היום בערב (ראשון) ייערך גמר יורו 2024 בין נבחרות ספרד ואנגליה, ואוהדי שתי הנבחרות כבר כוססים ציפורניים לקראת הרגע הגדול שבו, אולי, הנבחרת שלהם תניף את הגביע. עבור ספרד זאת עשויה להיות הזכייה הרביעית בטורניר, והראשונה מאז 2012. עבור האנגלים זאת עשויה להיות היסטוריה משום נבחרת שלושת האריות מעולם לא זכתה ביורו והישג השיא שלה היה הפסד לאיטליה בגמר היורו הקודם בבעיטות הכרעה מ־11 מטרים.
“קבוצה מלהיבה”
גם בישראל יש לשתי הנבחרות אוהדים שמקווים לשמוח הלילה. “התחלתי לאהוד את נבחרת ספרד בעקבות כך שאני אוהד שרוף של ברצלונה”, מספר מוטי פיצחדזה, 40, מטירת הכרמל, בעל עסק לבגדים בגרנד קניון בחיפה.
“זה היה בערך בשנת 2008, נסעתי מאז ללמעלה מ־30 משחקים של ברצלונה. רוב השחקנים של נבחרת ספרד בזמנו היו שחקני ברצלונה, ביניהם צ’אבי, אינייסטה, בוסקטס, פויול ופברגאס. כך, בעקבות ברצלונה, התחלתי גם לאהוד את הנבחרת הספרדית. הייתי למשל בגמר יורו 2012 שבו ספרד שיחקה נגד איטליה וניצחה. ראיתי גם את גמר ליגת האומות בשנה שעברה, שבו התמודדה ספרד מול קרואטיה, וניצחה בפנדלים. חוץ ממשחקי גמר, ראיתי גם משחקים נוספים של נבחרת ספרד בחו”ל. יש לי בכלל ‘פטיש’ לכדורגל, כמו שאשתי אומרת. אני מאוד אוהב כדורגל, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, הייתי בכ־60־70 משחקים באירופה בכל האצטדיונים הכי גדולים של המועדונים הכי גדולים. לפני חודש למשל הייתי בגמר הגביע האנגלי. באתר ‘לייב טיקטס’, המתמחה במכירת כרטיסים לאירועי ספורט בחו”ל, כבר מכירים אותי כלקוח שכל הזמן טס”.
השחקנים שבזכותם התחלת לאהוד את נבחרת ספרד כבר לא משחקים בה היום.
“היום אלה לא אותם השחקנים של פעם, אבל נבחרת ספרד היא עדיין קבוצה שמלהיבה, קבוצה צעירה, שמשחקת כדורגל יפה. ביורו הספציפי הזה היא הקבוצה הכי טובה מבחינת הכישרון, המשחק והתוצאות. לא בכדי היא הגיעה לגמר”.
לדברי פיצחדזה, יש לו מעל 100 תמונות עם אגדות כדורגל, אחד מהם הוא ססק פברגאס, שהחל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של ברצלונה ושיחק כאמור גם בנבחרת ספרד. “אותו דווקא פגשתי לפני כחמש שנים בחופשה שלי ושל אשתי במיקונוס. ניגשתי אליו, דיברנו, היה לנו איזה סמול טוק קטן ותמונה למזכרת”, הוא מספר.
בחלק ממשחקי יורו 2024 פיצחדזה צפה עם חברים. “אירחתי אותם אצלי בגינה, הקרנתי את המשחקים על מסך גדול”, הוא אומר ומציין שאת הגמר שיתקיים היום יראה בדובאי, לשם טס עם משפחתו. “אפילו התקשרתי למלון לשאול אם הם משדרים את המשחק. במלון אמרו שהם ישדרו את המשחק על מסך גדול בגינת הבר”, הוא אומר.
מה ההימור שלך?
“ספרד מנצחת 2:1”.
“לפני יותר מ־40 שנה התחלתי לעבוד בספרד, למדתי ספרדית, וככה גם התחלתי לאהוד את ריאל מדריד ואת נבחרת ספרד”, מספר אילן אמיר, 84, מרמת השרון. “התחלתי לראות את כל המשחקים בטלוויזיה, לקרוא בעיתון המקומי בספרדית מה קורה עם הנבחרת, מה שאני עושה עד היום, כי בארץ לא תמיד מעדכנים. אם למשל אני נמצא בספרד ויש משחק של הנבחרת, אני הולך לראות. לפני ארבע שנים הייתי במשחק של הנבחרת, אחר כך כבר התחילה הקורונה, והייתה הפוגה מהבחינה הזו”.
