כמעט שמונה חודשים לאחר שמחבלים הציתו את ביתה, זרקו לתוכו בלון גז וגרמו לה כוויות קשות, קיבלה ד"ר אליי חוגג גולן את תואר הדוקטור לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון: "בכל זאת הגענו, למרות הכל. לחזור לחיי, להגשים חלום אחד שכולנו חלמנו", אמרה בנאום שריגש רבים. בעלה אריאל ובתם הפעוטה, שנפצעו אף הם ב-7 באוקטובר, היו בקהל: "לא יכולתי שלא להזיל דמעה או כמה"
בטקס מרגש ובנאום שגרם לרבים בקהל לדמוע קיבלה אתמול (יום ג') ד"ר אליי חוגג גולן את תואר הדוקטור ברפואה באוניברסיטת בן-גוריון. לימודי הרפואה נקטעו שלושה חודשים בלבד לפני שסיימה את הסטאז' שאותו התחילה, באותה שבת ארורה שבה נלחמה על חייה בטבח של מחבלי חמאס בכפר עזה. מחבלים הציתו את ביתה וזרקו לתוכו בלוני גז. אליי נלחמה על חייה ושבה להכרה רק כעבור 51 ימים.
"אני עומדת כאן היום בשם האהבה למדינה שלי, בשם הארץ הזו המורכבת מתרבויות ולאומים שונים שהתקיימו יחד שנים ועוד עתידים להתקיים. הפקולטה שלנו היא מיקרוקוסמוס של החלום שלי, של התקווה לחיים בשלום, בדו-שיח, בשותפות של חיים, למרות חילוקי הדעות", אמרה בהתרגשות.
אליי, בעלה אריאל ובתם בת השנתיים יעל שרדו את הטבח הנורא בכפר עזה ב-7 באוקטובר כשמחבלים שרפו את ביתם והשליכו לתוכו בלוני הגז. השלושה הצליחו להימלט, כשגופם פצוע ומדמם, ולהסתתר במשך שעות עד להגעת כוחות צה"ל לפתח הקיבוץ. הם פינו עצמם עד לפתח הקיבוץ, שם הועלו על מסוק שהטיס אותם לבית החולים כשהם סובלים מכוויות בדרגות שונות.
יעל התעוררה כעבור שמונה ימים בטיפול נמרץ, כאשר שליש מגופה מכוסה בכוויות. כעבור יומיים התעורר גם אריאל, אבל המפגש בין השניים התקיים רק שבועיים לאחר מכן. האחרונה ששבה להכרתה הייתה אליי, כעבור 51 ימים. בריאיון שהעניקה ל"ידיעות אחרונות" בפסח, סיפרה: "חשבתי שהייתי מורדמת שבוע ואז אחותי סיפרה לי שעברו יותר מ-50 ימים. כשהתעוררתי בטיפול נמרץ היה לי הרבה לעכל. בהיבט הפיזי, ידעתי שאנשים לרוב לא שורדים את מה שהגוף שלי עבר. כל יום תהיתי מה יקרה לי עכשיו. לא האמנתי שאני שורדת את זה. התקווה שלי היא שיפסיקו לגדל אנשים על בסיס שנאה ורוע. שלכל העולם תהיה קצת משבועת הרופא", הוסיפה אז.
את התואר התחילה אליי באוניברסיטת בן-גוריון ב-2016. 7 באוקטובר קטע עבורה את הסטאז' שאותו עברה לעשות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר מול ביתם הזמני ברמת גן, אחרי הליך שיקום ממושך שעברה. "היה מרגש מאוד לחזור הביתה לאוניברסיטה ולפקולטה, לפגוש את כל האנשים שליוו אותי במהלך שש השנים האחרונות ושהתגייסו כל כולם כדי לסייע לנו כמשפחה לחזור ולעמוד על הרגליים ולהתמקד בשיקום. זה זמן חשוב להודות להם פעם נוספת. להגיע למעמד הזה היה החלום מלכתחילה. המחזור הזה שלנו מייצג את המיקרוקוסמוס של החברה עם חברים מכל הדתות והמגזרים. זו זכות גדולה עבורנו להיות פה ולחגוג את החוויה הזאת כמשפחה שלמה ששואפת לחזור לנורמליות ובריאות וזה היה אחד מהצעדים שלנו לשם", סיפרה אליי בהתרגשות.
בעלה אריאל אמר: "לעמוד מהצד ולראות את התשואות שאליי קיבלה בזמן שעלתה עם יעל לקבל את התואר זו הייתה תחושה מדהימה ומרגשת מאוד, לא יכולתי שלא להזיל דמעה או כמה. ועכשיו ממשיכים בדרך להשתקם וליעד הבא של התמחות".
