בפרק הקודם של "חתונמי", יעל הפסיכולוגית שאלה את איזבל למה היא נשארת בקשר הזה עם נועם, כאשר עד היום היא נרתעת כל כך מכל מגע גופני איתו. שאלה מתבקשת שגם אנחנו הצופים שואלים את עצמנו. יעל אף הציבה בפני הזוג דרישה שעד הפגישה הבאה איתה, הם יחליטו סופית לאן הם הולכים מכאן.
אהבתי את גישת התכל'ס, הישירה והעניינית שלה, כי לראות את הזוג הזה מנסה שוב ושוב כמעט בכוחות על אנושיים לתחזק זוגיות למצלמות, הפך למחזה קשה לצפייה. אמנם לא יצאתי מעורי על הדרך שבה יעל הטיחה באיזבל את האמת בפרצוף, וגרמה לה להרגיש כמו ילדה שננזפה על ידי מנהלת בית הספר על התנהגות חריגה ולהגיב בלהג מבולבל של מילים "כן, לא, נכון נכון, לא יודעת, כן יודעת". אולם הניסיון של יעל לנער את איזבל כדי שתתעורר על עצמה ותחליט לאן פניה מועדות, היה מחייב. סוף סוף, גם יעל התעוררה על עצמה והבינה שצריך לשים קץ לסאגה המתישה הזאת שלא הולכת לשום מקום.
אלא שבפרק של אתמול, יעל שוב חזרה להפעיל לחץ על הזוג, ואפילו לא לחץ מתון, אלא כמעט אגרסיבי. ואשכרה גערה בהם שהם "לא עושים מספיק" על מנת שהקשר יצליח. בעיניי היא הצטיירה באותו רגע כמו המכשפה ב"הנזל וגרטל". רצתה לאכול את הילדים המתוקים והאכילה אותם בהרבה ממתקים ושוקולדים על מנת שישמינו, והיא תוכל להתענג על הארוחה הדשנה שתכין מהם. ובסיפור שלפנינו, יעל המלומדת מאכילה אותם בהרבה בולשיט פסיכולוגי עד שיטביעו את תסכולם וסבלם באוכל ומנגלים על האש, כפי שעשו בפרק הקודם, וישמינו ויתענגו מכל האוכל הזה, במקום מסקס טוב. וכל זה, אך ורק על מנת לשמור על הגחלת הזוגית שחלילה לא תכבה במשמרת של יעל, ושעל דפי ההיסטוריה של כל עונות "חתונמי" לא ייחקק המחדל והכישלון שלה בתחום השידוכים.
מה את לא מבינה גברתי הפסיכולוגית? איך את לא רואה כל מה שאפילו ילד בן חמש יכול לראות? איזבל לא נמשכת לנועם. נקודה, סימן קריאה. למה להמשיך לשגע אותה שהיא לא מספיק מחוברת לעצמה או נפתחת לאפשרויות אחרות, או לא מנסה מספיק להכיר את בן הזוג, ושאם היא הייתה עושה מספיק מאמצים, היא הייתה רואה את האור. חרטא ברטא. ואל תחשבי שאת מבלבלת את איזבל עם כל המושגים המלומדים שאתם הפסיכולוגים לומדים באקדמיה. איזבל ממש לא מבולבלת, גם אם היא מנסה להיות מנומסת ולהנהן בראש על כל אמירה שלך. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היא לא רוצה, והיא לא רוצה את נועם. נקודה. סימן קריאה. הניחי לה ללכת לדרכה.
מצד שני, דווקא אהבתי מה שיעל אמרה לזוג המתייסר הזה אתמול. היא אמרה שאסור ליועצי זוגיות כמוה וכמו הפרטנרים שלה לתוכנית, להזיע יותר מהזוגות המטופלים אצלם. אמרת הכל יעל. את מזיעה יותר מהם ומתאמצת מדי להצליח היכן שזה נועד לכישלון מראש, אלא אם כן זה חזק ממך ואז כדאי שתשקלי להתייעץ עם פסיכולוג משלך. יכול להיות מעניין להכניס פסיכולוג נוסף לחתונמי, שייעץ לפסיכולוגים עצמם.
