שירות חשוב של בית החולים בילינסון ושירותי בריאות כללית מעניק לנשים בהיריון שליטה רבה יותר על בריאותן. פרופ' ערן הדר מסביר כי באמצעות סריקות במכשיר אולטרסאונד ביתי, שמפוענח בבית החולים בילינסון, ניתן להפיג חששות ולאתר מקרי חירום. במקרה של מיטל ודוריה זה הציל חיים
ההיריון – יודעת כל יולדת – הוא מסע מופלא מלא ציפייה, התרגשות ואהבה. אך לצד רגשות אלו, עולות גם לא מעט דאגות וחששות. אנו מוטרדות משלום העובר (למה הוא לא זז?), מהתפתחותו התקינה (כמה הוא שוקל?), מהלידה הצפויה (אספיק לקבל אפידורל?) וגם מהשינויים הרבים שעוברים גופנו ונפשנו.
אחת הסיבות המרכזיות לחרדה היא חוסר הוודאות .ההמתנה הארוכה בין בדיקות האולטרסאונד, הציפייה לתוצאות והחשש מהלא נודע. סיוט!
היכולת הזו מעניקה לך שקט נפשי אדיר. את יכולה לעקוב אחר התפתחות העובר באופן שוטף, לראות אותו גדל ומתנועע ולשתף את החוויה המרגשת הזו עם בני המשפחה והחברים הקרובים. אך חשוב מכול: זוהי טכנולוגיה שעשויה להציל חיים.
"השתמשנו במקרה וחיי בתנו ניצלו"
"חברה טובה שלי נפטרה מתסחיף מי שפיר, כשהייתי בשבוע השמיני להריוני השלישי והרגשתי שאני לא יכולה לתת לזה לקרות גם לי. אני לא יכולה להשאיר את הבנות שלי בלעדיי", מספרת דוריה מרלי מירושלים, בת 38, נשואה ואמא למאיה־לי (שבע וחצי) רוני (שש) ואלה (שנתיים וארבעה חודשים).
"ואז התחילו פרסומים של "הכללית" על האולטרסאונד הביתי להיריון והחלטתי מהר מאוד שזה מה שייתן לי קצת שקט. בכל פעם שקצת היה לי ספק או שרציתי לראות אותה, הפעלתי את המכשיר. זה היה מרגיע והעניק שלווה, באופן שרק אימהות יכולות להבין".
ואז הבחנת במיעוט תנועות של העוברית. ספרי על התחושות שהציפו אותך. מה עשית?
"זה היה בסוף ההיריון. ניסיתי כל דבר שאפשר לעשות כדי לגרום לה לזוז. שתיתי קולה, אכלתי שוקולד, נגעתי בבטן פה ושם, נגמרו כבר שעות הפעילות של פענוח האולטרסאונד, אבל אז למרבה ההקלה היא כבר נכנסה לפעילות רצינית שם בפנים, ונרגענו. למחרת עשיתי בדיקה ללא כל סיבה מיוחדת. בעלי ואני אמרנו: 'יאללה, פעם אחרונה נשתמש במכשיר, הרי הוא מתאים להיריון אחד בלבד'. אז עשיתי את הסקירה ונכנסתי להתקלח. בזמן המקלחת, התקשר אליי פרופסור ערן הדר מבילינסון ותשאל אותי לגבי הסיבה שעשיתי את הסקירה. הוא שאל אם אני מרגישה טוב, אם הרגשתי משהו חריג. ציינתי את מיעוט התנועות של אתמול, ואז הוא אמר לי שהוא מאבחן מיעוט מי שפיר ומבקש שאגיע לחדר המיון, בלי לחץ, אבל כדאי שזה יהיה מהר.
"הגעתי לבית החולים ואיך שעליתי למחלקה והתיישבתי על המיטה שקיבלתי, ירדו לי המים. כתבתי לבעלי בווטסאפ, שיקרא לאמא שלו שתבוא להיות עם הגדולות. הצירים התגברו משנייה לשנייה, היו תכופים מאוד והתחלתי לדמם. העבירו אותי לחדר לידה, בדקה אותי מיילדת ואמרה לי שאנחנו מוכנות ללידה ואין זמן לאפידורל. מפה לשם הרגשתי צורך ללחוץ וזהו, היא הייתה בחוץ."
"בעלי הצליח להגיע בערך שעה וחצי אחרי והיה בהלם שילדתי אותה לבד".
מה את ממליצה מניסיונך להריוניות שקוראות את הכתבה?
"אני ממליצה לכל אחת להיות עם אצבע על הדופק ולא להסס לרכוש את המכשיר. אנחנו ההוכחה לכך שהוא יכול להציל חיים. יש היום כל כך הרבה סיבוכים לא ידועים בהריונות, אז אם מציעים לכן משהו שיכול להציל אתכן ואת העובר, למה לא?".
"המכשיר הציל לי את הילדה"
גם מיטל שרה סוננזון־שולמן מחיפה, מורה בחינוך המיוחד, בת 30, נשואה ואמא ליובל אסיה (בת שנה ושבעה חודשים), הצטרפה לשירות האולטרה-סאונד הביתי בכללית וחיי בתה ניצלו בזכותו. "אני מגדירה את עצמי בן אדם מאוד רגוע וסומכת מאוד על הרפואה. קניתי את מכשיר האולטרסאונד בעיקר כדי לראות את העובר כשמתחשק לי, אבל זה הוכיח את עצמו כמציל חיים. התחלתי להשתמש באולטרסאונד בשבוע 28 בהמלצת חברה שקנתה אותו כבר בשבוע 14. היא סיפרה לי שהוא מחליף לה בדיקת רופא במיון בכל פעם שהיא בלחץ, כי היא לא מרגישה תנועות כראוי והוא חוסך לה המון זמן. אני חייבת לציין שהשימוש בו ברור וקליל, יש הוראות כיצד להשתמש בו ויש בו משהו מאוד מרגיע. נהניתי להשתמש בו גם סתם בשביל ה'כיף' לצפות בעובר, לראות את הדופק ועוד".
