העולם רגיל לסלבריטאים שדוחפים גבולות, במיוחד כשזה מגיע ללבוש פרובוקטיבי על שטיחים אדומים. אבל במקרה של קניה ווסט וביאנקה סנסורי, זה מרגיש כמו משהו אחר לגמרי – לא מדובר בעוד ניסיון זול לזעזע, אלא תצוגה מטרידה של דינמיקה זוגית רעילה.
בטקס הגראמי האחרון, שמזמן כבר הפך לזירת תצוגות אופנה ביזארית ומגוחכת, מי שגנבו את ההצגה היו קניה ווסט ואשתו ביאנקה. בזמן שקניה לבש חליפה שחורה סטנדרטית ומשעממת – ביאנקה הופיעה ב"שמלת" מיני שקופה לחלוטין. התגובות לא איחרו להגיע: מבטים נדהמים, פלאשים בלתי פוסקים, ודיווחים על כך שהשניים לוו החוצה מהאירוע בליווי שוטרים.
אבל בואו נהיה כנים, העירום הוא לא העניין האמיתי כאן, הרי כבר ראינו הכל. מימי רוז מקגוון בטקס פרסי ה-MTV בשנת 1998 עם השמלה השקופה המפורסמת, דרך ליל' קים בטקס ה-VMA ב-1999 עם המדבקה הסגולה על החזה, ועד מיילי סיירוס שרקדה חצי עירומה ב-2013. אפילו קים קרדשיאן, האקסית המיתולוגית של קניה שעשתה קריירה מלהציג את גופה בצורה פרובוקטיבית, כולל השער האיקוני עם הכיתוב "Break the Internet".
אז למה עכשיו כולם מזועזעים? האם הפכנו פתאום לפוריטנים?
ברור שלא. ההבדל טמון במי שעומדת במרכז הפרובוקציה הזו. בניגוד לכל הדוגמאות הקודמות, ביאנקה סנסורי אינה יוצרת, אומנית או דמות שבונה מותג אישי. היא בכלל אדריכלית בהכשרתה, שעבדה, יש שיגידו לצערה, בחברת YEEZY של קניה ווסט. ובמקרה – או שלא – היא נראית כמעט זהה לקים קרדשיאן. אבל בשונה מקים, ביאנקה לא נראית כמו מישהי שבחרה או רצתה להיות באור הזרקורים. התחושה היא שהיא מופעלת, מובלת, ואולי אפילו נשלטת.
וזה מוביל לשאלה האמיתית: האם מה שאנחנו רואים כאן הוא פרובוקציה אופנתית, או תצוגת שליטה והשפלה במסווה של אופנה?
מערכת היחסים המתוקשרת של קניה ווסט וקים קרדשיאן ידועה לכולם. מהגירושים הסוערים, דרך ההתנגדות של קניה לפירוק הנישואין ועד ההתבטאויות הציבוריות המטרידות שלו. עכשיו, עם ביאנקה לצדו, נראה שהוא לא סיים את הסיפור הזה.
צריך פשוט להגיד את זה, ביאנקה נראית כמו ניסיון שחזור כושל של קים – בלי הכריזמה, הביטחון העצמי והאור בעיניים. זה כמעט מרגיש כמו גרסה מודרנית לאגדה על פיגמליון, הפסל שיצר את דמות אהובתו אך לא הצליח להחיות אותה באמת. ובמקרה של קניה, ייתכן שמדובר במעשה נקמה סוריאליסטי – יצירת כפיל של קים, אך בצורה משפילה ומבזה יותר, כדי לשמר את תחושת השליטה.
יש כאן גם אלמנט של Revenge by Proxy – נקמה עקיפה באמצעות צד שלישי. קניה אומנם לא מתעמת ישירות עם קים, אך יש מצב שמשתמש בביאנקה כדי להעביר מסרים מעבר לקידום האלבומים שלו. כל הופעה פומבית של ביאנקה בלבוש מוקצן, מגוחך וחשוף כאשר היא מוצעדת ברחובות העיר כמו פוני אומלל בימי הולדת, נדמה כאילו הם חלק ממשחק רגשי מורכב מול גרושתו.
אפשר לומר שבמקום להתמודד או להתעמת ישירות עם קים קרדשיאן, קניה משתמש בביאנקה ככלי. המסר ברור: "עזבת אותי? זה לא משנה. בקלות יכולתי למצוא מישהי אחרת. למעשה, היא אפילו נראית בדיוק כמוך. את לא מיוחדת, או בלתי ניתנת להחלפה”.
ועוד דבר שמטריד כאן הוא לא רק הדמיון בין שתיהן. זו התחושה הזו, שאי אפשר לשים עליה את האצבע. משהו במראה של ביאנקה גורם לצופה אי נוחות, כמעט כמו תופעת Uncanny Valley – אותו אפקט פסיכולוגי שבו דמויות שנראות כמעט אנושיות, אך לא לחלוטין, גורמות לתחושת זרות וצמרמורת.
ועדיין נשאלת השאלה המטרידה – מה באמת קורה עם ביאנקה? האם היא נמצאת שם מבחירה אמיתית? הרי זה לא סיפור של בגדים חשופים כמו במערכת יחסים שמעוררת שאלות מטרידות על מניפולציה רגשית, שליטה והשפלה פומבית.