מה מושך אותך בנבחרת הזאת?
“אני אוהב את הצעירים שמשחקים היום ואת חדוות המשחק שלהם. הם חבר’ה צעירים, לא עם האף למעלה, יש להם מעין חוויה כזו לשחק, וזו לדעתי אחת הסיבות להצלחה שלהם. יש להם גם מאמן שנותן להם לשחק ולא לוחץ עליהם, לא לוקח את הקרדיט על עצמו”.
היכן לצפות במשחק הגמר, אמיר יחליט ברגע האחרון (“יש לי כמה הזמנות”), אך בינתיים ההימור שלו לתוצאת המשחק הוא 3:1 לטובת נבחרת ספרד, כמובן. בתום המשחק הוא מייחל ללבוש את החולצה האדומה שלו, חולצת נבחרת ספרד, ש”אחרי כל משחק שבו נבחרת ספרד מנצחת, אני הולך בחוץ בגאווה עם החולצה הזו ומשוויץ איתה”, הוא אומר.
“נחותים אבל אופטימיים”
עופר קדוש (57) מכפר סבא, אוהד מושבע של מנצ’סטר סיטי ושל נבחרת אנגליה, מעיד כי מילדות הוא התאהב בכל מה שקשור לאנגליה, וגם הפעם הוא לא ויתר ונסע ליורו בגרמניה יחד עם בנו, עידן, לו הנחיל גם את האהדה לאנגליה. “האהבה הזו לקטע האנגלופילי פרצה ביחד, גם לכדורגל, גם לתרבות ובכלל לכל מה שקשור לאנגליה”, הוא מספר מהשטח, ומתקשה להתאושש מהמשחק הדרמטי בין אנגליה להולנד שנערך בדורטמונד ובו ניצחה אנגליה והעפילה לגמר היורו.
“מימי בית הספר היסודי עקבתי אחרי תוצאות הקבוצות האנגליות בשידורי ה־BBC, התאהבתי במנצ’סטר סיטי וכתוצאה מזה גם אהבתי את נבחרת אנגליה", הוא מספר. "אני זוכר שכילד שגדל בשנות ה־70 התחלתי לחפש כל חוברת שהגיעה לישראל ועסקה בנבחרת אנגליה, ולומד אנגלית דרך האזנה וצפייה במשחקי הכדורגל. במקביל עקבתי אחרי המוזיקה והתרבות הבריטית ואפילו גרתי באנגליה שנתיים אחרי שחרורי מהצבא כדי להעמיק את האהבה לאנגליה. מאז אני נוסע באופן קבוע לאנגליה ונוסע עם הנבחרת למשחקי היורו וגביע העולם. היורו הראשון בו הייתי היה בשנת 1996, ומאז לא פספסתי תחרויות, כולל היורו הנוכחי”.
תאר קצת את האווירה שם.
“וואו, כשאתה יוצא מדורטמונד אתה רואה נהר מטורף של 200 אלף תיירים, 100 אלף מהם הגיעו מהולנד, ואתה מרגיש כמו מסע לאומי. בהתחלה היה לי קשה עם זה כאוהד אנגליה כי על כל ארבעה הולנדים היה אנגלי, אבל לימדנו אותם פרק בעידוד קבוצה”.
מה התחושות שלך מיכולות הנבחרת בטורניר?
“בטורניר הזה אנגליה היא שק החבטות של פרשני הספורט ואני לא מתרגש מזה. אנגליה, כמולדת הכדורגל, היא תמיד פייבוריטית בפני עצמה, והאוהדים שלה מרגישים כל פעם שהגיע הרגע שלהם לזכות אבל כבר עשרות שנים שזה לא קרה. בשנים האחרונות אנגליה הגיעה פעמיים לגמרים, וגם כשלא זכתה – זה מכובד מאוד. היא תמיד נמצאת בטופ 4. אומנם אנחנו לוזרים ועדיין לא זוכים אבל עדיין במקום מכובד. גם הפעם אנחנו לא פייבוריטים ומגיעים כאנדרדוגים גדולים, ומבחינת איכות הכדורגל אנחנו בעשור אפור. אבל איכשהו אנגליה, למרות שלא הבריקה, שרדה באופן דרמטי והצליחה להתגלגל לגמר. יצא שאנגליה, שתמיד מצטיירת כלוזרית, מגלה ווינריות. אנחנו בהחלט נחותים מהספרדים, אבל בניגוד לכדורסל זה המשחק היחיד שאתה יכול להיות פחות טוב ולנצח, אז יש אופטימיות. אני מאמין בנבחרת”.
