מרכז השדה הצרפתי נוטה גם הוא לכיוון הזה. העונה החולפת הייתה השנייה של הקשר המרכזי הנפלא וורן זאיר־אמרי (18) בהרכב של פ.ס.ז', אבל הראשונה שבה דידייה דשאן הכיר בילד כשחקן לגיטימי בנבחרת הבוגרת. לדשאן יש ספקות בנוגע למרכז השדה (אורליאן צ'ואמני יחמיץ את פתיחת הטורניר בגלל פציעה, ולכן אנגולו קאנטה חזר לסגל משום מקום), ויש סיכוי מצוין שזאיר־אמרי יתפוס מקום בהרכב.
מי עוד? פלוריאן וירץ וג'מאל מוסיאלה (21) אמורים להיות הניצוץ שידליק מחדש את הנבחרת המארחת; אחרי יותר מדי זמן, הולנד סוף־סוף מתרגשת משחקן, צ'אבי סימונס (21) המבריק של לייפציג; חברו לקבוצה, בנימין ששקו (21), הוא כוכב ההתקפה הסלובנית ושחקן השדה האיכותי ביותר בסגל, וזה נכון גם לגבי רסמוס הוילון הדני (21); ילד הפלא בן ה־19 ארדה גולר סיפק את הסחורה בכל פעם שקרלו אנצ'לוטי נתן לו הזדמנות בריאל מדריד, ובטורקיה החשיבות שלו גדולה יותר מאשר שחקן רוטציה.
חשוב לזכור שספרד לא מסתפקת בימאל. בגיל 21, זה יהיה הטורניר הגדול השלישי של פדרי. הפציעה הקשה תמנע מגאבי (19) להופיע ביורו, אבל המאמן אוסקר דה לה פואנטה רצה שהקשר ישתתף בהכנות בזכות הדומיננטיות החברתית שלו והיכולת להכניס אנרגיות בסגל.
מזלצר עד ונגר
הסופר, העיתונאי ומומחה הכדורגל האנגלי קיר רדנדג', מנסה להסביר ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet את הגל החדש: "אפשר להגדיר זאת בפשטות ולומר שהצעירים הללו השתלטו על הנבחרות הצעירות בגלל הכישרון, אבל מדובר ביותר מאשר דור מיוחד. שני דברים שהשתנו ואיפשרו את התפתחות התופעה הזו הם הגלובליות והפיתוח של אקדמיות נוער".
איך הגלובליות באה לידי ביטוי? "חוק בוסמן מ־1995 היה מהפכני בכך שפתח את הדלת לשוק בינלאומי חופשי יחסית. ארסן ונגר בארסנל היה פורץ דרך – הוא חיפש בצרפת כישרונות צעירים ממאגר ענק שאיש לא ניצל. כיום, הסקאוטינג מבוסס הדאטה במועדונים הגדולים לא מחמיץ אף נקודה בעולם, ואתה חייב לאתר את השחקן מוקדם כדי שלא יילך למועדון אחר. כך שחקנים פורצים בגיל צעיר יותר. מעבר לכך, בעולם הכדורגל הקטן מאוד כיום, האזרחות לא חשובה. מועדונים מוכנים לשלם כל מחיר כדי לשים ידיים על הכישרון, אפילו להביא את כל המשפחה שלו אם יש סיכוי שיהפוך לכוכב".
"צריך דמות מחזקת בחיי הנער, שתמיד יגיד לו ברגעים הקשים 'אני פה בשבילך כדי לעזור לך לעבור את זה'. זה יכול להיות בן משפחה, פסיכולוג ספורט, מאמן מנטלי. מערכות התמיכה צריכות להכין את השחקן להיות בוגר. לבנות אותו בהדרגה ולא לזרוק ישר למים העמוקים"
זאב זלצר, שהתמחה בגילוי ופיתוח כישרונות בנבחרות הצעירות של ישראל במשך שנים רבות, יודע איך מזהים סופרסטאר: "היום קל יותר למצוא את השחקנים האלה. עולם הכדורגל פתוח יותר, ויש להם יותר במה. אפילו מפעל כמו הקונפרנס ליג מקדם צעירים בקבוצות פחות בכירות. בשחקן בן 16־15 אפשר לראות את הכישרון, השאלה היא אם יש לו את הדברים הנוספים הדרושים כדי להוביל נבחרת בוגרת כבר בגיל כזה, כמו מנטליות ועמידה בלחץ".
