מחקר חדש מראה את כוחה של התקשורת בעיצוב דעת הקהל באחת מהסוגיות הכלכליות החשובות ביותר: הגירעון התקציבי. החוקרים לוסי ברנס וטימותי היקס מאוניברסיטת UCL מצאו שעמדות הציבור בנוגע לגירעון מתעצבות על פי העיתון שהוא קורא, אפילו בקרב תומכים של אותה מפלגה. עוד התברר במחקר שעיתונים שונים ממסגרים את נתוני הגירעון אחרת ועל פי ניסוי שערכו החוקרים, אופן המסגור משפיע על עמדת הציבור. מדיניות הצנע שאומצה במערב, מסכמים החוקרים, הונעה במידה רבה באמצעות עיצוב דעת הקהל בידי כלי תקשורת.
מה שהניע את החוקרים לבדוק את הקשר בין תקשורת לעמדות על גירעון היה המקום המרכזי של סוגיית הגירעון בכמה אירועי מפתח פוליטיים בעשור וחצי האחרונים. בין השאר הם מציינים סקר מ-2012 שהראה ש-69% מהאמריקאים רואים בגירעון התקציבי סוגיה בעדיפות ראשונה לנשיא ולקונגרס, ואת התפקיד המרכזי של סוגיית הגירעון בדרמות פוליטיות ביוון, באיטליה, באירלנד ובבריטניה.
עמדות הציבור בנוגע לסוגיות כלכליות משפיעות על מקבלי ההחלטות: פוליטיקאים רוצים לשמר ולחזק את כוחם הפוליטי, ולכן פועלים באופן שישמור על המוניטין שלהם בקרב הציבור. מכאן שואבת השפעת התקשורת על עמדות הציבור את חשיבותה. מחקרים בתחום מהשנים האחרונות גילו שהשיח התקשורתי על הכלכלה מנבא את תוצאות הבחירות יותר טוב ממצב הכלכלה עצמו.
סוגיית הגירעון אינה מסובכת לכאורה: על הממשלה לשאוף לתקציב מאוזן ללא הוצאות 'ללא כיסוי'. אלא שכלכלנים ומחקרים רבים טוענים שלהוצאות הממשלה תפקיד דרמטי בהנעת צמיחה, בבניית תשתיות ובשיפור הפריון והחדשנות. לכן במצבים מסוימים הוצאות ממשלתיות רצויות, גם אם הן גרעוניות. ענקי הכלכלה ג'ון מיינרד קיינס וג'וזף שומפטר, למשל, ייחסו לביקוש תפקיד מרכזי בצמיחה ובחדשנות.
ההיסטוריה של מדיניות כלכלית מספקת דוגמאות נוספות למחלוקת סביב הגירעון. בשנות ה-30 של המאה ה-21 נשיא ארה"ב תיאודור רוזוולט יזם את מדיניות הניו-דיל, שהשתמשה בהוצאות ממשלה בהיקף נרחב כדי לעורר את הכלכלה שהייתה שרויה במשבר מתמשך. במלחמת העולם השנייה ארה"ב, שעוד לא התאוששה לגמרי מהמשבר, חוותה צמיחה תעשייתית מהירה בזכות הוצאות גרעוניות על כלכלת המלחמה. מגפת הקורונה היא דוגמה נוספת לשימוש בגירעון לשימור הכלכלה. בשנים האחרונות, ארה"ב נהנתה מהצמיחה הכלכלית והשיפור בפריון הגבוהים ב-G7, קבוצת הכלכלות המתקדמות הגדולות, הודות לפרויקטים ממשלתיים גדולים של השקעה בתשתיות.
החוקרים בדקו את עמדות הציבור בבריטניה בשלושה שלבים: בשלב הראשון הראו החוקרים, באמצעות מידע מסקר, שקיימות גישות שונות בקרב הציבור בנוגע להפחתת הגירעון, ושקיים מתאם בין המגוון בגישות לקריאת עיתונים שונים. בשלב השני נותח אופן הסיקור של שני עיתונים כדי להוכיח שקיימים פערים ניכרים במסגור של סוגיית הגירעון, למשל באופן ההצגה, במונחים ובשפה שהעיתונים משתמשים בהם. בשלב השלישי ערכו החוקרים ניסוי שבו נשאלים נחשפו למסגור שונה של סוגיית הגירעון, ולאחר מכן התבקשו להביע את עמדתם בנוגע להפחתת גירעון. התוצאות משלושת השלבים מביאות למסקנה שלתקשורת ולאופן הסיקור תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל בנושא הגירעון התקציבי.
