לפני חודשיים וחצי, חייו של הזמר שרון זריהן השתנו לחלוטין כשידידה ותיקה חשפה בפניו סוד שהסתירה במשך שני עשורים – יש לו ילד בן 20 שמעולם לא ידע על קיומו. זריהן, שבעצמו גדל ללא דמות אב וחווה התעללות קשה בפנימייה, מספר בראיון מרגש על המפגש המטלטל עם בנו נהוראי, על האובדן הכפול של אחיינו ואחותו בעקבות אירועי 7 באוקטובר, ועל ההבטחה שנתן לבנו – לעולם לא לעזוב אותו.
שרון, בוא נתחיל מההתחלה. ספר לי על הילדות שלך.
"גדלתי בשכונת פלורנטין עם אמא שלי, שהייתה גרושה מאבא שלי. כמעט לא היה לי קשר עם אבא. בתקופה שלי, פלורנטין הייתה שכונה מסוכנת. אחרי שבע-שמונה בערב היו שם גנבים ונרקומנים. אמא שלי, מדאגה, שלחה אותי לפנימייה כדי שלא אתקלקל. בתור ילד לא הבנתי את זה, חשבתי שהיא נוטשת אותי".
מה עברת בפנימייה?
"עברתי שם התעללות קשה במשך שנתיים. קשרו אותי, השתינו עליי במיטה, שפכו עליי דלי של שתן. היו מכות, השפלות. אני זוכר שפעם אחת, בל"ג בעומר, אחד מהם לקח ברזל רותח ושרף לי את הרגל. הייתי יום וחצי בבית חולים. פעם אחת כמעט טבעתי בבריכה כשניסו להטביע אותי".
למה לא סיפרת למישהו?
"לא סיפרתי כי ידעתי שאם אספר, יספרו לאמא שלי. זו אמא שסיפרתי לה תמיד שהכל טוב. אמא שלי נפטרה לפני שש שנים, והיא לא ידעה הרבה דברים עליי".
איך הגעת למוזיקה?
"התחלתי להופיע במועדונים. בהתחלה הייתי חוסך כסף בשביל קלידן לרבע שעה. הייתי עולה לבמה, רועד כולי. כשהייתי מגיע הביתה, הייתי בוכה. אבל המשכתי להילחם. אחרי שבעה-שמונה חודשים הקהל התחיל להכיר אותי. ואז דורון מירן הפיק לי את האלבום הראשון".
ספר לי על האחיין שלך שנפל ב-7 באוקטובר.
"נתיב, הבן של אחותי היקרה, היה לוחם כיפת ברזל. הוא היה בין הראשונים שנרצחו. אחרי כמה ימים הגיעו שני קצינים לדלת. בהר הרצל נתנו לנו עשר דקות ללוויה כי היו עוד הלוויות בתור. איבדתי שניים – אותו ואת אחותי. היא עד היום רק בוכה, לא מפסיקה לבכות".
איך אחותך מתמודדת היום?
"היא לא מתמודדת. היא לא רוצה לחיות, אני אומר לך בפנים. כל היום היא בוכה. באירועים משפחתיים, כשכל האחיינים והנכדים רוקדים, היא לא שם. היא לא יכולה. זה קשה לראות את כל הילדים שמחים והיא… היא פשוט לא שם".
ועכשיו, לפני חודשיים וחצי, קיבלת פתאום ביקור שהביא חיים חדשים למשפחה. ספר לי מה קרה.
"ידידה טובה שלי כבר מעל 25 שנה באה אליי הביתה. היינו בקשר כל השנים, לא תמידי כי הייתי נשוי וזה. היא אמרה לי "תשמע, אני לא יודעת איך להתחיל", ואז סיפרה לי שיש לה ילד בן כמעט 20. עצרתי אותה ושאלתי "מה עכשיו? לא הבנתי".
מה הייתה התגובה שלך?
"אמרתי מיד – יאללה, בדיקות. שלחנו בדיקת אבהות לחו"ל. במשך כל התקופה הזו הרגשתי שזה שלי. אחרי שראיתי תמונות שלו, הייתה לי הרגשה. וכשהגיעו התוצאות – 99.9 אחוז שאני אבא של נהוראי – שלושה ימים רק בכיתי. בקטע של אושר, אבל גם כאב".
נהוראי, איך את גילית מי אבא שלך?
נהוראי: "אמא שלי עשתה לי בדיקה לפני כחודש, בלי להגיד לי למה. כשהבנתי שזו בדיקת די.אן.איי, התרגשתי נורא. ואז היא התקשרה אליי ואמרה "נהוראי, הבדיקות הגיעו, אני עם אבא שלך והוא מתרגש. בוא עכשיו".
איך היה המפגש הראשון?
נהוראי: "הייתי עם חבר שלי, אמרתי לו שאני לא הולך לבד כי הייתי כולי מתרגש. כשהגעתי, זה היה מרגש מאוד. זה משהו שהיה חסר לי כל החיים. זה פגש אותי בהרבה מקומות – בזוגיות, בדיבורים על זהות. תמיד כשחברים שאלו אותי על אבא שלי, הייתי אומר את האמת – אין לי, אני לא יודע מי זה".
שרון: "ישר כשהוא נכנס חיבקתי אותו. עשיתי הפנינג, כי אם לא הייתי עושה את זה היה שקט רועם".
אבי שושן מראיין את שרון זריהן ונהוראי (צילום :מעריב אונליין)
נהוראי, ידעת מי זה שרון זריהן הזמר?
נהוראי: "כן, זה מצחיק. שמעתי את השירים שלו לפני, אבל לא ידעתי שזה הוא. עכשיו כשאני שומע את השירים שלו זה מטורף, זה גם מצחיק קצת".
אתה קורא לו כבר אבא?
נהוראי: "כן, מהר מאוד התחלתי. האמת שאנחנו עכשיו מלא ביחד. זה היה חסר לשנינו".
שרון, מה הרגשת כשגילית שיש לך בן?
"תראה, זה כואב לי במיוחד כי אני יודע מה המשמעות של לגדול בלי אבא מהילדות שלי. וזה מה שגרם לי לבכות הכי הרבה – שגם הבן שלי גדל בלי אב, בלי שידעתי. אבל עכשיו אני רואה בו את עצמי. הוא כישרוני, הוא מספר, הוא מנגן, הוא שר".
נהוראי, שמעתי שביקשת ממנו משהו במכונית לפני כמה ימים?
"ביקשתי ממנו שלא יעזוב אותי, שלא ייעלם לי עוד פעם".
שרון: זה גמר אותי. אמרתי לו "בחיים לא, אני עד המוות איתך". בחיים לא אעזוב. להפך. והוא מכיר אותי, כי אני באמת חופה. עכשיו יש לי מטרה. תמיד הייתה לי מטרה, אבל עכשיו יש לי למה לחיות.
אתם אומרים שאתם נמצאים בשלב של אופוריה. האם זה יישאר ככה?
"זה נראה לי אופוריה שתישאר. צריך לכסות על 20 שנה, אתה מבין? הבטחתי גם לאמא שלו וגם לו – תוך שנה אני אעשה את זה. באהבה. מלא אהבה. לשים תחבושת על הפצע, על החוסר, על הכל".
