בחלק מהעיירות בתי הכנסת היו מבוצרים, בתקופתו של חמלניצקי היו צוררים לא פחות גרועים – ודיון על מעמדה של ילדה בת 12 הביא לקרע היסטורי ולצמיחת המרכז התורני בפולין. שלום בוגוסלבסקי חושף את הצד הפחות מוכר של השטעטל
כשחושבים על היהודים שהתגוררו בעיירות במזרח אירופה, מקובל לדמיין גלותיות פסיבית, שלא התקוממה אל מול פרעות ורדיפות – כמו שמשתקף למשל בפואמה "בעיר ההרגה" של חיים נחמן ביאליק. שלום בוגוסלבסקי, מרצה ומדריך טיולים בירושלים ובמזרח אירופה, מבקש להנחיל לציבור את הידיעה שזה לא תמיד היה המצב.
לדבריו, לחימה לא הייתה זרה ליהודי מזרח אירופה: "לאורך מאות שנים, בחלק מהערים והעיירות שבהן יהודים גרו במזרח אירופה, בתי הכנסת היו מבוצרים, חלק ממערך ההגנה על העיר, ועל הגג שלהם הייתה עמדת ירי שממנה יהודים סייעו בהגנה על העיר".
הכי לא יהודי-גלותי שאנחנו מכירים. "כשנוסעים למסע שורשים באוקראינה למשל, ורואים בתים ישנים ורעועים, חושבים שככה חיו היהודים כל הדורות. אבל מסע שורשים הוא לא מסע בזמן. הרבה עבר על העיירות במשך מאות שנות קיומן והרבה השתנה בהן, לטוב ולרע".
פער בין התפיסה הרווחת למחקרים
בספר חדש שראה אור החודש, שנושא את השם "הסיפור הבלתי-סביר והלא-מספיק-זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית" (הוצאת זרש), בוגוסלבסקי מנתץ מיתוסים על ה"שטעטל" – העיירה היהודית – וטוען שתיאורים מהסוג שקיים בספרי שלום עליכם או בסיפורים של סבא וסבתא מבוססים רק על המצב הקשה שאכן היה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
תוך שהוא מתבסס על מחקרים אקדמיים, הוא קובע שבמשך תקופות ארוכות היו אזורים שבהם רבים מהיהודים חיו ברווחה יחסית, נהנו מקשרים טובים עם השלטונות, ובמקרים מסוימים אפילו החזיקו בנשק והגנו על עצמם.
בוגוסלבסקי נולד לפני 46 שנים בסיביר, וכאשר היה בן חמש, עלתה משפחתו לישראל. "כשעלינו לארץ עוד לא ידעתי כלום על יהדות", הוא מודה בכנות. "הספר הראשון שקיבלתי היה 'התנ"ך שלי בתמונות', שהכיל סיפורים קצרים ואיורים, ומהר מאוד התחלתי לבלוע ספרים בנושא יהדות. אני חילוני לגמרי, אבל זה לא אומר שזה לא מעניין אותי", הוא מוסיף בחיוך.
"יש פער עצום בין התפיסה הרווחת של ה'שטעטל' ובין מה שעלה ממחקרים. במחקרים יש תמונת מצב רחבה ומרתקת על מצבם של היהודים במזרח אירופה, שעברו עליות ומורדות לאורך מאות שנים"
כשבגר למד היסטוריה, עסק בחינוך בלתי פורמלי, ובשנים האחרונות הוא מרצה ומדריך טיולים. "באחד הטיולים הראשונים הגעתי לעיירה ז'ובקבה שבאוקראינה, וראיתי שם את בית הכנסת הראשי. למרות העובדה שהמקום נהרס באופן חלקי בידי הנאצים, רואים שזה היה מבנה גדול ומרשים", הוא אומר. "חשבתי לעצמי שקהילה יהודית מדוכאת, ענייה ומסכנה, כמו שאנחנו רגילים לחשוב על יהודי העיירות, לא יכולה להקים מבנה מפואר כל כך ממש במרכז העיירה. לכן התחלתי לקרוא מחקרים ומאמרים, וגם לגלות מידע בעצמי".
