השחקנים מקבלים מדי יום דיווחים על הזוועות שמתרחשות בבית והרגש הלאומי משחק תפקיד מרכזי במגרש, אבל הסיפור של נבחרת אוקראינה הוא הרבה יותר ממדינה ששקועה במלחמה קשה. עם שמות שמככבים בליגות הגדולות, תמיכה של מיליון פליטים בגרמניה והגרלה נוחה – רבים מסמנים אותה כסוס השחור של היורו.
נבחרת וויילס הקטנה והסימפטית מעולם לא הייתה בעמדה כזו, שבה כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם רצו שתפסיד. זה קרה בדיוק לפני שנתיים, ב־5 ביוני 2022, כש־32,600 האוהדים באצטדיון בקרדיף דחפו את הדרקונים – והיו במיעוט עצום מול הקהל הנייטרלי שחלם על סיפור הסינדרלה של אוקראינה, נבחרת ממדינה שנלחמת על חייה (כמו אז גם היום) וערכה הכנה לקויה.
גארת' בייל, מי אם לא הוא, הבקיע את השער היחיד באותו גמר פלייאוף והעלה את וויילס למונדיאל. האוקראינים נשארו עם האהבה העולמית. עברו שנתיים, ועדיין אוהבים אותם, למרות שזו כבר לא המלחמה המדוברת ביותר בעולם (כוכב העבר אנדריי שבצ'נקו אפילו אמר שאוקראינה מאבדת את תשומת הלב הבינלאומית בגלל ישראל ועזה, וחייבת להיעזר בכדורגל כדי להישאר בשיח). ועכשיו הנבחרת הזו תסעיר את גרמניה ביורו שייפתח ביום שישי, הטורניר הגדול הראשון שבו תשתתף מאז הפלישה הרוסית. וזו הרבה יותר מהופעה מרגשת: אוקראינה מסומנת על ידי רבים כסוס השחור של האליפות, נבחרת איכותית מאין כמוה שגם זכתה בהגרלה שתאפשר לה להתקדם יפה ביורו.
יורים ומשחקים
הליגה באוקראינה, שהופסקה בעיצומה אחרי תחילת המלחמה עם רוסיה בפברואר 2022, חזרה מאז להתקיים ללא קהל. כל הנוכחים במגרש, כולל השחקנים, מתורגלים בריצה מהירה למקלט בזמן אזעקות, ואז חזרה למשחק. זוריה אירחה השנה בשבעה אצטדיונים שונים, אף אחד מהם לא בעירו של המועדון, לוגנסק, שאותה סיפחו הרוסים ב־2022; שחטאר דונייצק לא משחקת בביתה עוד מהמלחמה הקודמת. זה ניסיון לשמור על שפיות כלשהי דרך הספורט, אבל הרמה של הליגה האוקראינית ירדה מאוד בגלל בריחת רוב הזרים. זה בא לידי ביטוי בעיקר באירופה, שם הקבוצות האוקראיניות השיגו תוצאות מאכזבות, לא כמו בשנים החולפות שבהן שחטאר או אפילו זוריה עשו דברים יפים בחסות סגלים עמוסי שחקני חיזוק ברזילאים, שהיו שוברי שוויון אמיתיים.
אבל גם אם הכדורגל האוקראיני נפגע במידה רבה מהשלכות המלחמה, הנבחרת רק הלכה והתחזקה בזכות זרם נגדי: הפריחה המופלאה של שחקניה בליגות הגדולות. הם אולי הרבה פחות מדוברים מאשר הסופרסטארים המסעירים של הדור הקודם, כמו שבצ'נקו ומאמן הנבחרת הנוכחי סרגיי רברוב, אבל האיכות שלהם אדירה.אוהדים רבים צפויים לחטוף הלם אם וכאשר יראו על הספסל את אנדריי לונין. השוער בן ה־25 ניצל יפה את ההזדמנות שקיבל במהלך העונה בריאל מדריד, זכה באליפות והעלה אותה לגמר הצ'מפיונס – שם תיבו קורטואה חזר לעמוד בין הקורות. רק מה? מי שככל הנראה יפתח הוא שוער מצוין לא פחות, אנטולי טרובין (22), שהרשים העונה במדי בנפיקה; בהגנה אפשר למצוא את הבלם איליה זבארני מבורנמות', אחרי עונה מעולה בפרמייר־ליג, ואת מגינה השמאלי של אברטון, ויטלי מיקולנקו; קשר שחטאר גאורגי סודאקוב הוא הדבר הגדול הבא בכדורגל האוקראיני, ועלה על הכוונת של ארסנל – שם כבר מככב אלכסנדר זינצ'נקו, מגן שמאלי בלונדון ושחקן קישור בנבחרת. איתם אפשר למצוא את איש 100 מיליון היורו מיכאילו מודריק, שאחרי כל הביקורות שספג באנגליה, היה פנטסטי בחצי השנה האחרונה בצ'לסי, עזר לה לטפס בטבלה והוכיח שבסטמפורד ברידג' לא טעו.החלוץ המרכזי הוא סיפור מרתק. ביורו הקודם ארטם דובביק לא היה שם מוכר במיוחד באירופה, סקורר מדנייפרו שריפד את הספסל מקצה הסגל. בשמינית הגמר מול שוודיה הוא נכנס כמחליף בהארכה, וקבע בדקה ה־121 ניצחון 1:2. הקריירה שלו טסה במהירות מאז: דובביק סיים פעמיים ברציפות ככובש המצטיין של הליגה באוקראינה, נמכר לפני שנה ב־7 מיליון יורו לג'ירונה, והיה החלק המרכזי בהפיכתה לסנסציית העונה באירופה עם המקום השלישי בספרד ומקום בליגת האלופות. הבונוס – הוא הוכתר כמלך השערים של לה ליגה עם 24 כיבושים. והוא, כאמור, רק השפיץ של נבחרת מעולה, ורברוב שיודע זאת היטב משחק כדורגל התקפי יותר מאשר קודמיו בתפקיד כדי לנצל את האופציות.