רז, מילואימניק הלוחם כרגע עם חבריו בעזה, תכנן, זו הפעם השנייה, לנסוע ליורו ולעודד את נבחרת אנגליה, אותה הוא אוהב מילדות, בכל משחקי הטורניר. “זה היה לגמרי בתכנון שלי, כבר ביררתי לגבי כרטיסים והכל, אבל כשפרצה המלחמה ונקראתי למילואים שוב, הבנתי שסדר העדיפויות שלי הוא קודם כל הצבא”, הוא אומר. “במקום זה, התאספנו כמה לוחמים חברים לצפות יחד במשחקים, כשאחד החברים הביא במיוחד טלוויזיה של 60 אינץ’ שממוקמת באוהל שלנו, בשטח עזה, וזה גם מה שאנחנו מתכננים לעשות במשחק הגמר. ראיתי את כל המשחקים של אנגליה בטורניר הזה והשתדלתי לראות גם משחקים נוספים, ככל שהזמן אפשר לי”.
רז מציין כי את האהדה לקבוצת הכדורגל האנגלית ארסנל ולנבחרת אנגליה ספג בהיותו בכיתה ו’ דרך חברו הטוב, פיליפ, אז עולה חדש מאנגליה ש”הדביק” אותו באהבה הזו. “בגלל שידעתי אנגלית יחסית טוב יכולתי לתקשר טוב עם פיליפ והתחברנו מאוד, ועד היום אנחנו חברים", הוא מספר. "הייתי מבקר אצלו הרבה בבית ואבא שלו היה צופה כל הזמן במשחקים של ארסנל, ובכל יום ראשון הוא היה מזמין אותי לצפות אצלם. ארסנל אז הייתה בתקופה הכי טובה שלהם וגם אנגליה הייתה נבחרת טובה. לאהוד קבוצת כדורגל זה משהו שמתגבש בגיל מאוד צעיר וזהו, אתה לא מחליף קבוצה”.
בשלב מסוים רז החליט לטוס לראות משחקים של ארסנל ושל נבחרת אנגליה בחו”ל, כשהשיא עבורו היה לצפות בכל משחקי הנבחרת ביורו הקודם, יורו 2020, שבגלל הקורונה נערך ב־ 2021, בו הפסידה נבחרת אנגליה לנבחרת איטליה בגמר. “פיליפ, שחזר בינתיים לגור באנגליה, הצליח לארגן לי כרטיס למשחק של נבחרת אנגליה בשלב הבתים ביורו, ואמר לי: ‘רק תארגן כרטיס טיסה’", הוא מספר. "ארגנתי כרטיס טיסה ולאור הניצחון של הנבחרת במשחק הזה, קניתי כרטיסים לכל המשחקים, כולל הגמר המטורף. להיות בתוך אצטדיון כזה גדול ולשמוע את כל אוהדי אנגליה שרים את המנון הנבחרת Football Coming Home’ זו חוויה מדהימה. התכנון שלי היה לחוות זאת גם עכשיו, אבל אצפה בעזה”.
איך החוויה לראות את נבחרת אנגליה בטורניר הזה?
“כל אוהדי אנגליה הגיעו עם הרבה ציפיות ליורו, והייתה תחושה שמאמן הנבחרת גארת’ סאות’גייט הצליח ליצור נבחרת של אולסטארס ברמה כזו שגם על הספסל יושבים לך שחקנים שמשחקים בהרכב ראשון בקבוצות הטובות באירופה. בפועל, הכדורגל של הנבחרת הפעם היה מאוד מאכזב, ומשהו פה לא התחבר. נכון שבכל זאת עלינו לגמר, אבל עלינו לגמר בפוקס, במזל, ולא בגלל היכולת. יכול להיות שסאות’גייט שומר קלף בשרוול כדי להפתיע בגמר, ואם לא אז אתנחם בזה שהאנגלים הם בועטי פנדלים מאוד טובים. מצד אחד אני רוצה להגיע לפנדלים כי אז המשחק יהיה יותר ארוך ויהיו יותר סיכויים, אבל מצד שני אני לא רוצה להגיע לפנדלים בגלל המתח הכרוך בכל בעיטה. אני מקווה שנפתיע בגמר”.
