הודעתו של הרמטכ"ל הרצי הלוי על סיום תפקידו מהווה למעשה הצהרה ברורה על תום המערכה אותה הוביל בנחישות עד כה. הדברים נאמרים בעיתוי משמעותי – בזמן יישום שלב א' בהסכם החטופים ועל רקע ניסיונותיה הנואלים של הממשלה לסכל את העסקה במלואה ולהשיב את המדינה למצב לחימה בכל מחיר.
כמי שפיקד על הרצי בתפקידו כמפקד מחלקה בגדוד 50 לפני שלושה עשורים, ובתפקידים נוספים בחטיבת הצנחנים, זיהיתי בו כבר אז את הסימנים המובהקים של מפקד צבאי – רצינות בלתי מתפשרת ותחושת אחריות עמוקה. מסלול התקדמותו המקצועי כלל את תפקידי המפתח בצה"ל: מסיירת מטכ"ל, דרך חטיבת הצנחנים, עוצבת הגליל, פיקוד הדרום ואמ"ן, עד לתפקיד סגן הרמטכ"ל ולבסוף הרמטכ"ל ה-23 של מדינת ישראל.
לאורך מסלולו הצבאי, התבלט הרצי בתכונות מנהיגות יוצאות דופן: אומץ לב, נחישות מקצועית, קור רוח בעתות משבר, סבלנות וצניעות ראויה לציון. מתקפת ה-7 באוקטובר התרחשה בחלוף תשעה חודשי כהונה – פרק זמן שהיה צריך להספיק להטמעת שינויים מערכתיים אל מול איום כדוגמת זה שהתממש מרצועת עזה, במיוחד לאור היכרותו המעמיקה עם החמאס מתקופת כהונתו בפיקוד הדרום ובאמ"ן.
הרצי, כמו גם הפיקוד הבכיר סביבו, הופתעו מהיקף ועוצמת המתקפה הרצחנית של החמאס בשבעה באוקטובר ונטלו אחריות על המחדל החמור כבר בתחילת המלחמה. במקום להתפטר, בחר הרצי, בדומה לאלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן, לקחת אחריות על התיקון המשמעותי הנדרש. יחד הנהיגו במקצועיות ובנחישות ראויה להערכה את התאוששות צה"ל, והובילו את המערכה המורכבת והממושכת ביותר בתולדותיו – לחימה בו-זמנית בשבע חזיתות.
המלחמה הסתיימה בניצחון צבאי מרשים שכלל את פירוק התשתית הצבאית של חמאס, חיסול שדרת הפיקוד שלו ופירוק מרבית תשתיותיו ברצועה, פגיעה משמעותית ביכולותיו והוצאה מתפקוד ארגון החיזבאללה, נטרול הנשק של צבא סוריה והנחתת מהלומות קשות על איראן ותימן. אף שניהול המלחמה היה ברובו שגרתי, מתמשך יתר על המידה, ואיטי בקבלת החלטות אסטרטגיות, ניכרו בו נחישות ויסודיות בפגיעה באויב באופן שהניב תוצאות מרשימות – לא רק בהשבת ההרתעה אלא גם ביצירת תנאים לשינוי ביטחוני אזורי משמעותי.
לאורך המערכה כולה, למעט התמיכה המשמעותית של שר הביטחון יואב גלנט, מצא עצמו הרצי בבדידות מזהרת. ראש הממשלה נתניהו, שנתקף בפאניקה בראשית המלחמה והתנגד לכניסה קרקעית לעזה, היווה מכשול מתמשך בניהולה. לאחר שהתאושש וגיבש ביטחון ביכולות צה"ל להילחם בעזה, החל בהכתבת דירקטיבה פוליטית דקלרטיבית שמטרתה הייתה הארכת המערכה לצורכי הישרדות פוליטית, תוך התרחקות מיעדיה המוצהרים – החלפת שלטון החמאס והשבת החטופים. אלמלא התערבותו המכרעת של הנשיא טראמפ בכפיית העסקה, היה מוסיף להאריך את הלחימה ללא תכלית אסטרטגית ברורה.
החלטת הפרישה של הרצי בעת הזו נובעת מהבנתו המעמיקה את הפוליטיזציה שעברה המלחמה תחת הנהגת נתניהו. חששו המרכזי נעוץ באפשרות שראש הממשלה החלש ייכנע שוב לגורמים ההזויים בממשלתו, אשר יובילו לחידוש המלחמה שהסתיימה מזמן ויחבלו בשלב השני של עסקת החטופים. כרמטכ"ל, לא יוכל להשלים עם תרחיש בו לא יושבו להוריהם החיילים שנפלו בשבי תחת פיקודו.
במעמדו החדש לאחר הפרישה, יוכל הרצי להתייצב בתקיפות כנגד ניסיונותיו של השר סמוטריץ' לטרפד את העסקה ולהשיב את כיבוש הרצועה על חשבון דם חיילינו, בשם אשליית ההתיישבות בעזה. תוכנית זו עומדת בסתירה מוחלטת לחזונו של הנשיא טראמפ לסיום המלחמה ולכינון הסכם אזורי עם סעודיה. הכשלת העסקה עלולה להוביל לגזר דין קטלני עבור החטופים הנותרים, מבלי לקדם שום הזיה משיחית. הרצי יודע היטב: משימתו האחרונה היא להשיב את אחרון חייליו הביתה. בלי זה אין ולא יהי אפילו תחילת תיקון לאסון הנורא.
בעוד שר הביטחון כ"ץ רואה אולי בהודעת הפרישה של הלוי הצלחה, למעשה מדובר בכישלונו המהדהד. השר כ"ץ נכנס להיסטוריה כשר הראשון המנצל את מעמדו לפגיעה בביטחון המדינה. ההשתלחויות של כ"ץ על הרמטכ"ל שהוביל את הניצחון – בעת שהוא עצמו נעדר מזירת ההחלטות המרכזית, תמיכתו בחוק ההשתמטות הפוגע בצה"ל ובביטחון ישראל, ושתיקתו הרועמת נוכח ניסיונות סיכול המשך העסקה בידי סמוטריץ׳ וגרירת צה"ל לחדש את האש בעזה – כל אלה יותירו אותו בדפי ההיסטוריה כבובת שר הבטחון העלובה ביותר שהיתה במדינת ישראל.
נטילת האחריות המקצועית והמוסרית של הרצי הלוי צפויה להיוותר כמופת בודד בקרב ההנהגה הבכירה. ראש הממשלה, שהפגין פחדנות לאורך כל המלחמה, לא צפוי לגלות אומץ אזרחי בסיומה ולקחת אחריות על האסון חסר התקדים שהתרחש תחת הנהגתו ובתנאים שיצר במו ידיו. אפילו הצעד הבסיסי של הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור האמת נותר מעבר להישג ידו.
הרצי הלוי – מצדיע לך על מנהיגותך, על הובלת צה"ל לניצחונות גדולים, על לקיחת האחריות הממלכתית ועל שירותך המסור והמתמשך למען ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.