נבחרת לאומית, בטח בוגרת ובטח ובטח בטורניר גדול, היא סיפור אחר. "יש כאלו שמתעלים בנבחרת, כי המדים הלאומיים עוזרים להם מבחינה רגשית להוציא את המקסימום מעצמם. אבל ישנם שחקנים שמגיעים לסגל שבו הם כבר לא הכי טובים כמו בקבוצה, לא מצליחים באותה מידה, וזה פוגע להם בביטחון. מדובר בעניין מאוד אינדיבידואלי. בגלל זה חלק מהצעירים ישתמשו ביורו בתור מקפצה, ואחרים ייפגעו מהציפיות".
איך אתה נהגת לפעול? "הרבה לפני הטכנולוגיה שיש היום, לקחתי שחקנים בני 15־14 והעברתי אותם מבדקי כושר, אבל גם שמתי דגש על הנושא המנטלי והם עברו שיחות עם פסיכולוג ספורט. הוא אמר על השחקן הכי מוכשר בקבוצת גיל מסוימת שהוא לא יצליח, וצדק, כשעל יוסי בניון ידע להגיד לי משלב מוקדם מאוד שהוא יגיע הכי רחוק שאפשר. מה שהשתנה הוא מגוון האפשרויות הקיים בכל העולם לבדוק שחקן ולדעת על מי אפשר לסמוך, אפילו בגיל כזה. אפשר לדעת לפי המבדקים השונים מי יכול להשתלב מהר טקטית, אפשר לבחון משמעת וביטחון עצמי ולתקן, ישנם צוותים גדולים שנותנים מעטפת טובה מגיל צעיר יותר".
פרופיל ראשוני
אותו פסיכולוג הספורט שסייע לזלצר הוא ד"ר שרגא שדה, כיום באקדמיה למצוינות בווינגייט. מבחינתו, המעטפת הרגשית והנפשית קריטית: "אנחנו מדברים על גילים בהם ההתפתחות הרגשית עוד נמצאת בשלב עיבוד. נקודת ההתחלה בפיתוח השחקן היא הפוטנציאל הפיזי והמוטורי, אבל חייבים להיות ערים לצד המנטלי. אנחנו מחפשים את היכולת להתמודד עם לחץ, בודקים את המניעים לעיסוק בספורט, את תחושת המסוגלות, פרופיל ראשוני. כשמזהים חרדה מצבית, פחד מכישלון, אפשר להמתין עם הקידום ולחזק את השחקן הצעיר. כל זה עוזר גם לחוסן הנפשי העתידי. אבל אין לדעת בוודאות מה יקרה כאשר ייחשף ללחץ הזה, ולכן חובה לתת לו תמיכה כדי שלא יישחק ויישבר".
על מי מוטלת האחריות לתמיכה הזו? "צריך דמות מחזקת בחיי הנער, שתמיד יגיד לו ברגעים הקשים 'אני פה בשבילך כדי לעזור לך לעבור את זה'. זה יכול להיות בן משפחה, פסיכולוג ספורט, מאמן מנטלי. מערכות התמיכה צריכות להכין את השחקן להיות בוגר. לבנות אותו בהדרגה ולא לזרוק ישר למים העמוקים. זה יופי לקבל מישהו שהביצועים שלו בוגרים מגילו, אבל מאמן חייב לדעת שקורים אצל השחקן הרבה דברים בהיבט הפסיכולוגי, בטח אצל נער שעדיין בונה זהות עצמית".