צדק מאוחר
קמפיין המוקדמות של אוקראינה היה מרשים ומסובך בו זמנית. ההגרלה האכזרית סידרה לה את שתי הפינאליסטיות של אליפות אירופה הקודמת, איטליה ואנגליה, והיא עשתה בסך הכל עבודה טובה מולן, אבל היעדר הביתיות פגע בה. במשחק המכריע היא הייתה משיגה את הכרטיס האוטומטי על חשבון איטליה אם הייתה מנצחת אותה, והבית הזמני בלברקוזן געש וחיכה לזה, אבל האיטלקים החזיקו את ה־0:0 ושלחו את אוקראינה לפלייאוף. 1:2 בבוסניה ו־1:2 על איסלנד (בבית זמני אחר בפולין), כשבשני המקרים היא חוזרת מפיגור, הביאו את הכרטיס ואת המקום בבית 5 לצד בלגיה, רומניה וסלובקיה. על הנייר, אוקראינה שווה לפחות את המקום השני.
אבל האם ההכנה הקשה מאפשרת כושר אידיאלי? אוקראינה לא עבדה כלל בבית, וקיימה אימונים מסודרים רק במחנות שאליהם נדדה במדינות אחרות. כל מה שקורה על המגרש מתרחש במציאות של פחד וסבל. צריך לדבר על דבר חמקמק וקריטי: פטריוטיות. לא תמיד זה עוזר לנבחרת כלשהי לתפקד טוב יותר, ואפילו מוסיף לחץ (עיינו ערך נבחרת מסוימת בתכלת ולבן), אבל השחקנים האוקראינים תמיד ידעו לנתב את הקשיים למקום טוב, ונראה בשנתיים האחרונות שהם טעונים בחשמל מסוג אחר. זבארני גם יודע שצריך להיזהר מזה: "אתה מוצף ברגשות ובאדרנלין, כי אתה לא בא למשחק רק כדי לשחק כדורגל. אנחנו צריכים לעשות סוויץ' בראש כדי להיות רגועים ולא לעשות שטויות, כי אם אתה רק חושב לעצמך 'אני חייב לתת אלפיים אחוז מעצמי' ובועט במישהו, זה כרטיס אדום".
קשה לעשות את הסוויץ' הזה. השחקנים מקבלים מדי יום דיווחים על הזוועות שמתרחשות בבית. עבור חלקם, כבר אין בית. זה המקרה של סודאקוב, הכוכב בן ה־21 של שחטאר. הוא גדל בבריאנקה שבמחוז לוגנסק, ועוד לפני סיפוח האזור לפני שנתיים, בדלנים פרו־רוסים השתלטו על העיר ב־2014. הילד גאורגי ומשפחת סודאקוב נמלטו מבריאנקה, והוא לא חזר לשם מאז. "לא הייתי שם יותר מעשור", אמר הקשר ל־AP, "ואני חולם לשוב הביתה. המלחמה חישלה אותי. היא השפיעה על כל מי שחי באוקראינה. כולנו הפכנו נוקשים יותר, והתחזקנו פסיכולוגית. אני מודה ללוחמים שדואגים לכך שאוכל לשחק, להתקדם ולישון בשלווה".
