המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין ממשיך לנסות להשיג הסכם בין ישראל ללבנון, שינצור את האש וימנע מישראל לפתוח חזית לחימה נוספת בגבול הצפוני • במסגרת המתווה, חיזבאללה יורחק מהגבול, ולא יפרסו כוחות מדרום לליטאני • בנוסף, יוסדרו 13 נקודות בגבול שנמצאות במחלוקת בין ישראל ללבנון – כפי שקרה בהסכם הימי • כל הפרטים
הסכם במקום מלחמה: על רקע העלייה בהיקף השיגורים של חיזבאללה, המתווך האמריקני בין ישראל ללבנון, עמוס הוכשטיין, ממשיך לעבוד בימים אלו על גיבוש הסכם בין המדינות, שיהיה מבוסס על החלטה 1701 של מועצת הביטחון מ-2006. ל-N12 נודע כי ככל הנראה הוכשטיין קיבל את הסכמתו של ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, למתווה, והאחרון אף מתואם עם חיזבאללה בעניין.
הוכשטיין, שמילא תפקיד מרכזי במשא ומתן שהוביל להסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון באוקטובר 2022, פועל להשיג הסכם נוסף בין המדינות, שמסתמן שייחתם רק אם תסתיים הלחימה ברצועת עזה. במתווה המתגבש ייקבע שחיזבאללה ירחיק את כוחותיו מהשטחים הפתוחים והוא לא יוכל לפרוס כוחות מדרום לליטני.
עם זאת, גם בהחלטה 1701 של האו״ם שנחתמה בתום מלחמת לבנון השנייה נקבע שלא תתקיים פעילות ״עוינת״ באזור זה, אך הדבר לא נאכף ולאחר כמה שנים חיזבאללה התעצמם משמעותית במרחב – כפי שאנו רואים בימים אלו.
בדומה להסכם הגבול הימי, ההסכם המתגבש של הוכשטיין יכלול גם הסדרה של 13 נקודות מחלוקת בגבול היבשתי בין המדינות. בנוסף, כוח יוניפי״ל של האו״ם שמוצב על הגבול, ותפקידו לוודא שאין פעילות צבאית מדרום לליטני, יורחב ויתוגבר.
חברי קבינט המלחמה, השרים בני גנץ וגדי איזנקוט, טענו שלשום (שלישי) כי צריך קודם כל להגיע להסכם מדיני בין המדינות, ורק אם התהליך הדיפלומטי ייכשל – לבחור בדרך של מהלך צבאי. השניים משוכנעים שצריכים להגיע לעסקת חטופים מול חמאס, גם במחיר של הפסקת אש ארוכה בעזה – כדי להפנות את הקשב של ישראל לצפון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד, ואמר כי השגת יעדי המלחמה בעזה הם בעדיפות עליונה, ושרק אחרי השגת יעדי המלחמה בדרום נכון לטפל בצפון. שר הביטחון יואב גלנט טען כי יש להגביר את רף התגובות מול חיזבאללה, אבל ללכת למערכה בצפון רק אם מבינים שאין דרך להביא הסכם חטופים והסכם דיפלומטי. במערכת הביטחון עומדים על כך שנוצרה הזדמנות אסטרטגית ליזום מערכה בצפון, אבל שעדיף לסיים את הלחימה ברפיח לפני כן.
כבר שמונה חודשים שהצפון בוער והתושבים מפונים, ולמרות המצב הקשה, בישראל נמנעים מִקבלת ההחלטה לפתוח במלחמה כוללת. אלה השיקולים שעומדים במרכז הדילמה הישראלית
בעד מלחמה בצפון:
- פגיעה של ממש בִּיכולות חיזבאללה בַּפַּעם הראשונה מאז 2006
- אין צפי לסיום בדרום, בינתיים הצפון נותר ללא מענה
- הציבור הישראלי לא יקבל הסכם ללא מלחמה
- חידוש ההרתעה, הרחקת העימות הבא
- אפשרות לאכיפה קפּדנית והדוקה של ההסכם אחרי המלחמה
נגד מלחמה בצפון:
- החלטה להתמקד בלחימה בדרום
- גם אם תיפתח מלחמה – היא תסתיים בהסכם
- לא יהיה הסכם בצפון עד סיום הלחימה בדרום
- חיזבאללה לא יאפשר לישראל "תחושת ניצחון"
- היעד המקסימלי מול חיזבאללה: פגיעה ביכולות
- איום הפשיטה של כוח רדואן לא יוסר בלי כיבוש דרום לבנון
