כבר 40 שנה כמעט שאלי לוזון בן ה־59 נמצא בעולם המוזיקה, בולט בקול יוצא הדופן שלו, מאז שפרץ בסערה עם "איזו מדינה" המיתולוגי, ומשם המשיך אל להיטים כמו "הנשמה", "פרי גנך" ו"גשם", וגם אל פיתולים שונים בקריירה ובחיים האישיים.
אני חייב להחמיא לך על הגזרה החדשה. כמה ירדת?
"32 קילו, בעיקר בתקופה האחרונה. אני מעריך שבחמש השנים האחרונות הורדתי עוד איזה עשרה קילו. אני שומר, עושה ספורט, עושה הליכות שבין שישה לעשרה קילומטרים כל יום. בשנים האחרונות בתי הבכורה שירתה במג"ב, הייתה במקום הכי מסוכן שיכול להיות, ואני אבא מאוד חרדתי. זה עשה את שלו".
אתה רוצה להגיד לי שבשביעי באוקטובר, ובכל הפיגועים הקשים בירושלים, היא הייתה שם? מה עובר עליך כשאתה שומע על אירוע בחדשות?
"אני לא מאחל לאף אחד. אין לי יום ואין לי לילה חמש שנים. זה לא פשוט, אני אדם מאוד חרדתי בקטע הזה, במיוחד כשמדובר על הילדים שלי. הייתי שולח לה SMS מהפחדים, אולי היא באמצע תפקיד. היא הייתה באירועים, אבל לא סיפרה לי את כל מה שהיא עשתה. היא עשתה הרבה דברים מפחידים – ב־3 בבוקר להגיע לאיזשהו מקום חשוך, לעשות מבצעים. היום, ברוך השם, היא כבר פקד במג"ב וראש מחלקת אימון גופני".
נחזור רגע לילדות שלך כי יש שם משהו מאוד מעניין, משפחה לובית, מסורתית, גרים בנתניה, ואתה ושתי אחיותיך – שלושה ילדים לבקנים. מה המשמעות של זה באותן שנים?
"אני אף פעם לא הרגשתי ילד חריג. האמת היא שגם ילדות לא הייתה לי, כי אני מגיל 13 על במות. ומגיל 6 אני לומד מוזיקה. הייתי מוביל את החבר'ה, לא חשתי שונה. אני זוכר שעד לפני כמה שנים הייתי אומר בריאיונות בעיתונים שאני מרגיש שאני אחד האנשים היפים בעולם".
מי הראשון שאמר לך שיש לך קול יפה?
"בגיל 6 הייתי אצל דודים, ובחדר המדרגות שרתי שם את השיר של אברהם גדסי 'לולי את הילדה שלי'. ואז דוד שלי זיכרונו לברכה אמר לאמא שלי: 'איזה קול מדהים יש לו, למה אתם לא עושים עם זה כלום?'. זו למעשה הפעם הראשונה שהבנתי שאני שר יפה".
איך הייתה אז מודעות בבית לשלוח ילד לחוג מוזיקה? אלה לא שנים שזה היה נפוץ בבתים מזרחיים מסורתיים בנתניה
"כי אני רציתי את זה. הם ראו שזה חשוב, שאפשר להוציא ממני משהו. בהתחלה למדתי קצת גיטרה, קצת תופים. אהבתי מוזיקה, כל דבר שמפיק צליל אהבתי. בגיל 13 אבא שלי לא רצה לקנות לי תופים כי זה עושה רעש, ויום אחד אמר לי: 'אלי, אנחנו הולכים לקנות תופים'. בסוף החלטתי ללכת על אורגן במקום על תופים, ואז עשינו הסכם – או שאני קונה אורגן נחמד ואני עושה בר מצווה באולם, או שאני קונה את האורגן שהוא חלום חיי ואני מוותר על בר מצווה באולם. הסכמתי לוותר על בר מצווה באולם".
