**פיטורי שר הביטחון יואב גלנט על ידי ראש הממשלה נתניהו לא היוו הפתעה במסדרונות צה"ל ומשרד הביטחון, שכן המתיחות בין השניים הייתה גלויה זה זמן רב. למרות שהפיטורים מתרחשים במהלך הלחימה, העיתוי נבחר בתקופה פחות קריטית מאשר בשיא המתיחות בגבול הצפון, כשהמערכת הביטחונית עמדה בפני החלטות גורליות. השאלה המתבקשת היא – מה הוביל לקרע הסופי?**
**הגורמים המרכזיים למשבר:**
**סוגיית גיוס החרדים:** גלנט נקט עמדה עקבית ונחרצת בנושא השוויון בנטל הביטחוני מתחילת כהונתו. המלחמה והמתיחות בצפון הדגישו את המחסור החמור בכוח אדם, והוא עמד על הצורך הדחוף בגיוס חרדים לצה"ל. עמדתו התקיפה בזירה הפוליטית והביטחונית יצרה מתח משמעותי בקואליציה. החתימה האחרונה על אלפי צווי גיוס לחרדים נראית כטריגר מיידי לפיטורים. קיים חשש כי המהלך נועד לאפשר דחייה נוספת של גיוס החרדים, דבר שעלול לפגוע בחוסן הביטחוני.
**משבר החטופים:** מחלוקת מהותית נוספת התגלעה בנושא החטופים. בעוד גלנט דחף לקידום מהיר של עסקת שחרור, כולל נכונות לוויתורים משמעותיים כמו נסיגה מרפיח וציר פילדלפי בשל דחיפות הזמן, נתניהו החזיק בגישה שונה. המחאה הציבורית בנושא החטופים העמיקה את הקרע בין השניים.
חשוב לציין כי המתח לא נבע ממאבקי קרדיט על הצלחות מבצעיות, אלא מחילוקי דעות מהותיים בסוגיות אסטרטגיות.