מיקולנקו אמר אחרי העלייה ליורו דברים דומים: "חשוב מאוד עבורי לתמוך בחיילים ולתת תקווה למדינה שלי. חלמתי לעלות לאליפות אירופה בשבילם". ואיגור גרישצ'נקו, בכיר בהתאחדות האוקראינית, סיכם לאחרונה: "הקיץ, יותר מתמיד, הנבחרת תשחק עבור כל האוקראינים וכל מי שמגן על המדינה שלנו. זו הזדמנות טובה להזכיר לעולם שהפלישה הרוסית לא הסתיימה, ואפילו מחמירה".
הכינו את הממחטות
אי־אפשר לזלזל בהשפעת הספורט. השחקנים הללו בגיל לחימה, אבל הספורטאים הבכירים לא גויסו לקרבות מול הרוסים מאחר שאוקראינה מתגאה בהצלחות שלה על המגרשים השונים. ההעפלה ליורו הייתה אחד הימים המאושרים ביותר במדינה מאז פרוץ המלחמה, וחיילים רבים מעלים ברשתות החברתיות צילומים שלהם צופים במשחקי הנבחרת בתנאים מאולתרים. הלוחמים גם היו חלק מאלו שנבחרו להכריז על הסגל הסופי לטורניר. הרגש הלאומי הזה יבלוט מאוד גם באולימפיאדה בהמשך הקיץ, שם המשלחת האוקראינית תקבל תמיכה אדירה בפריז והדמעות יישפכו בכל פעם שינוגן ההמנון והדגל הצהוב־כחול יעלה גבוה מכולם. אגב, נבחרת אוקראינה העפילה גם לטורניר האולימפי, וחלק מכוכבי היורו ימשיכו איתה לצרפת בניסיון להשיג מדליה.
אבל בפריז אלו יהיו המקומיים שיתרגשו. במהלך היורו, יש לאוקראינה סיכוי מצוין להרגיש יותר בבית מרוב הנבחרות. על פי ההערכות, יותר ממיליון פליטים אוקראינים הגיעו לגרמניה מאז פרוץ המלחמה, כשרק פולין קלטה יותר. משחקיה של אוקראינה במינכן (שם שוהים לפי ההערכות 20 אלף פליטים אוקראינים), דיסלדורף ושטוטגרט אמורים למשוך כמות עצומה של אוהדים אוקראינים, כשממילא האוהדים הנייטרלים יהיו איתה.
אפשר היה לראות זאת בליגת האלופות, כששחטאר אירחה בהמבורג, או במשחק הנבחרת האחרון בלברקוזן. לפליטים תצטרף משלחת מרגשת של 300 לוחמים ויתומי מלחמה שיצפו בכל המשחקים במימון חברות גרמניות. אוהד אוקראיני שחי בגרמניה הסביר: "הנבחרת מייצגת אותנו ואת המדינה. בכל פעם שהיא עולה למגרש, אנשים זוכרים מה קורה באוקראינה. זו חשיבות ההשתתפות ביורו, וזה גם מרים את המורל של החיילים. קשה להיות פה בלי ההורים שנשארו באוקראינה, אבל עידוד הנבחרת גורם לנו להרגיש בבית". כמובן שהצד השני של המטבע הוא חשש מכך שהאוקראינים ימשכו אנשים שירצו לפגוע בהם, ובגרמניה הודיעו כי האבטחה סביב בסיס האימונים של הנבחרת בוויסבאדן תהיה מוגברת.
המילים של סודאקוב אחרי הניצחון על איסלנד היו מצמררות, במיוחד לאוזניים ישראליות: "הכטב"מים, הטילים, הפצצות שנוחתות בערים שונות. זה לא יאמן. זו הסיבה לכך שאנחנו זקוקים לאהדה". "כל כך חשוב עבורנו להיות ביורו", סיכם זינצ'נקו. "כל העולם יצפה במשחקים. זו הזדמנות יוצאת דופן להראות כמה אנחנו טובים כקבוצה, וכמה טוב להיות אוקראיני".
אהבה ללא גבולות
התחלנו עם עולם שלם שחיכה לעלייה אוקראינית למונדיאל 2022, ונסיים עם ההוכחה שגם כשמשחקים נגדם, האהבה יוצרת טשטוש גבולות. מספר ימים אחרי הניצחון על ישראל בחצי גמר הפלייאוף, איסלנד קיוותה כאמור להעפיל ליורו עם ניצחון על אוקראינה בוורוצלאב, אבל לא הצליחה לשמור על היתרון והפסידה. המאמן אוגה הריידה היה מאוכזב מאוד בסיום, אבל אמר את המשפט שאולי נשמע מעוד כמה מאמנים ושחקנים ביורו הקרוב: "היה חבל אם היינו מפסידים לכל נבחרת אחרת", אמר הבוס הנורווגי, "אבל זה בסדר להפסיד לאוקראינה".
