הקהילה היהודית בפרנקפורט – תעודת זהות
נוסדה: המאה השתים עשרה
גודל קהילה ערב מלחמת העולם השנייה: 30,000
מספר נרצחים: 15,000
גודל הקהילה כיום: 6,500 לערך
מימי הביניים ועד השנים הנאציות, שגשגו החיים היהודיים בפרנקפורט. לאחר שנת 1945, מיהרה הקהילה היהודית לבסס מוניטין מרחיק לכת, וכיום מהווה חלק בלתי נפרד מקהילת העיר.
החיים היהודיים בפרנקפורט התחילו במאה השתים עשרה, כאשר הקהילה היהודית הראשונה התיישבה באזור שסביבו ניצבת הקתדרלה כיום. אך הפוגרומים של השנים 1241 ו-1349, שמו קץ לתקופה זו של החיים היהודיים בעיר. בשנת 1360 חזרו משפחות יהודיות, כאשר קוד המגורים היהודי (Stättigkeit) העניק להם שוב את הזכות להתיישב בעיר.
בשנת 1464 הוקצה ליהודים אזור בקצה העיר, שם עלה לקרקע בשלב מאוחר יותר הגטו של פרנקפורט. למעט מרד פטמילך, שארך כשנתיים בין 1614 ל-1616, היה המקום שבו נשארו יהודי העיר עד לשחרור. בשנת 1846 זכו היהודים לשוויון זכויות והועברו בהדרגה לאזורים אחרים בפרנקפורט.
עד שנת 1933 מנתה הקהילה היהודית בפרנקפורט יותר מ-30,000 חברים. בשנת 1804 נוסד בית הספר החדש לפילנתרופין, והקהילה היהודית בפרנקפורט הפכה למרכז של רפורמה דתית.
רבים מחברי הקהילה היהודית לקחו על עצמם תפקידים בולטים בחיים התרבותיים והפוליטיים של פרנקפורט, עם מוסדות רבים שצמחו מקרנות יהודיות או שהוקמו על ידי אזרחים יהודים, כמו אוניברסיטת יוהן וולפגנג פון גתה, ועיתון פרנקפורטר צייטונג – קודמו של פרנקפורטר אלגמיין צייטונג.
פרנקפורט שימשה גם ביתם של כמה רבנים מפורסמים של הקבוצות הדתיות השונות, ביניהם שמשון רפאל הירש, מרקוס הורוביץ, נחמיה אנטון נובל, סיזר זליגמן וגיאורג זלצברגר.
במהלך שתים עשרה שנות השלטון הנאצי, נמחקו החיים היהודיים בפרנקפורט. רבים מבני הקהילה הצליחו לעזוב את גרמניה בזמן, אך כ-12,000 מיהודי פרנקפורט נרצחו במחנות ההשמדה.
לידתה מחדש של הקהילה
ב-29 במרץ 1945 שחרר צבא ארה"ב את פרנקפורט. ביולי של אותה שנה הוזמן הרב ד"ר לאופולד נויהאוס, שחזר מהמחנה בטרזינשטט, על ידי ממשלת ארה"ב להקים קהילה יהודית. לאחר שנות הנאצים, נותרו בפרנקפורט רק מעט יהודים, רובם ניצולי שואה פולנים, שהפכו לכמה מאבות הקהילה היהודית של העיר כיום, ושוכנו בתחילה במחנות עקורים, כמו זה שליד פרנקפורט, בצייסהיים.
בינואר 1947 בחרה הקהילה היהודית בפרנקפורט את הוועד המנהל הסדיר הראשון שלה, ובפברואר 1948, הוא קבע את החוקים הראשונים שלו לאחר המלחמה, ועד 1949 הוא הפך לגוף ציבורי המונה כ-800 חברים.
בשנת 1956 הקהילה היהודית גדלה עוד יותר, כאשר המרד בהונגריה הביא ניצולים מרומניה והונגריה. מהגרים נוספים הגיעו ב-1968, לאחר האביב של פראג ועימותים אנטישמיים בצ'כוסלובקיה לשעבר ובפולין. הקהילה גם קיבלה את פניהם של ישראלים רבים.
באמצע שנות ה-80 הקהילה היהודית בגרמניה – כולל זו של פרנקפורט – חיה עם מה שהיה ידוע כ"מטען ארוז". האוכלוסייה עמדה בקיפאון בסביבות 35,000 יהודים במדינה, עם 4,500 בפרנקפורט. אולם לאחר 1989, גדלה האוכלוסייה היהודית ברפובליקה הפדרלית של גרמניה יותר מפי שלושה, כאשר אלה מברית המועצות לשעבר הורשו לעזוב את המדינה. כיום, הקהילה היהודית של פרנקפורט מונה כמעט 6500 אנשים.
הקהילה היהודית בפרנקפורט כיום
פרנקפורט התפתחה לא רק למודל של אינטגרציה אלא גם לקהילה מאוחדת בעלת מעמד למופת. חבריו מייצגים את כל הקשת הדתית, ומאז אוקטובר 2007 מציע בית הכנסת ב- Freiherr-vom-Stein-Straße שירותים דתיים אורתודוקסים וליברלים כאחד. פרנקפורט גם מנהלת מניין שוויוני. כיום, הקהילה היהודית בפרנקפורט היא אחת הקהילות היהודיות הצעירות בגרמניה.