וזה הנאום המלא שנשאה אליי עם קבלת התואר הנכסף: "שלום לכולם. שמי אליי חוגג גולן, בוגרת מחזור מ"ג בפקולטה לרפואה בבן-גוריון. ב-7 באוקטובר מחבלים נכנסו לביתנו בקיבוץ כפר עזה וניסו לחטוף את יעלי ביתי, את בעלי ואותי, בזמן שהם שורפים את ביתנו עלינו, ובעודנו מנסים בכל כוחנו להילחם ולא ליפול לידיהם. הם שרפו את ביתנו והטילו בלון גז לתוך האש וכך נכווינו כוויות קשות וסבלנו משאיפת עשן כאשר הצלחנו לברוח מביתנו ולהסתתר בהמתנה לעזרה שלא הגיעה. כאשר ההכרה של יעלי נהייתה מעורפלת החלטנו להתקדם לכניסה לקיבוץ, הבנו שאנחנו חייבים עזרה רפואית. שם, בכניסה לקיבוץ, ראינו לראשונה חיילים שהובילו אותנו לפינוי לבית החולים.
"סבלנו מפגיעות קשות והיינו מורדמים ומונשמים. אני עצמי סבלתי מפגיעה ריאתית קשה והייתי מורדמת במשך כ-50 יום ועד לרגעים אלו אני נמצאת בתהליך שיקום אינטנסיבי בניסיון להשיב את חיי למסלולם. אין מילים לתאר את המציאות שאנו חיים בה כיום. אין אספקט בחיים שלנו שלא מושפע ומעוצב על ידי החידלון הגרוטסקי של השבת השחורה. אנשים אהובים שהיו בביתם, שרקדו אהבה ומוסיקה נחטפו ונרצחו. השאלות שירחפו לנצח מעל לראשינו, יחרתו בלבנו ויכתיבו את צעדינו – איך ממשיכים הלאה, ולאן? איך צומחים משבר כזה? כפרטים? כמדינה? איך מתרוממים מתהום אנושית, רגשית, מוסרית, ואיך דואגים שדבר כזה לא יקרה עוד לעולם?
"בכל זאת הגענו, למרות הכל. לחזור לחיי, להגשים חלום אחד שכולנו חלמנו, ועבדנו מאוד קשה כדי להגיע אל הרגע הזה. כשהתעוררתי הבנתי כמה חבריי למחזור דאגו כל העת, התגייסו וניסו לעזור למשפחתי ועל כך אני מודה. הנוכחים כאן הם עדות חיה לעוצמה שלנו, למארג האנושי הייחודי שנוצר כאן ומבוסס על ערבות הדדית ועל ערך אחד משותף ומקודש – ובחרת בחיים.
"כיום אני בשיקום, בלית ברירה הוצבתי במקום המטופלת. אני צופה מדי יום בעיני מטופלת ומטפלת בגיבורים שלנו שנלחמו מדי יום וכיום נלחמים על חייהם. אני צופה ולומדת כמטופלת על התפקיד החשוב שאנו נוטלים בחייהם של אנשים, ולכן עלינו לעסוק בכך בעיניים מחבקות ובלב רחב. להכיל את הכאב הפיזי והנפשי וליצור תקווה ואמונה לעתיד טוב יותר. אני עומדת כאן היום בשם האהבה למדינה שלי, בשם הארץ הזו המורכבת מתרבויות ולאומים שונים שהתקיימו יחד שנים ועוד עתידים להתקיים. הפקולטה שלנו היא מיקרוקוסמוס של החלום שלי, של התקווה לחיים בשלום, בדו-שיח, בשותפות של חיים, למרות חילוקי הדעות.
"לפני כמעט שבע שנים עמדנו כאן בכיכר ונשבענו את שבועת הרופא. משפט שנחקק בלבי כבר אז משמעותי היום מאי פעם 'ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה אם גר אם נכרי ואם אזרח אם נקלה ואם נכבד'. נשבענו לטפל באדם באשר הוא אדם, לא משנה מהי אמונתו, דתו, מגדרו או שאר חלוקות סמנטיות או מהותיות. זה חלק מהשבועה אשר מוביל אותנו בחיינו המקצועיים והלוואי ונזכה שיוביל אותנו גם בחיי היומיום, ושנזכה לחיות בעולם שבו נקבל אחד את השני באהבת אמת למרות המחלוקות.
"אנחנו נלחמים על חיי אדם יום יום בעבודתנו, שקדושת החיים תהיה מנת חלקנו גם במישורים האזרחיים והמדיניים. שנזכה לחיות חיים מלאים באושר ובסיפוק, שנעזור לאחר ונגשים את ייעודנו, שנהיה אנשים".
