אבל בין אם זה יקרה בינואר, או בקיץ – השאלה עדיין רובצת לפתחו של פרץ: מה הלאה? האם פרץ צריך להישאר בבאיירן מינכן, או לחפש לעצמו קבוצה אחרת בהשאלה? "בסימן שאלה" הפעם מתייחס לדילמה סביב עתידו של השוער מספר אחת של הכדורגל שלנו בשנים הקרובות. לפניכם, כרגיל, שני הטיעונים – וגם ההזדמנות שלכם להשפיע.
להישאר
אין ספק שהצעד הפופולרי, שלא לומר הפופוליסטי, יהיה לעזוב – לקבל את דקות המשחק שלו כאן ועכשיו, ולהמשיך במומנטום החיובי שנוצר באותם שני משחקי נבחרת נהדרים. אבל זו לאו דווקא האפשרות הנכונה – דווקא השבועות האחרונים בבאיירן מעידים שגם אם זה לקח זמן, לפרץ יש הזדמנות להשיג את מה שחלם עליו כשחתם בקיץ שעבר – להפוך לשוער הראשון של באיירן מינכן.
המציאות היא שמנואל נוייר לא נעשה יותר צעיר. משכך, הוא פציע יותר וגם חשוף לטעויות – כמו הטעות שעשה עם הכרטיס האדום נגד לברקוזן. וזה טבעי לגמרי – גם אם אורך הקריירות של שוערים הוא יותר גדול משל שחקני שדה, נוייר הוא בכל זאת בן 38 – ואחרי כל מה שתרם לבאיירן, אפשר בהחלט לראות את הסוף. וזו בדיוק ההזדמנות של פרץ – להיות במקום הנכון, לכשיגיע הסוף הזה ונוייר יתלה את הכפפות.
הבחירה בבאיירן מינכן, במידה רבה, היתה "הצעה שאי אפשר לסרב לה". אבל בכל זאת, פרץ חתם כשהוא ידע שהוא במידה רבה שלישי בשרשרת המזון – אחרי נוייר הבכיר ואולרייך המחליף. הסיטואציה, כמדומני, מעט השתנתה; אולרייך כעת פצוע, אבל גם כששיחק לא היה מאוד מרשים. ייתכן מאוד שפרץ יטפס בהיררכיה, עם עוד הופעה טובה שתקפוץ מדי פעם, ויהפוך לשוער השני – שאחרי פרישת נוייר, יהיה גם הראשון.
ההיסטוריה הוכיחה אצל לא מעט ליגיונרים בעבר שסבלנות משתלמת. ולכן, פרץ לא צריך לחפש את הצ`אנס הראשון לעזוב – אלא דווקא לנשום עמוק, להמשיך להתאמן ולחכות לרגע שלו. בכל מקרה, הוא נמצא במועדון הכי טוב שאפשר לחלום עליו ברמת האימונים, יש לו מנטור נפלא בדמותו של שוער ענק כמו נוייר, ויכול להיות שבסופו של דבר – דווקא ההחלטה לחכות ולא לקפוץ על ההזדמנות הראשונה, תהיה חכמה יותר מכל הנחות היסוד שלנו.