אצל בר ואור הסיפור מגמגם ולא משנה כמה בדיחות הוא יפליץ בערך כל שנייה. אור החליט לנסוע לחופשה בצרפת, חופשה שהוא חלם עליה מזמן והוא מצפה כבר לצאת לדרך עם חבר שנחשב "הכי משוגע" בחבר'ה. ממש כיף לא? אז לא. במקום ליהנות מחופשה עם בר במעט הזמן שנשאר לכם עד סוף התכנית, ולמצות כל רגע ולהתפנן ביחד, אתה מחכה בכיליון עיניים לחופשה חלומית עם חבר, דווקא עכשיו, דווקא היום, אחרי כל הנשיקות המצלצלות שהדבקת לה על הלחיים הלא ממש מרוצות שלה, כי היא באמת לא מבינה איך פתאום באמצע החיים אתה בורח לארץ רחוקה הרחק ממנה, ומשאיר אותה מבולבלת ותוהה מה זה אומר לכל הרוחות? ככה נוהג מישהו מאוהב? או שאולי הוא לא מהמתלהבים בע"מ, על אף היותה יפה, מוכשרת ורופאה מן המניין.
באגף של חן וברק, חשתי אי נוחות הולכת וגדלה. חן מפחדת שעם הזמן יימאס לברק מהרגישויות שלה. ואמנם, יש לה ממה לחשוש. כי לראות אותה מנגבת את הדמעות בכל רגע נתון, ורק בגלל שהבחור מאוזן והגיוני ויודע לשלוט במצב וזה מפחיד אותה, זה די ביזארי. אני מבינה שבוכים אם חלילה קרה אסון במשפחה, או מישהו קרוב חלה במחלה קשה, אבל לבכות כי בן הזוג שלך יודע לשים דברים בפרופורציות ולפעול בשיקול דעת, הלוואי על כל נשות ישראל שיוכלו להניח ראשן על כתפו של גבר כזה. וכי מה רצית? שבמקום ללכת ביחד לדפוק דרינק באיזה בר נחמד והמולת אנשים שמחים מסביבכם, אתם תערכו לכם מסיבות בכי? את בטח לא מצפה שהוא ייהנה מלשקוע ביגון עמוק מכל שטות ולעיתים קרובות, רק בשביל להזדהות איתך, ועוד לברך על המזל הטוב שהפגיש ביניכם.
דווקא הזוג חיה ומור שלא חשבתי שיצליחו, לפחות בפרק של אתמול הביא לנו קצת נחת. אני מתחילה לקוות בשבילם שזה יצליח, על אף הקשיים שהם חוו בתחילת המסע. נעים לצפות בהם, בחמימות שלאט לאט נרקמת ביניהם, במגע הפיזי שהם לא נרתעים ממנו והחיבוקים שהם מרעיפים אחד על השני, שלא נראים מאולצים או מלאכותיים, גם אם נחשוד בסתר ליבנו שהיא ממש בעניין ואילו הוא עדיין לא סגור הרמטית על הקשר ביניהם. הם בפירוש האנטיתזה לנועם ואיזבל שיושבים על הספה מרוחקים אחד מהשני שנות אור ומיליון כריות מפרידות ביניהם. ייאמר לזכותה של חיה, שבמהלך כל החוויה המשותפת שלהם, היא השכילה במין חוכמת חיים אינטואיטיבית, לדעת ללחוץ אצלו על הכפתורים הנכונים על מנת למשוך אותו לצידה, ועשתה זאת בלי להלחיץ, אלא נתנה לו את הספייס לבחור כפי ראות עיניו. על הדרך פינקה אותו בתבשילים והעניקה אווירה חמה של בית ומסורת וקבלת שבת כהלכתה וריחות של תבשילים מגרים. כמו שאמרו חכמינו: הדרך ללב הגבר עוברת דרך קיבתו, ואני בהחלט מחזיקה להם אצבעות.
