מהכוכב שהיכה את כל התסריטים, דרך הילד שהפך לתגלית של נבחרת הנוער בלי ששיחק בה דקה, ועד המאמן שגרם לאוהדים להתגעגע לבורחה למה. סיפורם של אלו שדאגו שיהיה פה כדורגל, למרות הכל
ערן זהבי – סרט, אליפות: הסיבה שבסרטים יש תמיד סוף טוב, היא שזו כמיהה אנושית שהחיים לא מצליחים לספק, לכן הומצא לה תחליף סינתטי על המסך הגדול. לפחות במקרה של ערן זהבי, החיים עצמם טובים מכל סרט. שחקנים רבים במעמדו חזרו לפניו לישראל בחיפוש אחר סגירת מעגל, רק כדי לגלות שיש דברים שמוטב להשאיר בתור זיכרון. זהבי לקח את העט שלא עבד לחיים רביבו, איל ברקוביץ' ויוסי בניון, וגרם לו לכתוב מחדש.
האליפות הזאת מציבה את זהבי במרכז לא רק בגלל שהוא מלך השערים של הליגה (יחד עם דין דוד) ומלך הבישולים של מכבי ת"א, ולא רק בגלל שמתוקף המשקל הסגולי והמקצועי שלו הוא ניצב במרכז המעגל, אלא גם בגלל שבמהלכה התמודד, אולי לראשונה מאז שינה צורה והפך מקשר עם טוויסט לחלוץ שלא היה כמותו, עם אנושיותו.
לכאורה, המעצור שחווה במהלך העונה – רצף של 13 משחקי ליגה במהלכם כבש רק באחד – מפחית מערכו של זהבי. נכון יותר יהיה לומר שהוא משנה אותו. רגע לפני גיל 37, זהבי הוכיח העונה בו זמנית את הנצחיות שלו וגם את הזמניות שלו. האיש שגרם לכל להיראות קל מדי, התמודד לפתע עם קושי, ויכול היה לו. הדרך לגאולה עברה בהכרה במגבלותיו ובשינוי צורה כמעט – מדמות מיתית שספק אם מותר לערער על מעמדה גם כשזה הדבר הנכון לעשות, למי שיורד לספסל וחי עם כך שהחיים מתקיימים לרגע בלעדיו.
קונפליקטים אינם זרים לזהבי, שנדמה שהוא ניזון מביקורת וספקות, אבל זו הפעם הראשונה שבה את השאלות לא שאל העולם שבחוץ, אלא הקול שבפנים. כמו תמיד, גם כאן, זהבי אמר את המילה האחרונה. מבחינה פיזית, אם זהבי יכול להבקיע 20 שערים בגיל 36, הוא כנראה יכול להבקיע גם 17 בגיל 37. המציאות עדיין לא הציבה בפניו טיעון טוב בדבר פרישה. לפיכך, הכוח היחיד שיכול להוביל אותו לרדת מהבמה זה הוא עצמו, והפיתוי להתמסר לתזמון המושלם שבירידה מהבמה כאלוף. לא מומלץ לבנות על זה. פרישה היא כניעה בפני מגבלה, והעונה קרה בדיוק ההפך.
מסאי דגו – לא בושה להפסיד לסלבדור: מסאי דגו הפסיד לשני כוחות שהגיוני לגמרי שלא יצליח להכניע. הראשון הוא מכבי ת"א בוונדטה להשיב לעצמה את האליפות אחרי שלוש שנים, והשני הוא ברק בכר, בכיר המאמנים בישראל, שהועדף על פניו לעונה הבאה. ברגע שבו לא הצליח לנצח את הראשונה, ברור מדוע הוא לא ניצח את השני.
כך או אחרת, זו לא בושה להפסיד לסלבדור, בטח אם עד לא מזמן הפסדת להפועל עכו. דגו הוא המפסיד הגדול של העונה בגלל שהזדמנות חייו אבדה, אבל הוא המנצח הגדול שלה בגלל שכל ההזדמנויות הבאות שיקבל יהיו ראויות יותר מאלו שקיבל עד עתה. מכבי חיפה אולי לא נהייתה טובה יותר בזכות דגו (זה היה בלתי אפשרי), אבל הוא בהחלט נהיה טוב יותר בזכותה. הכדורגל הישראלי הרוויח מאמן שהוא לא ידע שהוא כמעט פיספס.
אלעד מדמון – חלאילי האלטרנטיבי: למה מטפסים על ההרים? כי הם שם. זה לא מדויק במקרה של הכדורגל הישראלי. בקיץ שעבר הוא כבש פסגות שהוא אפילו לא ידע שהן שם. חצי גמר המונדיאליטו ולאחריו העפלה למעמד זהה באליפות אירופה לנבחרות צעירות, העמיד במרכז את הכדורגלן הישראלי הצעיר ויצר ציפייה – כנראה מוגזמת – לגבי יכולותיו ומסוגלותו.
רבים מכוכבי ההישגים הללו לא הצליחו לפדות את ההמחאה שהרגליים שלהם כתבו בארגנטינה או בגיאורגיה. ענאן חלאילי התפתח לסופרסטאר אך הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. הפועל ת"א, שייחדה לכוכבי נבחרת הנוער את המקום המרכזי ביותר, התרסקה לליגה הלאומית. העונה החולפת הייתה שלב ההתפכחות מחלום הנעורים של 2023, עם יוצא דופן אחד – אלעד מדמון, שאפילו לא נמצא לו מקום בנבחרת של אופיר חיים, הוא לא סתם תגלית העונה. הוא תגלית העונה בשנה שבה חשבנו שכבר גילינו את כולם. והנה מסתבר שגם מעבר ל־20 שחקנים ששווים מדליה באליפות עולם לנוער, יש אחד שמסוגל לכבוש 12 שערי ליגה, ועוד במדי הפועל חדרה.