פתאום עולה לחן
בגיל 13 החל לוזון לעבוד במאפייה. "הייתי בהקבצה א' בחשבון ובאנגלית, שזה שני המקצועות הכי קשים", הוא מספר. "למדתי עוד שנה אחר כך בבית ספר לאמנויות, והמוזיקה שיגעה לי את המוח. ירדתי בחשבון, ירדתי באנגלית. אז אמרתי זהו, אני רוצה להתמקד רק במוזיקה. התחלתי להופיע כקלידן מדי ערב, שר שני שירים עד שהקהל התחיל לבקש קצת יותר שירים, ואז כל ההיסטוריה התחילה. למדתי עד כיתה ט'".
ואז מגיע הסינגל "איזו מדינה", סינגל הפריצה שלך. איך זה נולד?
"יוני רועה ואני כתבנו כמה שירים יחד. היינו הולכים ברחוב, פתאום עולה לחן. היינו הולכים למוכר טייפים וקלטות, ששם קלטת בתא, מקליט, לוקח עשרה שקלים, ככה זה היה. ואז ביום שישי אחד יוני התקשר ואמר לי: 'אלי, תשמע, יש לי רעיון אדיר, אני בא אליך'. אמרתי לו: 'בוא'. התחיל לשיר לי 'איזו מדינה, איזו מדינה', ואני השלמתי אותו, וככה בנינו לו את השיר".
אתם הסתובבתם עם החומר בכל מיני חברות תקליטים, אבל השיר לא התקבל
"הייתה חברת תקליטים שלא ננקוב בשמה, שאמרה לי: 'תשמע, ההקלטה מוכנה. אם אתה רוצה, אנחנו נעשה לך את הקלטת, אבל תתחייב שאתה קונה אלף קלטות', למה? בשביל לכסות את הגרפיקה ואת השטויות האלה. עד שהגענו לבן מוש. בן מוש אמר: 'שמעתי אותך במועדון, אתה שווה השקעה'. ואז אמר: 'תשמע, יש בעיה. השיר איזו מדינה מצוין, הלחן מצוין, אבל המילים לא טובות, יקטלו אותך'. אמרתי: 'מה זאת אומרת יקטלו אותי? אני לא למעלה, אני לא יכול לא להצליח'".
למה האמנת בשיר הזה כל כך?
"כי אני חושב שזה שיר שמדבר לכולם. זה שיר אמיתי, זה לא עוד שיר אהבה. והנה, תראה, זה היה חזון. 40 שנה כבר, זה אותו דבר, לא השתנה כלום. וגם כל פעם שקורה משהו במדינה, ישר באים לאלי לוזון".
שיר פריצה שהוא כזה מכונן, מה זה עושה לקריירה? מרגע שהוא יצא הוא התפוצץ
"זאת תעודת הזהות שלי. שלושה שבועות או חודש אחרי שיצא 'איזו מדינה' הוא מכר 700 אלף קלטות. זה היה ממש בום. אתמול יצא 'איזו מדינה', היום אני לא יכול לקנות סיגריות ברחוב. כיום, מישהו מוציא פלטינה על אלפיים עותקים, כבר עושים לו את כל המסיבות".
המשכת עם "פרי גנך", איך נולד הדואט עם אביבה אבידן?
"יוני רועה שמע את השיר ואמר לי שהוא חושב שזה צריך להיות דואט. למחרת בבוקר הוא התקשר ואמר לי: 'תשמע אלי, דיברתי עם בן מוש ואנחנו רוצים שתשיר את השיר הזה עם אביבה אבידן כדואט'. קבענו הקלטה, וכשהגעתי לאולפן אביבה כבר שרה את הקטע שלה ואני נכנסתי לשיר את הקטעים שלי. הרגשתי שהייתה שם בהלה מאוד גדולה. פתאום הייתי יותר מדי גדול על כל מה שקרה שם מבחינה ווקאלית, אז בצורה דיפלומטית ירדתי מזה. השיר יצא בגרסה של אביבה לבד".
ואז זה בכל זאת הפך להיות דואט
"יום אחד אביבה הזמינה אותי לבת המצווה של הבת שלה, והעלתה אותי לבמה לשיר איתה את השיר. גברי מזור, אז המנהל והיחצן הכי חזק, אמר לי: 'אלי, אם אתם מקליטים את השיר, סיבה למסיבה – מתנה ממני'. לחצו עליי, יוני ואביגדור ובן מוש, ובסוף הסכמתי. ואז השיר התפוצץ".
