במציאות קשה כמו זו שעברה על הכדורסל הישראלי השנה, בינוניות הייתה מתקבלת בהרבה הבנה. הצהובים התמודדו עם כל המשברים מצוין, והתואר מגיע להם ביושר. זאת ועוד, האם התנהגות אוהדי הפועל ת"א עלתה לקבוצתם בצלחת?
קשה לא להתייחס לאירועים שהתרחשו במשחק מספר 3 בגמר הפלייאוף (74:82 למכבי). אוהדי הפועל ת"א עוררו מהומה עם מופע האבוקות, שהגיע כשקבוצתם הייתה בפיגור נקודה. האם ההפסקה הכפויה עזרה לקבוצה שלהם או פגעה בה? מצד אחד, זה נתן מנוחה לשחקנים שחוקים, כמו טיילר אניס. מצד שני, כל הפסקה היא אירוע מלחיץ לקבוצת כדורסל, במיוחד כזו עם פחות ניסיון. האם התנהגות האוהדים פגעה בקבוצה? גם אם לא, זה היה מיותר. אם מכבי לא הייתה מנצחת, זה היה הוגן? הם היו יכולים לטעון, ובצדק, שהפסידו בגלל אקט אלים שחזר על עצמו שוב ושוב בסדרה.
עופר ינאי, הבעלים של הפועל, טען כי אלימות המשטרה מחוץ להיכל גרמה לכל הבעיות. ינאי הוא תוספת נהדרת לכדורסל הישראלי, אבל הטיעון הזה אינו מתאים. המשטרה אינה קשורה למכבי ת"א, והנקמה אינה רלוונטית. האבוקות היו נדלקות בכל מקרה. אם אתה לא שולט בקומץ שלך, למה שהמשטרה תשלוט בקומץ שלה? כן, ראיתי את היריקות והחפצים המתעופפים מהיציעים הצהובים, אבל הכל התחיל אחרי האבוקות, שחלקן נזרקו ליציע של מכבי. אתם התחלתם, אז אל תתפלאו שזה המשיך.
ההגנה שעשתה את ההבדל
האליפות של מכבי ת"א סיימה את העונה הקשה ביותר שעברה על הכדורסל הישראלי מזה עשרות שנים. כמעט כל הקבוצות בארץ נאלצו להתמודד עם אתגרים חסרי תקדים, בעיקר עם זרים שנמלטו ולא הסכימו לחזור. עבור הקבוצות שהתחרו באירופה, כמו שתיים הפיינליסטיות מתל-אביב, המשמעות הייתה גלות כפויה, אירוח משחקים בחו"ל, טיסות רבות בין ישראל לבלגרד, עבודה של שעות נוספות בהרגעת הרוחות ובמציאת פתרונות. לא מפתיע שאצל שתיהן היו פציעות רבות של שחקני מפתח. הגוף והנפש זקוקים למנוחה, והשנה לא הייתה כזו.
לכן, הניצחון הגדול בעיניי הוא של ההנהלות והמאמנים בקבוצות הליגה. העובדה שהעונה הסתיימה עם כדורסל תחרותי ברמה גבוהה היא תעודת כבוד למי שמובילים את הענף. גם בקבוצות התחתית, כמו גליל עליון, שהצליחה להישאר בליגה, זה סיפור גבורה. מכבי ת"א, שהגיעה לשלב ההצלבה ביורוליג, התמודדה מצוין עם כל המשברים. התואר מגיע לה.
מעבר לחוסן המנטלי, מכבי עמדה בשני המפתחות המרכזיים: הגנת יורוליג ודומיננטיות של הגבוהים. כשהמשחק מגיע למספרי נקודות גבוהים, זה מסוכן. הצהובים ספגו 74 נקודות בלבד. ביורוליג, הם ניצחו ברוב המקרים שבהם ספגו פחות מ-80. זה נכון גם בליגה. לווייד בולדווין היה חלק משמעותי בהגנה המשופרת. כשהוא שם, החולשה של לורנזו בראון פחות בולטת, ואחרים יכולים ללחוץ בלי פחד גדול מדי מספיגת עבירות. כשיש שתי קבוצות ברמה דומה, שחקן רוטציה טוב יכול לעשות את ההבדל, וזה מה שבולדווין היה אתמול.
הבדל משמעותי נוסף היה מתחת לסלים. הגבוהים של מכבי קלעו 47 נקודות, בהשוואה ל-22 במשחק הקודם. הפועל ניסתה לצופף את הצבע, אך המסירות המהירות של תמיר בלאט פנימה לא אפשרו להגנה להתארגן. היה גם מאמץ גדול יותר בהשגת ריבאונד ההתקפה, כלי שעבד מצוין ביורוליג ולא ראינו ממנו מספיק במשחק הקודם.
מחמאות רבות להפועל
הפועל ת"א ראויה למחמאות רבות. למרות פציעות רבות, היא הצליחה למצוא מחליפים ראויים. להביא זרים איכותיים לאזור מלחמה זה לא פשוט. וויל קאמינגס וטיילר אניס הם שחקנים שגם בשנים רגילות זה הישג להנחית אותם בישראל. אחרי 7 באוקטובר? זה כבר נס. הסקאוטינג המדויק והשתלבותם המהירה מראים את יכולות הקבוצה. גם דני פרנקו, המאמן הקודם, שילב את כולם במהירות וביעילות.
עכשיו הכל נגמר, וכל המעורבים ראויים למנוחה קצרה. מכבי ת"א כנראה תאבד את השלד שנבנה בתחילתו של עידן עודד קטש ודייויד בלאט. בולדווין יעבור לטורקיה, קולסון מחוזר מאוד, ניבו ידרוש סכומים שמכבי לא תוכל לעמוד בהם, ובראון מבוקש בספרד וכבר הודיע שיעזוב.
החתמת הזרים הייתה הצלחה משמעותית גם לפני שנתיים. אלא שאז לא הייתה מלחמה בישראל, ובמערכת היה את בלאט – מאמן NBA לשעבר, דובר אנגלית, שידוע ביכולתו לתקשר עם שחקנים אמריקאים וליצור מערכת שתשדרג אותם. הפעם, מכבי תצטרך להציע הרבה יותר ולעשות סקאוטינג עוד יותר טוב. זאת משימה כמעט בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים.
אבל מכבי אינה היחידה שתתמודד עם הבעיה הזאת. הפועל ת"א והפועל ירושלים יידרשו לעבוד קשה כדי להביא זרים שיאפשרו להן להתמודד על האליפות המקומית ולהצליח במפעלים האירופאיים. הקבוצות האחרות יצטרכו למצוא דרכים להביא זרים ברמה גבוהה כדי לשמור על רמה סבירה. נאחל לכולן הצלחה. בשבילן. בשבילנו.
