חג הקורבן הפך השנה בטורקיה לפסטיבל אמיתי של שנאה נגד ישראל וארה"ב. בכל רחבי המדינה, אחרי התפילות במסגדים, יצאו המוני מתפללים – גם ילדים ביניהם – והתחילו לזרוק אבנים על תמונות ובובות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא האמריקאי ג'ו ביידן. ולא רק אבנים – היו כאלה שבעטו, הכו, ירקו ואפילו עשו כאילו הם לינץ' בבובות האומללות האלה.
זה היה ממש מפחיד לראות. באיסטנבול, למשל, תלו את הבובות של ביבי וביידן על חבלים מול קהל צמא דם שצעק "אללה אכבר", והתנפל עליהן במכות ובעיטות אכזריות. ובכמה מקומות אחרים, כמו אנטליה ובורסה, פשוט השליכו אבנים על דגלי ישראל ותמונות של נתניהו כאילו זה איזה ספורט לאומי.
ברור שהשנאה הזאת לא צצה סתם. כשהנשיא ארדואן עצמו אומר שישראל גרועה יותר מהיטלר, ושבאפריל חברי פרלמנט טורקים קראו קריאות "מוות לישראל" – זה ברור שהמסר מחלחל מהצמרת עד השכבות הנמוכות ביותר. הרי ארדואן גם נותן גיבוי מלא לחמאס, שהוא קורא לו "ארגון התנגדות" לגיטימי, ופועל בכל הכוח כדי לפגוע בישראל – כולל בהאג ועם חרם כלכלי מוחלט.
אגב, על החרם הזה עכשיו מתווכחים בממשלה. שר האוצר סמוטריץ' רוצה להגיב בהעלאת מכסים דרמטית על כל הייבוא מטורקיה, אבל שר הכלכלה ניר ברקת אומר שזה לא רעיון טוב. ראש הממשלה ביקש מהמנכ"לים של המשרדים השונים לחשוב איך לעקוף את התלות בטורקיה ולמצוא אלטרנטיבות לייבוא משם.
סמוטריץ' עצמו אומר שישראל סבלה יותר מדי זמן מהאנטישמיות של ארדואן, ושצריך להגן על הכבוד הלאומי שלנו. הוא מודה שאולי יהיו קצת שיבושים בהתחלה, אבל לטווח הארוך זה רק ייטיב עם הכלכלה ויחזק אותה.
אז בקיצור, היחסים בין ישראל לטורקיה, שגם ככה היו די מתוחים, עכשיו הגיעו לשפל חדש. ועל רקע המלחמה בעזה והסתה בוטה של ארדואן וחבר מרעיו, השנאה בטורקיה כלפי ישראל כבר לא רק בדיבורים – היא גם במעשים מכוערים ברחובות.