רב הקהילה
הרב אביחי אפל נולד בירושלים וגדל בפתח תקווה. למד בישיבת נחלים אצל הרב בגד שהיה חבר כנסת אצל גנדי, ואחר כך למד במרכז הרב בקדומים ובמכון מאיר באפרת. לאחר מכן שירת בצבא בחיל בשריון,אך לאחר מספר חודשים, הרב נפצע והצטרף לחיל החינוך, כאשר במקביל היה בשליחות, והתבקש לטוס לחודשיים לבלרוס לעשות שם הלילות הסדרים.
כשהרב היה שם, נאבד לו כרטיס הטיסה חזרה ארצה, אז נשאר עוד חצי שנה במדינה. בחצי השנה למד הרבה מאוד על הציבור, וגם השתדל לעשות הרבה עם הנוער בבלרוס. תוך כדי קיים מחנות קיץ בבלרוס ובאוקראינה, שם הכיר את אשתו, בלהה, שבאה עם הצוות של המדריכים מהארץ.
אחר החתונה והחזרה לארץ יצא הרב אפל לשליחות במוסקבה, שם עבד תחת הרב פנחס גולדשמידט – נשיא ועידת רבני אירופה. הרב גם יצא לשליחות מטעם הסוכנות היהודית ברוסטוב כשליח נוער וסטודנטים .
רגע לפני חזרתו ארצה פנו אליו מגרמניה, היה שם יהודי בשם בני בלוך, זכרונו לברכה, שהיה אדם מאוד מיוחד, והוא אמר שהוא מחפש רבנים דוברי רוסית, וזה התאים. הוא אמר כן תבואו לחודשיים, ולאחר החודשיים האלה, בעצם כבר מעל 20 שנים שהרב נמצא בגרמניה.
בהתחלה היה בברלין כאחראי של שליחים יהודים שהגיעו מטעם בני עקיבא, שהיו עושים פעילות יהודיות בעיר. לאחר מכן, הרב עבר לדורטמנד, שם התגוררו כ-4000 יהודים יוצאי רוסיה. הרב היה שם 12 שנים ועזר להקים בקהילה חנות כשרה, ומערכת בית ספר יהודי שבו הילדים לומדים בבית ספר רגיל ובצהרים מגיעים ללמוד יהדות. במהלך שהותו הרב גם התחיל עבודה באיגוד רבני גרמניה ופעילות בתי הדין. הרב הצטרף לועידת רבני אירופה, בשנת 2016 עבר לפרנקפורט היכן שמשרת כיום כרב הראשי של העיר.
"הקהילה בפרנקפורט הוא בין הקהילות הגדולות באירופה" אמר הרב לועידת רבני אירופה. הקהילה כוללת שני בתי ספר יהודים, 5 בתי כנסת אורתודוקסים שמפעילים תפילות בשבת, ושני בתי כנסת שמארחים תפילו על בסיס יומי. האתגרים של הקהילה כוללים גם את החינוך היהודי. לדברי הרב אין כמעט תלמוד תורה, דבר שהוא מאוד רוצה שיקרה.
החינוך היהודי שקיים בעיר מספק מענה מצוין על דעת הרב, אך דרוש חיזוק של המערכות הקיימות על מנת למשוך את כלל היהודים שבסביבה חזרה אל הדת. "זה האתגר שאני רואה כאתגר משמעותי ומרכזי בעשייה וביום יום שלי. את הסטודנטים, את הצעירים, את המבוגרות, כן, כולם" אמר הרב.
מאז השבעה באוקטובר, נערכת תפילה מיוחדת בקהילה המיועדת למדינה ולחיילים, וכן להשבת החטופים.
מאז תחילת המלחמה, שמו לב בקהילה להתגברות התנהגות אנטישמית, למרות שברובה מילולית. "הממשל והמשטרה מאוד תומכים ביהודים, ומגיבים בצורה קשה באנטישמיות. למרות זאת, חייבים להיזהר. אפילו מכתבים מהקהילה היהודית נשלחים במעטפה לבנה, ולא עם לוגו – מהפחד ששכניהם יגלו שהם יהודים" אמר.
הרב כתב מספר ספרים שטרם פורסמו, אותם מקווה לפרסם כאשר יימצא הוצאה לאור, זאת לאחר שבמהלך שנות הקורונה, פתח ערוץ יוטיוב לילדים, שדרכו סיפר סיפורי יהדות לילדים באמצעות בובות.
"ועידת רבני אירופה זה גוף מדהים שקודם כל נותן". ועידת רבני אירופה מספקת כלים רבים כגון מידע על התמודדות עם סוגיות מודרניות, קורסים לרבנים צעירים, בין אם מדובר בכנסים או בשאלות הלכתיות או אפילו סוגיות בית הדין בכל עניין.
הרב אמר כי "הועידה לוקחת את המודרנה ואת הקדמה, ואומרת לרבנים 'תשתמשו בזה, תהיו חלק מזה, אל תשארו סגורים. תלכו לפתיחות'. אני חושב שאלו שני דברים מאוד שונים, אבל הם משתלבים מכיוון שרב צריך את שניהם. הרב צריך מצד אחד לדאוג שהוא מתאים לכל העולם היהודי והרבני, ומצד שני הוא צריך לדאוג שהוא מתאים לקהילה שלו – שהוא יכול לדבר עם הקהילה שלו".