מה גילית? "גיליתי שיש פער עצום בין התפיסה הרווחת של ה'שטעטל' ובין מה שעלה ממחקרים – לא רק מחקרים עכשוויים, אלא גם קלאסיים. במחקרים אקדמיים יש תמונת מצב רחבה ומרתקת על מצבם של היהודים במזרח אירופה, שעברו עליות ומורדות לאורך מאות שנים באזורים שונים, אבל זה כמעט לא מגיע לציבור הרחב. מה שהציבור מכיר זה לרוב ציטוטים של רומנים או ספרי הלכה שחיברו רבנים, אשר מעניקים הצצה לנקודות ממוקדות של זמן ומקום. למעשה חיברנו נקודה לנקודה, בלי לדעת את ההקשר, וקיבלנו ציור שעיוות את המציאות האמיתית".
החתונה שהובילה לקרע
גם השימוש במילה "אשכנזים" כדי לתאר את יהודי מזרח אירופה, איננו מדויק מבחינה היסטורית. "'אשכנז' זה בעיקר הארצות הגרמניות'", מסביר בוגוסלבסקי, ומבהיר כי לפני יותר מאלף שנים, עמק הריין היה המרכז היהודי הראשון באירופה שמצפון לאלפים. בהמשך, אחרי מסעות הצלב ובעקבות מעשי טבח, רדיפות ועלילות דם, היהודים נדחקו מזרחה לאזור שהם קראו לו "כנען", ומוכר כיום כארצות הסלאבים.
"הם התיישבו בפולין, בליטא ובעיקר באוקראינה ובבלארוס, ולמרות העובדה שהיו במקורם אשכנזים, הם פיתחו שם תרבות שונה ונבדלת מזאת של יהודי מערב אירופה", הוא מציין. "דברים כמו 'עיירה יהודית', יהודים כפריים ותנועת החסידות, למשל, אלה תופעות שלא היו במערב אירופה. באופן כללי, במערב אירופה נשארו יהודים מעטים מאוד, בדרך כלל מבוססים, ואילו במזרח אירופה היו המוני העם היהודי. בגלל זה גם היה הרבה זלזול מצד האשכנזים באחיהם ממזרח אירופה, שבמאה ה-20 קיבלו את הכינוי 'אוסטיודן' – יהודים מזרחיים".
בוגוסלבסקי טוען כי הקרע בין יהדות אשכנז ליהודי מזרח אירופה החל בעקבות חתונה של ילדה כבת 11. על פי התורה, עד לגיל 12 האב יכול להשיא את בתו. בהמשך חכמים קבעו כי אם האב נפטר, אחיה או אימה של הילדה יכולים לחתן אותה, אבל אם בגיל 12 היא מחליטה שאינה רוצה להיות נשואה, יש תהליך שנקרא "מיאון" ובו היא חוזרת להיות רווקה. במאה ה-15 אסרו חכמי אשכנז לבצע "מיאון" – אבל ב-1492 הרב של פראג, יעקב פולק, התעקש לבטל בצורה זו את הנישואים של שרה, אחות אשתו, שנישאה בגיל 11.
"הצעד הזה היה נגד עמדת רבני אשכנז ובראשם המורה שלו, הרב יעקב מרגליות. כל הרבנים החשובים של אשכנז החרימו אותו", אומר בוגוסלבסקי. "פולק עבר לקרקוב ואסף שם סביבו תלמידים, ובתוך שני דורות בלבד התפתח בפולין מרכז תורני שהתחרה בהצלחה במרכזים האשכנזיים הוותיקים יותר. תלמידו של מרגליות, הרב שלום שכנא, הקים ישיבה בלובלין שבה למד הרמ"א (רבי משה איסרליש). למעשה, אם עד אז יהודים מפולין נהגו לנסוע לישיבות של גרמניה – אחרי הקרע בין הרבנים, יהודים מגרמניה נסעו ללמוד בפולין".
לא רק חמלניצקי
בספרות ההלכה וגם בשיעורי ההיסטוריה שנלמדים בארץ, מרבים להזכיר את הפרעות שבוצעו ביהודי פולין ב-1648 (ת"ח-ת"ט), בידי בוגדן חמלניצקי והקוזאקים.
