סאלם אלאטרש אמר ל-ynet כי סירב להאמין לכך שאחיו נפל, עד שראה סרטון: "רואים שנהרג בבסיס, ואת המחבלים. יש גם סרטון מעזה". הוא שיתף כי 13 ילדיו של מוחמד חשבו שישוב בחיים, וקרא לשחרור החטופים: "כל מי שחוזר משם הוא כמו אח שלי". בני המשפחה סיפרו כי מוחמד "גיבש אותנו ודאג לכולם", וזעמו על המצב ביישובים הבדואיים: "אנחנו משרתים את המדינה, והיא הורסת בתי חיילים"
סאלם אלאטרש, אחיו של החטוף רס"ם מוחמד אלאטרש, התייחס בריאיון ל-ynet להודעה שקיבלה משפחתו לפני יומיים על כך שאחיו נהרג ב-7 באוקטובר – וגופתו מוחזקת ברצועת עזה. הוא אמר כי "חשבנו כל הזמן הזה שהוא בחיים, רק לפני יומיים קיבלנו הודעה שהוא חלל צה"ל".בהמשך הסביר אלאטרש כי סירב להאמין שאחיו נהרג, עד שראה סרטון שאישש את הדברים. "זה סרטון שהראה לי המודיעין דרך מחשב. לא שלחו לי, רק הראו. סרטון מבסיס. בסרטון רואים שהוא נהרג, רואים הכל – עם המחבלים". לדבריו, "יש גם סרטון בעזה, לא בישראל. לא נתנו לי אותו, רק הראו לי במחשב". בהמשך הסביר כי על סמך הסרטון קבעו בישראל את מותו של אחיו.
בינתיים, משפחתו של מוחמד התכנסה בשיג ביישוב שבו התגורר. סוכת אבלים מוקמת רק אחרי הקבורה, ולכן המשפחה קיבלה את המבקרים – שבאו להביע תנחומים – בשיג בסעווה. מוחמד הוא האח הבכור במשפחתו, ואביו איברהים (62) סיפר כי "כל האחריות הייתה עליו כבכור. הוא היה מגבש את כולנו". הוא הותיר אחריו 13 ילדים, הבכור בן 14, ושתי נשים.
"ב-7 באוקטובר בשעה 6:16 בבוקר ראינו אותו זמין בוואטסאפ", סיפרו קרובי משפחתו. "הוא הספיק לדבר עם אחד מבני המשפחה, אמר שיחזור אליו וזהו".
נימר אלאטרש (43), בן דודו, סיפר כי "הייתי מדבר איתו על האירועים על הגדר. הוא חשש, אבל הוא סמך על הצבא ועל הגדר, שבחיים לא יעברו אותה. סיפרו לנו שהוא היה בשטח, בדרך חזרה למוצב נחל עוז. הנמ"ר חצה לכיוון המוצב ונתקל במחבלים. בזמן הזה פרקו מהרכב, שנשאר במקום. הלוחמים נתקלו במחבלים. אני שירתי שם ומכיר את הגזרה. ב-7 באוקטובר היה גיבוש עם הבדואים. הם נפלו בקרב והתגייסו למילואים. אנחנו רוצים לחיות ולשרת את המדינה. להשתלב בחברה הישראלית".
אחיו ובן דודו של מוחמד סיפרו כי "הוא היה בחור רציני, כזה שדואג לכולם. אבא לקח את מותו בצורה קשה". האהבות הגדולות שלו היו המשפחה והסוסים: "הוא היה אוהב סוסים וגידל אותם. היה לו סוס בשם קער, שהמשמעות היא שאף אחד לא יכול לעבור אותו. הסוס לקח את האליפות של הסוסים המקומיים. בכל אירוע היינו מתייעצים איתו. הוא חסר לנו מאוד. הוא היה כל כך מיוחד. הוא נהג לתת לילדים לרכוב על הסוסים כשאפשר. הוא תמיד היה בא לפה בחופשה ומבלה עם המשפחה".
אחיו יוסוף (35) סיפר כי "אני זוכר את הרגעים בתחרות הסוסים, כשהתחרינו יחד. הייתה לו סוסה מיוחדת בשם מקיטה. היינו יושבים יחד בחווה הקטנה. הוא אהב את הספורט. כשהיה לו זמן – היה עם הסוסים. הוא רצה להקים פינת חי עם סוסים, כבשים ועיזים. מאז שהיה ילד הוא אהב בעלי חיים. החלום שלו היה להקים חוות סוסים מסודרת".
לדברי נימר, כשהיו יושבים ומדברים סיפר מוחמד על הדאגה שלו מהריסות הבתים. "הרסו לאחים שלו פה כמה סככות. זה מדאיג את כל החברה הבדואית", הסביר. "לא תמצאו פה אחד שלא הרסו לו. הרסו גם בתים של חיילים. אנחנו חיים פה וחייבים לשרת את המדינה. אבל אחת מהבעיות שפוגעות בגיוס זה ההריסות". עוד הוסיף כי "שני הבנים שלי משרתים בצבא. ממשלה אחרי ממשלה מתחלפת, כל אחד בא ומבטיח משהו – ונעלם. זו השיטה. לבדואים נמאס מההבטחות. זה עוצר את הגיוס".
בני המשפחה הביעו תקווה שכל החטופים ישוחררו, כך שאת המתים יוכלו להביא לקבורה ראויה, ואלה שנותרו בחיים יוכלו להתאחד עם משפחותיהם. "אנחנו רוצים שכל החטופים ישוחררו", סיכמו.
ב-28 במרץ שוחח אלאטרש עם שרת החוץ של בלגיה האדג'ה לביב, שסיירה בעוטף והגיעה בהמשך לשדרות. הוא אמר לה את הדברים הבאים, עוד לפני שידע על מותו של אחיו: "לפני שישחררו את אחי, אני מבקש להפעיל לחץ כדי שישחררו קודם כל את הבנות – מה שקורה להן שם זה מזעזע".
סאלם, ריגשת הרבה מאוד אנשים בפגישה עם שרת החוץ של בלגיה. "כן, נכון. זה קשה לנשים. כל המשפחות מחכות. כל אחד מחכה לבן שלו, לסבא ולסבתא שלו. צריך להפעיל לחץ לשחרר את החיים ואת הגופות. אני מבקש לשחרר את כולם. כל מי שחוזר משם אני מרגיש שזה אח שלי, כמו אח שלי שחזר".
אחיך הותיר אחריו 13 יתומים, בתו נולדה חודש לפני שנפל. איך הם מתמודדים בחודשים האלה? "זה קשה. הם חשבו שאבא שלהם יחזור. כולנו חשבנו שהוא בחיים. מה אני אגיד. יש לו גם עוד 22 אחים ואחיות. זה קשה".
אתם מגיעים ממשפחה מוסלמית. ניסית להשפיע כדי שיבינו שחמאס מחזיק גם לא-יהודים? הייתה לזה השפעה? "לא. זה לא משנה. אין דת שאומרת 'תיקח אנשים, תיקח אזרחים, תיקח חיים'. אין דבר כזה, אין דבר כזה להרוג. אין דת שאומרת דבר כזה. לא ראיתי בחיים, ולא שמעתי גם".
