הצילו. אין לנו אוויר. אנחנו קורסים

הצילו. אין לנו אוויר. המעט שנשאר לנו אחרי ה-7 באוקטובר נגמר. אם הצלחנו להתמודד איכשהו עם החרדה הקיומית של המדינה, הדאגה לחטופים ולחיילים, עכשיו אנחנו קורסים תחת הנטל הכלכלי, תקועים בחריץ שבין חזירות המונופולים לגב שמפנה אלינו הממשלה. ואנחנו מאשימים את כולכם. אף אחד לא ייצא נקי מהוועדה הממלכתית לבדיקת יוקר המחיה שנקים.

ונתחיל ביבואנים, היצרנים והקמעונאים. איזה רווחי עתק עשיתם על חשבוננו, אילו דו"חות מפוארים הצגתם לדירקטוריונים שלכם, תוך כדי חישובים של הבונוס השנתי שתקבלו. שום תירוץ עלוב של "כבר שנה לא העלינו מחירים", או "ההוצאות שלנו גדלו" לא ידון אתכם לכף זכות.

ניצלתם את העובדה שאנחנו לא פנויים רגשית כדי לטפל בכם, ולקחתם אוכל מהפה למילואימניקים שלוחמים בחזית ולא ראו את המשפחה מעל חצי שנה, לעקורים מבתיהם, לבעלי עסקים קטנים שהגיעו לפת לחם. דווקא באחת השעות הקשות של העם הזה, המצפון שלכם יצא מכלל שימוש ואין בכם טיפת בושה.

גם אתם 120 חברי הכנסת, על כל סיעות הבית והממשלה. הפקרתם אותנו ביטחונית בעוטף ובצפון, ונטשתם אותנו לתאוות הבצע של המונופולים, שלא יודעת גבול. ידעתם שהם בוזזים אותנו בלי חשבון, עמדתם בצד ונתתם להם להכות בנו שוב ושוב ושוב בלי לעשות דבר. קואליציה ואופוזיציה, שרים וחברי כנסת מהשורות הראשונות והספסלים האחוריים.

רשימות ומדבקות שחורות הן לא פתרון שר הכלכלה. גם לא שיימינג רגולטורי. ההתעלמות מופגנת שלך ממצוקות האזרחים, שר האוצר, כשהבטחת שתטפל ביוקר המחיה "אחרי רפיח", או כשסיכלת את העברת החוק שהיה אמור להגביל את כוחם של העושקים בחוק ההסדרים, בגלל שיקולי אגו ופוליטיקה קטנה, לא ינקו אותך. גם אתה יו"ר ועדת הכספים. אמירה מתלהמת בזמן פגרת הכנסת, ש"משרד האוצר לא עושה שום דבר בנושא העלאת המחירים, גם לא משרד הכלכלה. הממשלה נחלה כישלון מוחלט בנושא", עושה אותך צדיק.

לפני הבחירות כולכם הבטחתם שתלחמו למען מחירים הוגנים, כדי שכולנו נוכל לשים ארוחה טובה על השולחן. איך הגענו למצב אנשים צריכים להתלבט אם להכניס לעגלה, פירות וירקות ולחם אחיד וחלב בפיקוח, כי המחירים שלהם עלו באופן בלתי נסבל. או הורים שנאלצים לנהל כלכלת חיתולים לתינוק, כי הם לא עומדים בהוצאה.

את האמת? העלבון קשה כמו הנטל הכלכלי. הפגנת חוסר האכפתיות, הניתוק, ההתנשאות. כמה פעמים התכנסה הוועדה ליוקר המחיה, או איך שאתם קוראים לוועדות שהקמתם כדי לעשות "כאילו" ולסתום לנו את הפה? לא צריך להשתמש בכל אצבעות כף היד כדי לספור אותן, אפשר להסתפק בשתיים.

אבל המשכורת שלכם דופקת כמו שעון שווייצרי, ואם יפתחו לפניכם מיקרופון, תתנפלו עליו באמירות בטחוניות, טקטיות, פוליטיות, מדיניות, תתקפו יריבים, תגנו על קולגות, אבל לא תגידו מילה על הדבר שהכי בוער לנו. שהכל פה יקר כל כך ואין לנו איך לסגור את החודש.

את המלחמה שאנחנו מנהלים בחרבות פשוטות מברזל, כי לא היינו מוכנים עם המודיעין, הטכנולוגיה, כוח האדם והטנקים, אפשר היה למנוע עם פחות היבריס ויותר הקשבה, ירידה לפרטים וחשיבה מחוץ לקופסא. את ההתדרדרות במצב הכלכלי של העם הזה, אפשר היה למנוע עם הלב.

אם בעלי חברות הענק היו מפגינים מעט סולידריות, חמלה ואכפתיות לאחיהם המילואימניקים והמפונים, ועושים את ההפך מהאינסטינקט הפבלובי שלהם להרוויח ומורידים מחירים, מתחשבים במצוקות, מתנהגים כמו בני אדם.

ואתם הפוליטיקאים ושליחי הציבור. אולי שכחתם שאנחנו בני אדם ולא רק בשר תותחים שנלחם בשליחות הממשלה. יש לנו ילדים, בני ובנות זוג, עבודה, תשלומים, קניות, שכירות או משכנתא לשלם בסוף החודש, וכבר אין לנו מאיפה. נגמר לנו הכסף.

אנחנו מרגישים כמו הסוס, שהבעלים שלו החליט יום אחד לקצץ לו במזון כדי לחסוך. כל יום הוא נתן לו את מחצית כמות החציר. מיום ליום הסוס נחלש, אבל המשיך לסחוב את העגלה ולעבוד. בוקר אחד התעורר הסייס וגילה שהסוס שלו מת מאפיסת כוחות ובמקום להכות על חטא הוא אמר, "עוד יום אחד והייתי מלמד אותו לחיות בלי אוכל".

אז אנחנו הסוס הזה. ואם לא תתעשתו עכשיו, נקרוס. ומכיוון שאתם פשוט לא רואים אותנו, הגיע הזמן שניקח את המושכות לידיים ונטפל בכל אחד ואחד מכם, מחלקי הדיבידנדים ותאבי השררה. אנחנו לא זקוקים לשופט בדימוס או אישיות ציבורית רמת דרג שיעמדו בראשות אוסף של מומחים גבוהי מצח, שיציגו בפנינו את המסקנות המלומדות שלהם. אנחנו נהיה השופטים שלכם ולא נראה בעיניים. אתם יודעים למה? כי וואלה, נחנקנו.