הניתוח הסטטיסטי של החוקרים בשלב הראשון הראה שקוראי הדיילי מייל והטלגרף נטו לייחס דחיפות להפחתת הגירעון, ואילו לקוראי הגרדיאן סיכוי נמוך יותר לראות בהפחתת הגירעון יעד דחוף. לקורא הגרדיאן משכבות הביניים, ללא תמיכה מובהקת במפלגה, סיכוי יותר מכפול לחשוב שהפחתה מיידית של הגירעון אינה נחוצה, לעומת קוראי הטלגרף עם רקע זהה. הניתוח כלל גורמים נוספים שעלולים להשפיע על העדפות הקוראים, כדי לחזק את המסקנה שלקריאת עיתון מסוים יש השפעה מובחנת. נוסף על כך, נמצא שתומכי המפלגה השמרנית נוטים אף הם לראות בצמצום הגירעון יעד דחוף, ואילו תומכי מפלגת הלייבור והמפלגה הסקוטית הלאומית בעלי סיכוי נמוך יותר לייחס לכך חשיבות.
בשלב השני בדקו החוקרים את סיקור הטלגרף והגרדיאן בנוגע לפרלמנט הבריטי שכיהן בין 2010 ל-2015. כל הכתבות שכללו את המילה 'גירעון' בין מאי 2010 למאי 2015 נאספו ונותחו דיגיטלית. הניתוח חולק לשלושה תחומים. הראשון נגע למאקרו, כלומר להוצאות, מיסוי, תקציב וגירעון במובן רחב. השני התייחס לנזקים וליתרונות של קיצוצים, למשל שירותים חברתיים שייפגעו או האצת הצמיחה שתומכי הצנע התקציבי טענו שינבעו מקיצוץ התקציב. התחום השלישי היה משבר החוב הלאומי האירופי, המתייחס לסכנת חדלות הפירעון של כמה ממדינות גוש האירו.
הממצאים בשלב השני תאמו לאלו מהשלב הראשון: הסיקור בגרדיאן, שהסבירות שקוראיו יראו את הפחתת הגירעון כיעד פחות דחוף, הדגיש קיצוצים בתחום המאקרו ובאופן ממוקד בנוגע לשירותים ציבוריים. בטלגרף, שקוראיו נטו לייחס דחיפות להפחתת הגירעון, סיקור המאקרו הדגיש מיסוי, כלומר את המיסוי הצפוי מהימשכות הגירעון. הטלגרף גם הדגיש יותר את היתרונות הכלכליים שמייחסים תומכי קיצוצים לצנע החברתי.
לאחר שהחוקרים הוכיחו את הקשר בין קריאת עיתון לעמדה וזיהו שהסיקור בעיתונים השונים נבדל, הם ביצעו ניסוי שנועד לבסס את הסיבתיות. הם רצו לבסס את הטענה שקריאת העיתון היא זו שעיצבה את עמדת קוראיו, ולא שהקוראים בוחרים את העיתון לפי עמדותיהם, או שהעיתון מתאים את הסיקור לקהל קוראיו.
את הסקר ערכה חברת יוגוב בקרב כ-1,600 נשאלים. הנשאלים חולקו לשלוש קבוצות: ניטרלית, גרדיאן וטלגרף. כל הקבוצות קיבלו דיווח כללי על נתוני גירעון וחוב ציבורי, ולקבוצות הגרדיאן והטלגרף נוספה פיסקה שתאמה את אופן הסיקור בעיתון. פסקת הגרדיאן ציינה את הטיעון שהחוב נחוץ לשמירת הצמיחה הכלכלית, ופסקת הטלגרף הזהירה מהנזקים הכלכליים של גירעון.
התוצאות הראו שביחס לקבוצה הניטרלית, הנשאלים שקיבלו סיקור גרדיאן גיבשו עמדה פחות דחופה בנוגע להפחתת הגירעון. קבוצת הטלגרף הביעה עמדות שאינן שונות מהקבוצה הניטרלית. במילים אחרות, הסקר הראה שסיקור נוסח גרדיאן הפחית את הדחיפות שהקוראים מייחסים להפחתת גירעון.
