מזונות מעובדים מאוד, אלה שקשה לעמוד בפניהם בשל תכולת הסוכר, השומן והמלח הגבוהה, נפוצים בכל מקום ומהווים עד 60% מהתפריט הממוצע. אולם מחקר קטן ומקיף שפורסם בכתב העת האמריקאי "טיים", בהסתמך על כתב העת המדעי Cell Metabolism, מראה כי מחירם הנמוך ונוחותם באים על חשבון הבריאות.
כאשר משתתפי המחקר צרכו תפריט מעובד מאוד במשך שבועיים, הם צרכו קלוריות רבות יותר ועלו במשקל ובאחוזי השומן בגוף יותר מאשר כשאכלו תפריט פחות מעובד – למרות ששני התפריטים הכילו את אותן כמויות של רכיבים תזונתיים כמו סוכר, שומן ונתרן. אין זה מפתיע שהתוצאות הראו כי מזונות מעובדים מאוד אינם בריאים, שכן מחקרים אחרים קשרו אותם לסיכון מוגבר לסרטן ולהשמנה. מה שהיה מפתיע הוא שסוכר, שומן ומלח לא נראו כגורמים לאכילת יתר.
קווין הול, החוקר הראשי במחקר מהמכון הלאומי האמריקאי לסוכרת, מחלות עיכול וכליות, מציין: "זהו הניסוי הראשון שיכול להוכיח קשר סיבתי בין משהו הקשור למזונות מעובדים מאוד – מעבר לרכיבים התזונתיים עצמם – אשר גורם לאכילת יתר ולעלייה במשקל".
במחקר, 20 מבוגרים בריאים חיו במשך חודש במעבדה, שם הוכנו כל ארוחותיהם וחטיפיהם. תוכניות הארוחות היו מעובדות מאוד או לא מעובדות, וכל המשתתפים צרכו אחת מהן ואז עברו לאחרת למשך שבועיים בכל פעם. (התפריט המעובד מאוד כלל מאכלים כמו רביולי משומר, נקניקיות עוף, עוגיות ולימונדה ממותקת; בעוד שהתפריט הלא מעובד כלל סלטים, ביצים מקושקשות, דייסת שיבולת שועל ואגוזים).
שני התפריטים הכילו פרופילים תזונתיים כמעט זהים, עם אותה כמות של סוכר, שומן, נתרן, סיבים תזונתיים ועוד. אך לארוחות היו השפעות שונות מאוד. כאשר המשתתפים אכלו תפריט מעובד מאוד, הם צרכו כ-500 קלוריות יותר ביום לעומת התפריט הפחות מעובד. כמו כן, הם עלו כקילוגרם במהלך השבועיים בתפריט המעובד מאוד – ואיבדו כמעט את אותה כמות בתפריט הלא מעובד.
כמו כן, המשתתפים אכלו מהר יותר, וייתכן שזו אחת הסיבות שגרמה להם לעלות במשקל. הול אומרת: "מזונות מעובדים מאוד נוטים להיות רכים יותר, מה שהופך את הלעיסה והבליעה שלהם לקלים יותר". היא מסבירה: "אחת התיאוריות היא שאם אדם אוכל מהר יותר, הוא אינו נותן למעיים שלו מספיק זמן לאותת למוח שהוא צרך מספיק קלוריות, שהוא שבע ושעליו להפסיק לאכול. בזמן שהמוח מקבל את האות הזה, כבר מאוחר מדי – האדם כבר אכל יותר מדי".
גם ההורמונים של המשתתפים השתנו בהתאם לרמת העיבוד של ארוחותיהם. למרות שהמשתתפים אמרו שהרגישו שובע וסיפוק באופן שווה בשני התפריטים, התפריט הלא מעובד הוביל לעלייה בהורמון המדכא תיאבון בשם PYY ולירידה בהורמון הרעב גרלין.
הול אומרת: "כל אחד משינויים הורמונליים אלה שהתרחשו, מסיבות שאינן מובנות לחלוטין, נוטים לתמוך [בתצפיות החוקרים]". בתפריט הלא מעובד, "האדם מפחית באופן אוטומטי את צריכת הקלוריות, מה שמוביל לירידה במשקל ואובדן שומן בגוף, ללא צורך בספירת קלוריות או אפילו לעשות זאת בכוונה תחילה".
הימנעות ממזונות מעובדים מאוד אינה קלה, במיוחד מבחינה כלכלית. הול מציינת שמרכיבי הארוחות הלא מעובדות במחקר עלו כ-40% יותר ממרכיבי המזון המעובד מאוד. אולם המחקר מספק את העדות העדכנית ביותר לכך שהפחתת צריכת מזון מעובד אכן שווה את המחיר הנוסף והמאמץ.