ופה נכנס גם העניין של הנבחרת הלאומית. "לצעיר יש את היתרון שהוא עדיין לא מבין מה מצופה ממנו, וככה יכול להיות יותר משוחרר בבכורה. הבעיה היא שבפעם הבאה הוא כבר יתחיל לעכל את המחויבות, וצריך להכין אותו לזה. מדובר ביותר מכדורגל – כשילד בן 16 משחק עם מבוגרים, הוא בסיטואציה שבה תחומי העניין שלהם אחרים, הוא ייחשף לדברים שלא חווה, וצריך מישהו שיעזור לו להבין את הניואנסים".
יש דבר כזה "צעיר מדי"? "בהחלט. לדעתי, שחקן בן 15 לא יכול להיות מוכן בהיבט הרגשי לאתגר שמציבים בפניו כמו מי שעבר את גיל ההתבגרות. זה לא נכון עבורו. משהו ייפגע בהתפתחות שלו אם יגדל בחברת מבוגרים בלבד, וצריך לדאוג לו לחברים בגילו".
פרויקט שורשים
בסופו של דבר, הנבחרות הללו מקבלות מוצר כמעט מוגמר בזכות האקדמיות, והחיבור של שני הצדדים מוביל להצערה של הכדורגל העולמי. כבר אי־אפשר לקרוא לאקדמיות "מחלקות נוער". מדובר בזרוע מקצוענית לכל דבר, כזו שמחויבת לגדל שחקנים טובים כדי לא להסתמך על רכש בלבד בעידן הפייר־פליי הכלכלי, ונותנת לילדים תנאים של שחקנים בוגרים.
וכמו שהאקדמיות נלחמות על הצעירים הטובים ביותר, כפי שציין רדנדג', ברגע שהם פורצים הקרב עובר לנבחרות: אירופה מלאה בבני מהגרים, וכדי להבטיח שהעתיד שלהם יהיה באחת מהנבחרות שבהן הם רשאים לשחק (ולעיתים מדובר בארבע־חמש כאלה), הם מקבלים התחייבות להשתלבות מוקדמת בנבחרת הבוגרת. ימאל זכה לחיזורים ממרוקו (מולדת אביו) לפני שספרד מיהרה לפעול, בעוד מוסיאלה שיחק בנערים ב' של אנגליה, עבר לנערים ב' של גרמניה, חזר לנערים של אנגליה והמשיך עד לנבחרת הצעירה, אבל בגיל 18 גרמניה הציעה לו לשחק ביורו.
זלצר: "אפילו במנצ'סטר סיטי, שמביאה את הזרים הכי טובים, יש מודעות לחשיבות פיתוח השחקנים והיא גידלה שחקנים כמו פיל פודן וקול פאלמר. יש שם גם בית חולים פרטי עם מכשיר של נאס"א שמאבחן את הסיכוי לפציעה. אבל מדובר ביותר מאשר טכנולוגיה – במשחקי הנוער הם משמיעים רעש של 20 אלף אוהדים כדי שהשחקנים יתרגלו לכך מנטלית. האקדמיות גם מכינות את השחקנים לכישלון ולכל מה שמחכה להם בקריירה".
המון מחכה להם. איך ייראה מסלול הקריירה של שחקן שעלה לבוגרים של ברצלונה בגיל 15 ועשוי למשוך עד שנות השלושים המאוחרות בחייו? תמיד ישנם חריגים, טינאייג'רים כישרוניים שמוקפצים בשלב מוקדם, אבל הדור הנוכחי מסמל את עלייתם של הנערים שלא זוכים להתחלה נוחה בקבוצה קטנה, אלא משחקים בעצימות גבוהה מאוד מהרגע הראשון.
בגיל 18, רנאטו סאנצ'ס היה התגלית של יורו 2016. עונה אחת בבנפיקה הספיקה כדי שבאיירן מינכן תשלם עבורו 35 מיליון יורו, הציבה אותו בהרכב נבחרת פורטוגל, והוא הניף את הגביע ונבחר לצעיר המצטיין של הטורניר. מיד לאחר מכן הוא הושבת בגלל קרע בשריר הירך האחורי, ומאז מתקשה להישאר כשיר. מי שב־2016 נחשב למנהיג העתידי של פורטוגל לא שיחק במדיה מאז 2021.
