סיור בגבול הארוך ביותר של ישראל חושף את הפערים – ואת הסכנות. ההברחות, המרדפים והפיגועים מאיימים להצית גזרה נוספת, בדחיפת איראן: האיום נשקף גם מכיוון יהודה ושומרון, וגם מתוך שטחי השכנה ירדן. בצה"ל מחכים למכשול חדש בעלות של מיליארדים – ובינתיים חוזרים גם לאמצעים שהשתמשנו בהם במרדפים אחרי חוליות מחבלים כבר בשנות ה-70. כך נראה המצב הנפיץ בחזית המזרח
שנוסעים באזור גבול ישראל–ירדן ההבדל קופץ לעיניים. הצד הירדני כולו מואר בלילה ופורח ביום, וקל להבחין בשדות ובחקלאות בקרבת נהר הירדן. הצד הישראלי, מנגד, חשוף, צחיח ויבש – ובלילה חשוך ועגום הרבה יותר. הביקור בגבול לא משאיר ספק: הירדנים משקיעים המון באזור, בעוד ישראל רואה בערבה ובבקעה את החצר האחורית.
בבקעת הירדן חיים כ-7,000 יהודים. כאשר מחברים לכך את תושבי אזור מגילות ים המלח (עוד כ-3,000) מתקבלת תמונת המצב: כ-10,000 יהודים במרחב עצום אל מול כמעט 70 אלף פלסטינים. האוכלוסייה היהודית באזור הולכת ומתבגרת, היא לא גדלה, ויש פחות ופחות צעירים שגרים בקרבת הגבול היבשתי הארוך ביותר של ישראל. הרכב התושבים משפיע גם על רכיב חשוב מאוד בביטחון – היכולת להקים כיתות כוננות, לרגע שבו גם הגזרה הזו תתלקח, מה שמנסים לעשות ארגוני טרור רבים, בעזרת ידה הארוכה של איראן.
המתיחות הזו לאורכו של הגבול ניכרת ומשתנה מאז 7 באוקטובר, ובצה"ל עובדים על צעדים למניעת "7 באוקטובר" מכיוון מזרח. מאז אותו חודש אוקטובר תוגברה גזרת הבקעה בעוד גדוד שנועד לספק ביטחון. שניים מתוך שלושת הגדודים בגזרה הזו – אריות הירדן ולביאי הבקעה – הם גדודים מעורבים, ויש פעילות משותפת רבה ומוצלחת ללוחמים וללוחמות.
גזרת הבקעה נפרסת לאורך 217 קילומטר מתוך הגבול כולו, שאורכו 400 קילומטר. כוחות הביטחון מזהים שינוי גדול מאוד באזור, גם מבחינת המוכנות לטרור וגם מבחינת הברחת אמצעי הלחימה. אחת הזירות שמתפתחות בימים אלה היא גזרת גב ההר – אזור הכפרים טובאס וטמון, שמשקיפים על הבקעה ממזרח השומרון. מתקיים מאמץ ביטחוני גדול מאוד לבודד את יהודה ושומרון מהבקעה, שלא יועברו אמצעי לחימה מאזור השומרון לעבר הבקעה ושלא יבוצעו פיגועים.
עיקר ההברחות הוא של אקדחים, רובים, חלקי אקדחים ועוד: מדובר בציר איראני שמנסה לדחוף את הנשק ליהודה ושומרון. ההברחות מתבצעות בחציית נהר הירדן או דרך המעברים, כמו אלנבי וגשר שיח' חוסין. בתקופה האחרונה יש עלייה במספר ההברחות שמסוכלות – גם בשל איסוף מודיעין וגם בעקבות "טיפול" בשרשרת הבכירים שעוסקים בהברחות, מבריחים גם מיהודה ושומרון וגם מקרב ערביי ישראל.
בכמה מוקדים נחפרו תעלות נ"ט (נגד טנקים, שמשנות את תוואי השטח) שמפרידות בין יישובים פלסטיניים ליהודיים, כדי לנקז את התנועה ולמנוע מעברים פתוחים. במרחב הגבול כולו מתקיימת הרבה מאוד פעילות של סיורים, מארבים ותצפיות: ככל שמצליחים לסגור את ההברחות באזור הבקעה, כך המבריחים מנסים לרדת לערבה ולהבריח דרך ירדן משם, בצעד שמעיד על הרצון שלהם להוציא את ההברחות לפועל. למה המבריחים הולכים על כל הקופה ולא מפחדים? המתמטיקה פשוטה: על כל הברחה של נשק המבריח גורף עשרות אלפי שקלים. כמה דקות של פחד שוות להם את זה, אם ההברחה לא מסוכלת.
בזמן שמתנהל מאבק בתופעת ההברחות, מתקיימים מאמצים אחרים להצית אש בגזרה – למשל בדמות קיני טרור שמתפתחים באזור טובאס וטמון ובמחנה הפליטים פארעה: האזור הזה הופך, בהכוונת גורמי טרור, ל"תמונת ראי" של ג'נין ושל טולכרם – בגלל הקמה של גדודי מחבלים בכפרים הללו ועלייה במספר הניסיונות לבצע פיגועים מתוך שטחים אלה.
כוחות הביטחון מבצעים מעצרים רבים בגזרות אלו, גם בפעילות סמויה וגם בפעילות גלויה. בחודש שעבר חוסל מג"ד טובא של התארגנות הטרור המקומית וגם מחליפו חוסל. זו רק דוגמה אחת למאמץ הגדול לטפל בגורמים אלו, שנמצאים בקרב הגנה. כוחות הביטחון נתקלים בהתנגדות רבה מאוד בכניסה למקומות האלה: רק בשבוע שעבר הופעל מטען במכונית תופת כדי לפגוע בשופל של צה"ל שפעל בתוך כפר.
