ארבעה וחצי חודשים לאחר שרה"מ נתניהו הכריז שהוועדה לבחינת תקציב הביטחון תקום "מחר" – שרי האוצר והביטחון תקועים במערבולת של מאבקי כוח. עצם העובדה שהממשלה לא מסוגלת להקים את הוועדה, הרבה לפני שהיא תתבקש להכרעות קשות באמת, מלמדת יותר מכל על חוסר היכולת שלה לבצע
בשבוע האחרון הקדיש שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שלושה טקסטים נלהבים שבהם הוא קורא להקמת הוועדה לתקציב הביטחון. כדרכו של שר האוצר, הטקסטים ארוכים ומפולפלים, וכוללים ביד אחת חיבוטי נפש פנימיים ("קשה לנהל מאבק מול אנשים טובים"), הצהרות בומבסטיות בנימה תקיפה ("לא אהיה שותף לבניית הקונספציה הבאה, לא נבהל ממניפולציות זולות"), הבעת אמפתיה ליריבים ("בכל פעם שאני רואה את הרמטכ"ל, אני רוצה לחבק אותו"); וביד השנייה הטחת האשמות ("גישה יהירה, עושים שימוש ציני בקודש הקודשים של ביטחון ישראל").
אך מעבר לכל המלל השורה התחתונה ברורה: סמוטריץ' דוחק להקמת הוועדה לתקציב הביטחון, ועד אז הוא יחשק ויכווץ את צעדי מערכת הביטחון בכל מה שאינו קריטי ודחוף על פי השקפתו ושיקוליו.
יש ממש בדבריו של סמוטריץ', הוועדה לתקציב הביטחון היא חשובה וקריטית, היתה צריכה לקום כבר מזמן וגם לסיים את דיוניה. בלתי אפשרי לתכנן את תקציב 2025 לפני שיודעים מהן העלויות הביטחוניות במציאות שאחרי 7 באוקטובר, בלתי אפשרי לתכנן את העלויות הביטחוניות בלי שייבחנו ההשלכות המשקיות של העלאה קבועה בתקציב הביטחון. הגדלה מסיבית מדי של תקציב הביטחון עלולה להביא לעשור אבוד ולפגיעה מתמשכת באיכות החיים של אזרחי ישראל. והגדלה לא מספקת של תקציב הביטחון עלולה להביא לרמת ביטחון לא מספקת, ולפגיעה ממשית בחיי אזרחים ובתחושת הביטחון שלהם. הדילמה היא רצינית, והיא דורשת כוחות חשיבה משותפים, לא מאבק בין־משרדי רגיל. הדרך הנכונה לעשות את זה היא באמצעות ועדה ציבורית.
גם במשרד הביטחון מבינים את הנוסחה הזו. השר יואב גלנט לא מקבל את ההאשמה של סמוטריץ' שלפיה הוא לא מעוניין להקים את הוועדה לבחינת תקציב הביטחון. הטענה של גלנט ומקורביו היא כי סמוטריץ' מוביל כעת את הוועדה כדי שתהפוך לוועדת חקירה שתבדוק את הכשלים בצבא, ולזה הוא לא מוכן לתת יד. בטענה של גלנט יש קצת מן האמת אבל בעיקר פופוליזם. הסיכוי שהוועדה תהפוך לוועדת חקירה הוא נמוך למדי. המחלוקת האמיתית היא על סמכויותיה.
המל"ל ניסח כתב מינוי כבר לפני כמה חודשים והצדדים העבירו אליו התייחסויות. האוצר מעוניין, כפי שניסח סמוטריץ', כי הוועדה תדון ב"צורכי תקציב הביטחון, בהיבטי תרחישי ייחוס, מענה, וסדרי עדיפויות לבניין הכוח והתעצמות". במשרד הביטחון מעוניינים שהוועדה תהיה טכנית יותר וכמעט שלא תדון בתהליכי בניין הכוח אלא בעיקר במגבלת התקציב שיש לכלכלה הישראלית.
עצם קיומו של הוויכוח בין האוצר למשרד הביטחון הוא לגיטימי. מחלוקות כאלו מתקיימות בכל מדינה מערבית מודרנית, והן חלק בלתי נפרד מתהליך התקציב. אבל הסאגה הנוכחית בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון מוגזמת לחלוטין. חלפו כמעט שמונה חודשים מפרוץ המלחמה, וכארבעה וחצי חודשים מאז שראש הממשלה הכריז שהוועדה תקום "מחר", יש הסכמה גורפת כי הוועדה הזו חשובה לעתיד כלכלת ישראל ולעתיד ביטחון ישראל, חברות הדירוג הזכירו את הוועדה הזו כסימן חיובי על כלכלת ישראל. אך מריבות בין שני שרים מרכזיים מונעות את הקמת הוועדה.
התהייה המתבקשת היא איפה ראש הממשלה נתניהו. הרי הוא היה יכול לזמן את גלנט וסמוטריץ', לכפות עליהם נוסח מוסכם, ולהוציא לדרך את הוועדה הזו. דווקא משום שהקמת הוועדה אינה מסובכת במיוחד, בהשוואה למשל לקידום רפורמות או ניהול מלחמות – העובדה שהממשלה לא הצליחה לסיים את המשימה הזו מלמדת על חוסר היכולת הביצועית שלה.