יוסי אבוקסיס – גמר עם הגדולות: הוא קיבל כדור מול שער ריק, ולא רק שהוא לא הבקיע – הוא כבש שער עצמי. למי ששכח, אבוקסיס מונה למאמן הפועל ת"א כשהיא במרחק שתי נקודות מהפלייאוף העליון ועשר מהקו האדום, אבל זה מילא, הוא גם החליף בתפקיד מאמן שעבד קודם לכן בליגה ג', מה שבאופן יחסי האיר אותו באור מחמיא, אחראי ומקצועי יותר.
לכאורה. אבוקסיס הצליח, בפחות משליש עונה, לרדת בליגה שאי אפשר לרדת ממנה, ולהיראות פחות מתאים למקצוע מלמה, שבעונה שעברה אימן את אינטר. אינטר עלייה. והכל לצד מוטציה סטטיסטית שאין לה כמעט אח ורע – שבעה משחקים ללא שער. רצפים שליליים ארוכים מאלו כבר נוצרו בעבר, אבל לעולם לא בראשית דרכו של מאמן חדש שמגיע למקום לא מתפקד. אלו רצפים שאמורים להוביל לפיטורים, לא להגיע בעקבות מינוי. בתוך פחות משלושה חודשים, אבוקסיס גמר את עצמו בשתי קבוצות. הוא כבר לא יכול לאמן את בית"ר, והוא כבר לא יכול לאמן את הפועל ת"א. על הדרך, קבר קבורת חמור את קלישאת ה"מאמן החדש", זה שמעצם מינויו מבטיח שינוי לפחות בטווח הזמן המיידי. זה קסם של ממש. העבודה הבאה שלו צריכה להיות בקרקס.
גבי קניקובסקי – מרגש, לא רק במגרש: גבי קניקובסקי של העונה ראוי היה להיות שחקן העונה של עוד הרבה עונות אחרות, אבל הוא אולי המתאים מכולם להיות שחקן העונה של 2023/24, שנה שדרשה מהכדורגלנים לא רק מעלות ספורטיביות אלא גם תעצומות נפש. ואכן, זו לא רק ההצטיינות על המגרש שמבדלת את קניקובסקי – שמונה שערים, שישה בישולים, מוביל את מכבי בכדורי רוחב ובמסירות מדויקות אבל גם בתיקולים מוצלחים – אלא גם האופן שבו סימל את התמודדות העורף עם זוועות המלחמה בעזה.
שני חבריו הטובים, שאול גרינגליק וירון אליעזר צ'יטיז, נפלו בדצמבר האחרון, וקניקובסקי תרם רבות להנצחתם. השכול והאובדן נגעו כמעט בכל אדם בישראל, כדורגלן באלופה הנכנסת או עובד זוטר בחברה קטנה. מהבחינה המקצועית הקרה, קניקובסקי היה אולי הטוב ביותר בחוליה הטובה ביותר של מכבי ת"א. דור פרץ חווה ירידה קלה במהלך העונה, יוריס ואן אובריים נפצע לפרקים, אבל קניקובסקי היה שם כל הזמן. אם להצטיינות שלו חסר איזשהו פקטור מעצים, הוא נמצא בכך שאת העונה הוא התחיל בכלל על הספסל. מכל שחקני האלופה, הוא עשה את הדרך הארוכה ביותר – ממי שחשבו שיש מתאימים ממנו, לזה שאין דומה לו.
כל ליגת העל – תודה על כל מה שנתתם: לאלו שרתמו את מעמדם וחשיבותם להנצחת זכרם של הנופלים והנרצחים והפכו את מגרשי הכדורגל לאתרי הנצחה מאולתרים, לאלו שהבינו את תפקידם בהשבת החיים למסלולם, לאלו שתרמו את תרומתם הקטנה לבניית מעטה האסקפיזם הדק שמתאמץ לכסות על החיים כאן מאז 7.10. שחקנים שהצליחו להתעסק בכדורגל לא שונים מהייטקיסטים שמצאו את הכוחות לכתוב קוד למרות הטרגדיה הגדולה, אך סיום העונה הוא הזמן המתאים למחוא כפיים למוחאי הכפיים.
עונת 2023/24 הייתה המאתגרת ביותר שידע הכדורגל הישראלי, מהסיבות המורליות המובנות מאליהן, אבל גם אלו הפיזיות. עשרה משחקים בחודש שהפכו את מ.ס אשדוד לניו־יורק ניקס? אין בעיה. משחקים ללא קהל שגרמו לכל להיראות סתמי אפילו יותר ממה שחייבה המציאות? אם זה מה שצריך. הרמה לא היתה הכי גבוהה, אבל ההשתדלות? בשיאה. לא בטוח שכל הצגה חייבת להימשך, אבל זו של ליגת העל נמשכה, וזה לחלוטין לא מובן מאליו. מהבחינה הזאת, כולם מצטיינים. עונת 2023/24 היא העונה הראשונה בכל הזמנים שבה כל השחקנים היו טובים.