ידעתם שהשיר הזה גם יהיה שיר זיכרון?
"השיר הזה נכתב על חייל שאמא שלו חיכתה לו בחלון והייתה לה ציפייה בכל יום שהוא יחזור הביתה, אחרי שהוא נהרג. אבל אני קודם כל מתייחס לביצוע ולמנגינה, ורק אחר כך יושב ומקשיב לטקסט. בשיר הזה הביצוע היה חזק, ואחר כך התחילו להקשיב לטקסט".
ואז מגיע "גשם" – עוד להיט ענק
"מובי שפריר פנה אליי: 'אלי, יש סרט ישראלי חדש ואנחנו מאוד רוצים שתשיר את הפסקול'. שאלתי על איזה שיר מדובר, והוא אמר לי 'גשם, של בנזין'. הכרתי כמובן את השיר, וידעתי שהביצוע שלי יהיה מיוחד. דידי הררי אמר שזו פעם ראשונה בעולם שאנשים הולכים לסרט בגלל שיר".
יש לך הרבה להיטים. אתה זמר שמצליח לעשות קפיצה ברמה כל כמה שנים
"אני חולק עליך לגבי המילה 'להיט'. אין לי להיטים. להיט זה מוצר מדף, שאחרי חודש וחצי… כמו הפלאפון, שבזמנו יצא אייפון 1, אייפון 2, אייפון 3. אני לא אייפון. כל שיר שאני מקליט, אני מכוון שהוא יהיה שיר אלמותי. 'הנשמה', 'בדד', 'ריח מנטה' של מרגלית צנעני, אלה דברים שאתה יכול לשמוע אותם עוד 100 שנה. זה לא להיט, זה המנון".
עד כמה הבטן מניעה אותך בקבלת ההחלטות?
"יש לי שילוב של שכל, הרגשה ואינטואיציה. אתה יודע מה זה אהבה ראשונה? בא לך על הדבר הזה מההתחלה, הוא שלך, אתה תעשה אותו. ואם זה לא בא לי מההתחלה… יש לי בעיה עם חומרים. לא כל דבר אני יכול להביא אליי. אפילו שיגידו שיהיה פצצה, זה לא מעניין אותי. אם זה לא מרגש אותי, אני לא עושה".
לא איש רעב
כבר בגיל 19 קנה בית. "אבא שלי היה איש מאוד חכם", הוא אומר. "הוא אמר לי: 'עדיף ללכת עם הרע שאתה מכיר ולא עם הטוב שרק שמעת עליו'. אני אמרתי, 'אלי, אתה לא יודע כמה הקריירה הזאת תחזיק. קודם כל, תקנה לך את הבית שלך, שתהיה לך קורת גג'. אני יכול להופיע פעמיים בחודש, ולא צריך יותר. אני לא איש רעב, אני לא רודף כסף. תשמע, יש לך מיליון דולר או עשרה מיליון – אתה יכול לאכול את אותה חתיכת פרגית וזהו".
חגגת 25 שנה עם אשתך סיגל. עד כמה חשובה זוגיות טובה להצלחה של זמר?
"קודם כל, לפני כל הקריירה, ולפני כל ההצלחה והשמפניות והכל – קודם כל בית המקדש שלך. אני לא מוותר על קידוש של יום שישי, עם הילדים והאישה, בעד שום סכום שבעולם. כל מה שאחרי זה, זה בונוס. אשתך היא חלק ממך, היא לא תרצה להכשיל את עצמה. אבל זה גם שומר, שיש בית לחזור אליו ולא להתבלבל בחיים".
בין השירים שלך, מה השיר שאתה הכי מחובר אליו רגשית?
"השיר שהכי מדבר אליי הוא "הנשמה". הטקסט מדבר על אמן שמופיע מול עשרת אלפים איש, וחוזר הביתה. 'עם רדת ערב בשעת הדממה/ בי מתעטפת הנשמה' – אתה נמצא מול המון אנשים, ואז מגיע הביתה ואתה לבד. וכמה זה קשה. אבל ברוך השם, היום יש לי אישה וילדים, ואני מודה על זה מיליון פעם".