"אנחנו זוכרים את מעשי הטבח של ת"ח ות"ט אבל זאת הייתה מלחמה שנמשכה יותר מ-30 שנה, שבה השתתפו חוץ מהקוזאקים והפולנים גם טטרים, רוסים, שבדים וכוחות אחרים – והאמת היא שכל הצדדים טבחו ביהודים במהלכה"
"הוא באמת לא היה טיפוס נחמד", אומר בוגוסלבסקי בסרקזם, "אבל אנחנו זוכרים את מעשי הטבח של ת"ח ות"ט ולא זוכרים שלמעשה זאת הייתה מלחמה שנמשכה יותר מ-30 שנה, שבה השתתפו חוץ מהקוזאקים והפולנים גם טטרים, רוסים, שבדים וכוחות אחרים, והאמת היא שכל הצדדים טבחו ביהודים במהלכה. אלא שרוב מעשי הטבח לא תועדו בכרוניקות מפורסמות כמו 'יְוֵן מְצוּלָה' של רבי נתן נטע הנובר, שבזכותה אנחנו זוכרים את מרד חמלניצקי".
הוא מוסיף כי "היו גם מעשי טבח רבים בזמנים אחרים ששכחנו בכלל. לדוגמה, כשהצבא הרוסי פלש לפולין בשנת 1794, בפראגה שהיא היום שכונה בוורשה, חלק גדול מהתושבים היו יהודים. באותו אירוע נטבחו בלילה אחד בין עשרת אלפים ל-20 אלף איש, שזה שקול לאבדות היהודים בת"ח-ת"ט לפי המחקר העכשווי".
שקיעת העיירות
במשך פרק זמן לא מבוטל, העיירות היהודיות נהנו משגשוג. "בין אמצע המאה ה-16 לאמצע המאה ה-19, באזורים גדולים מפולין, אוקראינה, בלארוס וליטא של היום, היו ליהודים נישות תעסוקתיות מצליחות, לפעמים אפילו במצב של כמעט-מונופול", אומר בוגוסלבסקי. "כך למשל בתחום של מנהלי אחוזות, מכירת אלכוהול והפעלת פונדקי דרכים, השליטים העדיפו את היהודים, ולנוצרים היה קשה מאוד להשיג חוזה בתחומים האלה".
בסוף המאה ה-19 הייתה צניחה במעמד של העיירות במזרח אירופה. "הדבר נבע מכך שכתוצאה מתקופה ארוכה של אנטישמיות, פוגרומים, מלחמות ושינויים גלובליים, מיליוני יהודים ממזרח אירופה היגרו לאמריקה ולערים גדולות באירופה, והשטעטל שקע בעוני ובעזובה. רוב הסיפורים, התמונות והעדויות שאנחנו מכירים הם מהתקופה הזאת", הוא מסביר.
אנחנו כל הזמן מדברים על אשכנזים, מה קרה עם היהודים הספרדים בזמן הזה? "מזרח אירופה זה לא עוד מקום שיהודים חיו בו – במאה ה-18 חצי מכל היהודים בעולם חיו שם, ובסוף המאה ה-19 יותר משלושה רבעים גרו באזור זה. לכן ההתמקדות ביהודי מזרח פולין משמעותית במיוחד מבחינה היסטורית".
"מה שמעניין הוא שיהודי מזרח אירופה דווקא היו קרובים ליהדות ספרד", הוא מציין. "הם התרכזו קרוב לגבול הצפוני של האימפריה העות'מאנית, בעיקר באזור אוקראינה של היום, ואילו רוב היהודים הספרדים חיו קרוב לאותו גבול, רק מהצד השני. בעיקר בערים איסטנבול, אדירנה, איזמיר וסלוניקי. הם קיימו ביניהם קשרי מסחר וקשרים תרבותיים".
"חשוב לציין שהיהודים לא היו רק קורבנות פסיביים", הוא אומר, בהתייחסו למלחמות שהתחוללו באירופה במאות ה-17 וה-18. "הם הגנו על עצמם והשתתפו במלחמות בצורות שונות. בהתקפה על פראגה, שנועדה לדכא את המרד בראשות המנהיג הפולני תדיאוש קושצ'ושקו, הסתער על הרוסים גדוד חי"ר רכוב יהודי, בפיקודו של ברק יוסלביץ'".
