עוד ממסיבת העיתונאים בה הוצג כמאמן, לפני הדראפט, הדגיש רדיק את החשיבות בפיתוח. לווסק יצטרך לשבת לברוני, מקסוול לואיס והוד שיפינו על הצוואר. בקליפרס קראו "Stay Ready Games" למשחקים שערך באימון לשחקנים שלא מקבלים דקות. ברוני יצטרך להתכונן לזה, ויהיה חייב לנצל הזדמנויות שיקבל במקום שאליו הוא שייך באמת כיום: הג`י-ליג.

ברוני, אם ירצה ואם לא, יכול להפוך לנער הפוסטר של ליגת הפיתוח, לאיש שיפנה זרקור אל המקומות הפחות נוצצים. אלה שבהם "ההוא ששיחק לפני 3 שנים עם ההם בגמר האזורי ודווקא היה לא רע, לא?", משתף פעולה עם "הגארד שהיה כיף לראות בליגת הקיץ אבל כולנו יודעים שהוא נמוך ורזה מדי", ושניהם רצים למתפרצת מול "הזר שהיה לפני שנתיים בגלבוע, קיבל חוזה בשארלוט למחנה האימונים, ונחתך". כל אלה נמצאים בליגת הפיתוח לא כדי להתעשר ממשכורת עתק של כ-40 אלף דולר ל-5-6 חודשים (חוץ מהשחקנים על חוזים דו-כיווניים, שמרוויחים כמה מאות אלפים), אלא כדי לשמור על עצמם תחת עיני הסקאוטים, מחכים להזדמנות שנייה, או שלישית, או רביעית. ועבור רבים מהם היא לעולם לא תגיע.

ושם, אגב, לא יהיה לו הרבה יותר כיף. כשמצלמות טלוויזיה באיזור, אתה רוצה להיות זה שמטביע על ברוני. כשהסקאוטים באים והקהל ממלא את האולם הקטן, זו הזדמנות מצוינת לקבוע שיא קריירה בשלשות. אבל זו הדרך שהילד יצטרך לעבור כדי להצדיק את החוזה המובטח לארבע עונות וכן, גם את שם המשפחה המחייב וכל מה שמגיע איתו. זה לא חוזה שפוגע בלייקרס; הוא הכי מינימלי שיש, ואף חוזה של השחקן ה-15 בטיבו בקבוצה לא באמת פוגע בך. זה רק נותן לג`יימס ג`וניור את כל הזמן שבעולם להתפתח למשהו שיכול לשרוד ברוטציה של קבוצת NBA. והמשימה הזו, כשמסתכלים שנים קדימה – מצטער לאכזב את כל תולי הציפיות המופרזות – כבר הרבה יותר אפשרית.