ברצלונה וספרד – שני המקומות הכי פתוחים לקידום צעירים – גם מהווים ככל הנראה את הסכנה הגופנית הגדולה ביותר עבורם. את גאבי כבר הזכרנו, וגם חברו אלחנדרו באלדה נפצע העונה. אנסו פאטי קרוב להיות מוגדר כ"שחקן גמור" – בגיל 21. מרקוס רשפורד, שהיה השחקן הצעיר ביותר ביורו הקודם (18 ו־223 יום, תראו איזה הבדל מימאל), אפילו לא זומן הפעם לסגל הרחב של אנגליה. קצפר קוזלובסקי הפולני הפך בטורניר הקודם, בגיל 17, לשחקן הצעיר ביותר בתולדות היורו (ימאל, כאמור, יעקוף אותו בקרוב). למונדיאל 2022 הוא כבר לא זומן, וגם לא הפעם. בגיל 20, ברייטון לא בונה עליו והקריירה שלו תקועה.
"החיסרון טמון בכך שהשחקן הצעיר חייב למצוא את המקום הנכון כדי לפרוח ולא להיעלם", אומר זלצר. "יש מועדונים שמחבקים, ויש כאלה שרוצים תמורה מיידית והשחקן לא יכול לספק אותה, או שהסוכן לקח אותו למקום לא נכון. הילד המוכשר הוא עדיין בוסר. אי־אפשר להשוות שחקן בן 19 לשחקן בן 29, שכבר צבר ניסיון ויודע מה הוא עושה הכי טוב".
רדנדג': "בעיניי, אין ספק שהלחץ שהשחקנים האלה חווים כיום יפגע בהם בעתיד. כבר ראינו צעירים שאותם סוכנים חסרי מצפון מביאים לאיטליה, צרפת או ספרד, וכשהם לא עומדים בציפיות, זורקים אותם לרחוב. אחוזי הכישלון עצומים. אני חייב לשבח מועדונים במדינות כמו הולנד ודנמרק, שמחייבים את הצעירים לעמוד בדרישות אקדמיות מסוימות כדי שיהיה להם גיבוי במקרה שהחלום ייגמר".
הגוף ככלי נגינה
ד"ר מרק רוסנובסקי, הרופא המיתולוגי של נבחרת ישראל ומומחה ברפואת ספורט, עושה סדר: "צריך לדבר על הבדלים הורמונליים בין כדורגלן לכדורגלן, גנטיקה, אם הוא שיחק באקדמיה מסודרת מילדות, תזונה, אינטנסיביות באימונים. מה שפועל לטובתם של הצעירים, גם בראייה עתידית, הוא שהיום ילדים מתחילים לשחק באופן מקצועני בגיל צעיר מבעבר, כשהם בני 7־6. הם מקבלים את כל המעטפת, עם רופאים שבודקים כוח, שרירים וזריזות. ההתקדמות המדעית בפיזיולוגיה של מאמץ היא עצומה. יש יותר ידע על איך לנקות את הגוף, להתמודד עם מאמץ ועייפות. הייתי המום מכמות הבדיקות ששחקני האקדמיה עוברים כשביקרתי בארסנל וצ'לסי".
איך אתה היית מתנהל מול כישרון בן 15? "הייתי נזהר איתו. הגוף של הספורטאי הוא כמו כלי נגינה. חשוב להימנע ממאמץ יתר, לא לשחק בכל משחק, זה גיל של תקופת מעבר בהתפתחות הפיזית הטבעית. בגדול, הייתי אומר שלא טוב להעמיס על שחקן צעיר בצורה כזו, אבל כיום, עם הכנה ומעטפת נכונות אפשר להתפתח בצורה פיזית בריאה".
חייבים את המעטפת הפיזית כדי לפרוח? "כשהוא היה צעיר, אמרתי ליוסי בניון ללכת לעבוד בחדר כושר. הוא ענה לי שעם שרירים הוא לא יהיה יוסי בניון. יש דברים שאתה נולד איתם, ושינוי עלול להפריע להם. זה ההבדל בין עוד שחקן כדורגל לגאון".
